אחד מאנשי חיל האויר מתאר את אחת הפעולות בצהרי היום:

"בשעה 11.00 עמדו שלושה "אוסטרים" מוכנים לטיסה לגוש.     המטרה היתה משולשת:

1) הפצצת כוחות האויב. ידענו אמנם כי הפרימוסים לא יוכלו להכריע את גורל הגוש, אך היה זה הסיוע היחידי שיכולנו להעניק למגיניו ושהיה בכוחו, אם כי לזמן קצר בלבד, לרתק ולעכב את התקפת הלגיון.

2) הצנחת מצברים עבור המשדרים.

3) התקשרות מטווח קצר עם מגיני הגוש לשם קבלת פרטים על המצב, מסירת הוראות והענקת שירותים שונים.

בהגיעי לשדה התעופה, קבלתי את ההוראות האחרונות בעניני הקשר והפעלת הפצצות ונכנסתי למטוסו של צ'יבי שהיה מפקד הטייסת. כעשר דקות אחרי ההמראה הסב צ'יבי לפתע את תשומת לבי לדבר מבחוץ. תחילה לא הבינותי את כוונתו, אך עד מהרה הבחנתי בשני  ספיטפיירים   בריטיים שסובבו אותנו. היה זה בימים האחרונים של השלטון הבריטי בארץ. טיסתנו היתה "בלתי חוקית" וקני מכונות היריה של הספיטפיירים ערערו במקצת את בטחוננו. התקשרתי מיד עם הבסיס וקבלתי הוראות להמשיך בטיסה לקראת המטרה, אך לא להכנס לפעולה כל עוד האוירונים הזרים בקרבתנו. מטוסים אלו ליוו אותנו כעשר דקות ולפתע נעלמו מעינינו.

   עם התקרבותנו למטרה, הצלחתי להתקשר עם המגינים, להודיע להם על בואנו ולקבל פרטים על מצבם. הם הזהירו אותנו מאש האויב. ואמנם מיד בהגיענו מעל למטרה, נתקלנו במטר יריות בלתי פוסק. תוך דקות מספר חדרו שלושה קלעים לתוך האוירון, אך לא פגעו בנו. צ'יבי שינה בתדירות את כיוון הטיסה כדי לא לשמש מטרה למכונות היריה שפעלו נגדנו ושעלו במספרם לעשרות, אך הצליח בכך רק במקצת, מאחר שכושר התמרון של ה"פרימוס" קטן וטיסתו איטית. התחלתי להטיל את הפצצות ולפתע שמעתי נקישת קלע נוסף, שחדר למטוס בעד השמשה השמאלית, וראיתי את צ'יבי צונח קדימה וערפו מתמלא דם. הכדור עבר בינינו ושרט את ערפו. מיד חבשתיו בתחבושת אישית. על אף פצעו והדם הרב שאיבד, המשיך צ'יבי לטוס מעל למטרה 15 דקות נוספות, תוך מטר אש בלתי פוסק מצד האויב, עד שגמרתי להטיל את מטען הפצצות כולו וסיימנו את פעולות הקשר עם המשלטים הבודדים. פני צ'יבי החוירו מרוב מאמץ, אך הוא הצליח להחזיר את המטוס בשלום לבסיס, מנינו אחר כך 14 פגיעות במטוס".(ח"א בטאון חיל האויר)

    פצצה אוירית מס' 1.(שרשי חיל האויר, הוצאת משהב"ט)

הטייסים הודיעו למטכ"ל כי הפציצו את הריכוזים הגדולים ואת המכוניות המשוריינות. הם הניחו שנגרמו לאויב אבדות בנפש, אך ספק אם נגרם נזק למשוריינים הואיל שמפאת הגובה הרב לא היה באפשרותם להפציץ טאנקים הנמצאים בשדה-התעופה, בגלל החשש של פגיעה בישובים שלנו הסמוכים לשטח.

האנשים בגבעת-הסלעים החזיקו מעמד בעמדותיהם אף שהאויב גילה אותם והחל לקרקר חלק מעמדותיהם באש מכונות יריה ותותחים. אך העמדות הטבעיות מאחורי הסלעים הגבוהים לא נפגעו. בשעה 11.45 התחדשה ההרעשה על כפר-עציון, וגם על גבעת-הסלעים הומטרו פגזים ממרגמה. מעמדה מס'.1 שבקטע הצפוני של כפר עציון, ניסו להתקשר בצעקות עם האנשים בגבעה ולבקשם להזמין את המא"ז של משואות-יצחק להתיעצות דחופה - אך בגלל הרעש לא עלה הדבר בידם. עקב ