גודל טקסט:
שינוי צבעי האתר:
מקשי קיצור
S - עבור לתוכן העמוד
1 - עמוד הבית
4 - חיפוש
הצהרת נגישות

אל ההר-הרחבה

הקמה

הולצמן - האיש
לאדמות מגדל-עדר קם גואל. איש חזון ומעש בשם שמואל צבי הולצמן.
ש"צ הולצמן נולד כנראה בשנת 1883 בעיר העתיקה בירושלים. חונך בישיבת 'תורת חיים. בצעירותו עברו הוריו לשכונת "מאה-שערים. אמו ציפתה שיגדל ויהא לרב בישראל, אך הוא בחר בדרך שונה. במהלך חייו נדד בעולם הגדול ועסק במלאכות שונות ומגוונות. הוא בילה זמן מה באמריקה, משם היגר והיה לסוחר בדרום אפריקה. מסודן הביא ארצה באנייה קבוצה של יענים, במגמה לפתח ענף כלכלי רווחי מנוצות היענים.  היענים התאקלמו יפה, אך הרעיון בכללו נכשל.
באותה עת, בשנים 1906-1907, בנה בית בראשון-לציון וניסה לעסוק ביצוא יין מיקבי ראשון לציון למלאיה.

1-הולצמן ליד העץ הבודד_20200903102944.705.jpg

הולצמן ליד העץ

הוא הפך לפרדסן, ודאג להביא לארץ עשרות זנים של פירות מסוגים אחרים שלא היו מקובלים כאן . הוא הביא לארץ את הבננות, הפומילות, לימון-מאייר ועוד זנים רבים בולטים פחות. כל אלה ביוזמה פרטית שלו, ומכספו, וללא תמיכה ציבורית כלשהי. פעולות אלו לא היו למען רווח. מפרדסו שברחובות הפיץ שתילים ויחורים ללא תשלום, במגמה להביא את הפרדסנים בארץ לפתח, ככל שהדבר ניתן, מטעים מגוונים[1].
דוגמא למגמתו זאת היא מאמרו, מתובל במעט הומור, שפרסם בעתון "דאר היום" בשנת 1934, אודות לימון-מאיר:
מגדלי התרנגולות מתרעמים שהתרנגולת מטילה ביצים לרוב דוקא בזמן שמחירי הביצים נמוכים המה, וכמו להכעיס מפסיקה היא להטיל ביצים בעת שמחירן מאמיר ועולה.
ובפי מגדלי הלימונים – אותה תלונה עצמה, בקשר עם הלמונים למיניהם, אשר נותנים את פרים בשפע דוקא בעת שמחיר הלמונים הוא זול ביותר, ונותנים את פרים במדה זעומה ביותר בעת שמחירם יקר הוא. מלומדים ופרדסנים התחבטו בבעיה זו. הם חקרו ודרשו כיצד למצוא לימון שנותן רוב פריו בקיץ, זאת אומרת בזמן שהדרישה ללימון חזקה היא. מלומדי ארצות הברית גלו בזמן האחרון לימן קיצי אשר שמו "לימון מאיר".
לפני שנים אחדות הצלחתי להכניס את העץ הזה לארצנו, ומשמח מאד לראות כי העץ לא הכזיב את התקוות שתלו בו. בהשואה לכל יתר מיני הלימונים שנמצאים אצלי (שמונה במספר) בריאותו היא הטובה ביותר באופן יוצא מן הכלל... גדולו חזק ומהיר הרבה יותר מיתר הלימונים... הוא נותן פרי למכביר... הפרי גדול ועסיסי מאד. והעיקר שבעיקרים: הוא נותן את רוב פריו בחדשי הקיץ. כדאי מאד שהפרדסנים ישימו לב לפרי הזה, בפרט אלה אשר מכירים בנחיצות לגוון את משקם למען לא להשעין את כל קיומם על פרי אחד או שניים.
המעוניינים – מוזמנים לבקר את העץ בפרדסי ולקבל פרטים נוספים ורֶכֶב בלי תשלום

סיומת זו "מוזמנים לבקר אצלי ולקבל פרטים ושתילים בלי תשלום" היתה כמעט 'חותמת שניה' למאמריו החקלאיים.
לפני מלחמת העולם הראשונה יצא לאוסטרליה,  עבד שם בחייטות והצליח. בתום המלחמה עבר לעסוק בשותפות עם אחיו במכרה זהב וביחד חשפו בו עורקי זהב נוספים. למכרה הזהב נתן את השם 'הר ציון'. באוסטרליה נתמנה לשופט שלום, ושימש בתפקיד זה כל זמן שהותו שם וזכה להערכה רבה. 
בנפשו של הולצמן נצטרפו חלומות גדולים ליוזמה מעשית ברוכה ורבת דמיון. עם זאת, ממדי דמיונו היו גדולים כנראה ממידותיה של תקופתו, ונתנו לו דמות של הרפתקן.

הערת שוליים: לפי עדות בנו בנימין, הוא היה הראשון להכניס לארץ ממטרות, את האופנים (הביא מאוסטרליה), את מסחטת התפוזים שהיתה שכיחה כל כך בקיוסקים, ואת הדשא מזן 'בופאלו' שמקובל כיום ברוב המדשאות בארץ. הוא אשר הגה את הסמל של 'כרמל מזרחי', היה אחד השותפים להקמת בית החרושת הראשון למיצים בארץ 'יפאורה'.  לאחר קום המדינה, הוא זה שהסב את תשומת ליבם של אנשי 'סולל בונה' למנגן שליד אילת.


שותפיו של הולצמן:
באותה שעה פעלו בירושלים שני אנשים שרוחם, ומטרותיהם היו דומות לשל הולצמן. הראשון היה אברהם אפשטין, אשר העיתונאי חביב כנען הגדירו במאמר ההספד שלו כ"אבי ההתישבות בגוש עציון". אביו, הרב זרח אפשטיין היה אחד מראשי ישיבת "תורת חיים" בירושלים. הרב זרח אפשטיין אהד את מפעל ההתישבות הציונית והכניס אוירה זו לתוך הישיבה. בנו אברהם נחשב לעילוי בישיבה. כבן העיר העתיקה, התחבר עם הערבים, ידע את שפתם ואת מנהגיהם. לימים סייע לו הדבר בקשריו עם הערבים לצורך קניית קרקעות. בין ידידי נעוריו הירושלמיים היו שניים מאוייבי הציונות המתחדשת - הרב עמרם בלוי, מנהיג עדת "נטורי קרתא",  וחאג' אמין אל חוסייני , לימים המופתי הנודע לשמצה של ירושלים. 

תמונה: אברהם אפשטיין
פנחס שניאורסון מספר:
"בראשית שנות השלושים לקח אותי אפשטיין למשרדי המועצה המוסלמית העליונה. נכנסנו לחדרו של המופתי. נדהמתי לשמוע כיצד פונה אפשטיין אל הצורר בנימה שחצנית "יא אמין", בלי להזכיר את תואריו. שתינו קפה ושוחחנו. ובסוף טפח ר' אברהם על כתפו של המופתי" (חביב כנען, 'עם ואדמתו' – קק"ל, גליון מס 27, אייר תשל"ב, אפריל-מאי 1972, עמ' 22).  
הוריו ציפו שיקדיש עצמו לרבנות אך הוא נמשך לחיים המתחדשים של אותה תקופה. למד הוראה בסימנר מזרחי ולימד בסג'רה. השותף השני היה יצחק צבי רקובסקי, חברו ללימודים של אפשטיין בישיבת "תורת חיים" וכמוהו נלהב להתחדשות הציונית שפעמה בישיבה, ומעורה עם הערבים.
תמונה: צבי רקובסקי

השניים רכשו ביחד קרקעות ליד סמוע בהר חברון, במטרה להקים ישוב בשם "אשל אברהם" וגם בתל אביב ובבאר שבע, רקובסקי קנה בנבי סמואל ואפשטיין ניסה בעבר הירדן. רקובסקי תאר את אפשטיין כ"אידיאליסט שרצה להקים התישבות". באותם ימים גרס ארתור רופין , ראש המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית, שאין לקנות אדמות בהר כיון שחקלאות יהודית לא תצלח שם,  וכיוון את רכישת האדמות של המוסדות הלאומיים לשפלה בלבד.
פנייתם של אפשטיין ורקובסקי לקניית אדמות באיזור כפר עציון נבעה מהתנגדותם העקרונית לעמדתו של ארתור רופין. דעתו של אפשטיין התחזקה עוד יותר לאחר פרעות תרפ"ט, בה נחרב הישוב היהודי בחברון. לדעתו, לא יהיה שוב סיכוי לציבור יהודי מבודד בחברון ללא עורף יהודי חקלאי סמוך לעיר האבות. בתחילה נסו לקנות את אדמות הישוב "מגדל עדר" בעזרת יעקב רוזנבלום, שהיה תושב בו עד שנעזב, אך ההצלחה לא היתה גדולה.
בזמן זה חזר הולצמן מדרום אפריקה לארץ. הם היכירוהו מתקופת לימודיהם המשותפת בישיבת "תורת חיים". הולצמן כבר היה מפורסם בארץ והם הכירו ביכולת התנופה והארגון שלו וצרפו אותו לעסקיהם. בשנת 1932 הקימו את חברת "אל ההר" שמטרתה רכישת אדמות והקמת ישובים בהר.
ההתחברות לשניים אלו נבעה לא רק משותפות אינטרסים. כמוהם, גם אצלו, איש ירושלים, שכן רגש עמוק להרים הסובבים אותה ולהיסטוריה שלהם. שוב התחברו הרומנטיקן עם איש המעשה באדם אחד.

חברת אל-ההר
לאחר משא ומתן רכשה החברה מידי חברת "זכרון-דוד" את אדמות מגדל-עדר והוסיפה לקנות אדמות רבות באיזור, עד שהגיעה בשלב ראשון לכדי 5000 דונאם בקירוב. החברה יצרה קשרים לרכישת עוד 20,000 דונם אדמה, מהם רכשה 800 דונם באזור הכפר צוריף, כמחצית הכפר ג'בע, ועוד. אפשטיין היה הרוח החיה והדוחפת ברכישות אלה שנעשו בכפרי האזור, למרות שידע את הסיכון שבדבר. רכישת האדמות נתקלה בבעיות שונות. הערבים נטו למכור אך ורק את הקרקעות הטרשיות והסלעיות, ושמרו לעצמם את מעט החלקות הטובות שבהר. התברר שהקרקעות שייכות במרבית המקרים לחמולה ולא לערבי בודד – אדמות 'מושעא'. רכישת קרקע כזו מערבי אחד לא היה בה כדי להעביר את הבעלות לחברת "אל-ההר", שכן צצו בעלים נוספים לאותה חלקה.
הולצמן רצה שהמקום יקרא על שמו, ומכאן ואילך נזכר רק שמו בכל עניני החברה, עד עזיבתו אותה בשנת 1935.
בפרוספקט של חברת אל-ההר נאמר:
"השטח שאנו מציעים בשביל ההתחלה מחזיק חמשת אלפים דונם ונמצא בקילומטר ה- 21 בכביש ירושלים-חברון (לפנים מגדל-עדר). האדמה טובה ופוריה ובתוכה נמצאים מעיינות ובארות מים. גם הבריכה שממנה מעבירה הממשלה מים לירושלים מהמעיין הגדול עין-ערוב, נמצאת בשטח זה ויש לקוות כי אחרי שתתחיל הממשלה להביא לירושלים ממי הירקון, תוכל המושבה להשתמש גם בבריכה זו לצרכיה.
המומחים המפורסמים שבארץ ביקרו ובחנו את הקרקע ומצאו שמכל הבחינות מתאים המקום להתיישבות על יסוד של מטעי פירות ומשקי עזר. האקלים יבש כאן ורענן וכל מחוז ההרים הזה נודע לתהילה עוד מימי קדם בבריאותו ובפוריותו. גם שרידיו של בית כנסת עתיק מוכיחים שלפנים היה כאן ישוב עברי חשוב.
גם בקרבת המקום לירושלים יש משום הקלה מיוחדת למתיישבים, כי זה יתן להם אפשרות לנהל את משקם ולעבוד בשעות הפנאי בעיר. "
 במקום תוכננו שלשה ישובים שונים שהיו אמורים להגשים את מכלול המטרות של החברה. "כפר עציון", שכאמור נשא את שמו של המייסד הולצמן (הולץ = עץ) ונתן את השם לאזור כולו[2]. תוכנן כמושבה שתתפרנס על משק מטעים מגוון, רפת ולול. "פרי עמל" היה אמור להיות ישוב של חברי הקואפרטיב "אגודת בנין ומלאכה" בירושלים  אשר חברת אל-ההר קיבלה על עצמה להכשיר עבורם את הקרקע.   "יער עציון" תוכנן כעיר קיט – חלקות יער בנות 100 עצים נטועים שבתוכם יוקמו בתי קיט ובתי הבראה.  ב"יער עציון" אמור היה לקום גם מרכז איזורי ובו בניני ציבור לשרות האזור כולו, גן צבורי, מגרש למשחקים ולספורט.   החברה גם העניקה אלף דונם לחברת הסופרים העבריים על מנת להקים את בית הסופר העברי ע"ש ביאליק[3].
עוד נאמר בפרוספקט:
בעלי המפעל (החברה) יסדרו מפה טופוגרפית ופרצלציה, יתכנו את תכנית המושבה לפי השיטה החדישה ביותר. כן יקצו דרכים מתאימות למושבה לפי הצעותיהם של מומחים... יעמידו לרשות הקונים מומחים משלהם בלי כל תשלום נוסף על מנת להדריכם בסדור המשק, הרפת הלול והכוורות. בעלי המפעל מקבלים על עצמם להשקיע חמש מאות לא"י לשם השבחת מקורות המים הקיימים ולשם השגת מקורות חדשים. השטח יחולק ליחידות בנות עשרים וחמישה דונם כל אחת. בכל יחידה יהיה מגרש של שלשה דונמים באיזור שיקבע לבנייני המושבה. עשרה דונמים אדמת בור ממדרגה ב' ושנים עשר דונם ממדרגה ראשונה ששם תתרכזנה הנטיעות. היחידות תחולקנה בגורל. את המגרש מוסרים לאיש המזדרז לבניין בית, לפי בחירתו. שם המושבה יהיה כפר עציון.
עיון בפרוספקט של חברת "אל-ההר (להפוך לקישור)

החברה קיבלה עליה להכשיר את הקרקע, לטעת את העצים לכל מתיישב שירצה בכך ולטפל בהם עד ארבע שנים, ואף לבנות את הבית שיגור בו. לצורך זה הקימה חברת פועלים במקום, שכרה למענם מגורים במנזר הסמוך, והקימה משתלה גדולה. הולצמן, בתור נתין אוסטראלי, נהנה מקשרים טובים עם הפקידות הבריטית. הוא כותב:
"חכרתי את המינזר הרוסי  שהיה על יד אדמות כפר עציון מידי אנגלי בשם קמפבל, שהיה ממונה על נכסי הנפקדים . מר קמפבל עזר לי מאד בכל הדרכים האפשריות היות והוא הכיר אותי בתור מי שהיה שופט שלום באוסטרליה, וידעתי היטב אנגלית. מלבד זאת הבאתי גם המלצות משר הפנים ושר המושבות. הוא האמין גם ברעיון של ההתיישבות חקלאית בהר ומשרדו היה פתוח לפני בכל עת".

החברה קיבלה עליה להכשיר את הקרקע, לטעת את העצים לכל מתיישב שירצה בכך ולטפל בהם עד ארבע שנים, ואף לבנות את הבית שיגור בו. לצורך זה הקימה חברת פועלים במקום, שכרה למענם מגורים במנזר הסמוך, והקימה משתלה גדולה. הולצמן, בתור נתין אוסטראלי, נהנה מקשרים טובים עם הפקידות הבריטית. הוא כותב:
"חכרתי את המינזר הרוסי  שהיה על יד אדמות כפר עציון מידי אנגלי בשם קמפבל, שהיה ממונה על נכסי הנפקדים . מר קמפבל עזר לי מאד בכל הדרכים האפשריות היות והוא הכיר אותי בתור מי שהיה שופט שלום באוסטרליה, וידעתי היטב אנגלית. מלבד זאת הבאתי גם המלצות משר הפנים ושר המושבות. הוא האמין גם ברעיון של ההתיישבות חקלאית בהר ומשרדו היה פתוח לפני בכל עת".

ביקור במקום – עדות של נוסע...

מקום חשוב בתוכניותיו של הולצמן תפס עץ הבוטנה – הפיסטוק. לדעתו היה הפרי הזה שייך לאזור עוד מימי המקרא, מתאים לאקלים ולאזור אף יותר מן הנשירים האירופאיים, יבולו גדול והדרישה לו הולכת וגדילה. לשם כך שיגר מטעם החברה את הבוטנאי ברוך צי'זיק ואת פנחס שניאורסון למסע מחקר לסוריה, טורקיה ופרס על מנת שילמדו את דרכי הגידול של הבוטנה, ויביאו שתילים לארץ. ואמנם פירסם צ'יזיק בחזירתו דו"ח נלהב שהתפרסם מאד בארץ. הולצמן אפילו מימן הבאתה לארץ של משפחת אנוסים יהודים ממשהד כדי שיתרמו מנסיונם לקליטת העץ בארץ. בחזונו ראה את העץ משתלב גם במטעי הפרי של החקלאים וגם כעץ בר בתוך יערות הקיט בעציון.
 על מנת לעודד רכישת חלקות במקום על ידי יהודים בני המעמד הבינוני, ארגנה החברה סדרה של סיורים לאזור, כולל סיור של ארכאולוגים ועיתונאים.

תמונה: סיור לבדיקת ממצאים ארכאולוגיים. הולצמן – במרכז, בחליפה בהירה

החברה פנתה גם לארצות הגולה כדי למכור את הנחלאות למעוניינים בהתיישבות. השליחים צוידו בחומר הסברה מגוון בשפות אחדות. כן צוידו במכתב המלצה שניתן לחברת "אל ההר" על ידי רבה הראשי של ארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל.
ההצלחה במכירות היתה גדולה. בין הרוכשים ישנם אנשים מצרפת, פולין ושוויץ, רומניה ובלגיה. וכן ממקומות שונים בארץ. לא כולם חשבו על התיישבות. בעיקר יהודי חו"ל חשבו על השקעה, ועל אפשרות לשכור משהו שיעבד את הנחלה בעבורם.
חיים ויצמן, בנאומו בוועידה הארצית לקרן היסוד, ד' טבת תרצ"ה, 10.10.34, הזכיר את כפר עציון כדוגמא למפעל פרטי חיובי היודע ליישם את היתרונות שמספקת לו החלוציות המנוהלת על ידי המוסדות הלאומיים, ואיחל לה הצלחה.

הערות שולים:
[2]   בראיון בעתון דאר היום, כ"ח כסלו, תרצה, 5.12.34 , אמר הולצמן כי זה אינו רק שמה של החברה. זוהי גם הפארולה שלה האומרת כאילו: "יהודים - עלו והעפילו אל ההר "!
[3]   על השטח המתוכנן של "יער עציון" קיים היום יער אבו-סודה.


הפניה להיטלר
מסמך יוצא דפן4 בפרשה זו, נשלח על ידי נציג החברה לצורר הנאצי היטלר, בנסיון להעזר בתכנית "ההעברה" כדי ליישב יהודים עולים מגרמניה במפעלה של "אל-ההר".
 
והרי המכתב במלואו:
אל הרייכסקנצלר, האדון אדולף היטלר, ברלין.
אדוני הרייכסקנצלר הנכבד.
כבעל סמכויות בחברת ההתיישבות "אל-ההר" בכפר-עציון וגן יצחק, אשר מושבה בירושלים, הנני מרשה לעצמי לפנות אליך, אדוני הרייכסקנצלר הנכבד, זאת לאחר בקשה והתייעצות של נציגי החברה דלעיל עם הקונסול של הרייך הגרמני ביפו.
נצטוותי על ידי חברתי למכור אדמה הראויה להתיישבות בפלשתינה ליהודים אירופאיים המעוניינים בהגירה ובמיוחד ליהודים גרמנים.
הנני מרשה לעצמי, אדוני הרייכסקנצלר הנכבד, לשטוח בפניך את ההצעה הבאה של חברתי: אני מבקש את אישורך הנכבד לאפשר ולמכור אדמה ליהודים גרמנים, ומבקשך לאשר את הגירתם הבלתי נמנעת.
בתמורה נתבקשתי והוסמכתי להפקיד בשם החברה בבנק גרמני סכום של עד 100,000 לירות פלשתינאיות לשם קניית תוצרת יצוא גרמנית לפלשתינה.
במידה שהצעה זו תזכה בתמיכתך העקרונית, הנני מבקשך, אדוני הרייכסקנצלר הנכבד, להודיעני על כך במהלך שהותי הנוכחית, שכן במקרה זה בכוונתי להגיע לברלין ב-15 במאי כדי להתחיל בפעילותי.
בנוסף לכך הנני מרשה לעצמי לבקשך במקרה זה לאשר לי קיום ראיון עמך, כדי לפרט בפניך, אדוני הרייכסקנצלר הנכבד, את ההצעה בפרוטרוט ואולי גם להציג בפניך תוכניות נוספות של חברתי. תוכניות אשר על כוונותיהם דווח גם לקונסול הבריטי בברלין.
בציפייה לתשובתך הנכבדה
בכבוד רב
חתימה
כתובת דאר: ש.גלזר, בית הדואר המרכזי, וינה.
 
לא ידוע על תשובה למכתב זה.

הערת שוליים: 4: המכתב התגלה בידי יוסף וולק מ'יד ושם' בארכיון לשכת הקנצלר בקובלנץ, גרמניה. הפרשה כולה התפרסמה ב"עידן" 7 – גוש עציון מראשיתו עד תש"ח, בהוצאת רחל ינאית-בן צבי ללימודי ירושלים, תשמ"ו, במאמרו של צבי אילן.

 

 

שם
_price
_Quanity
מחק
_Confirm_and_pay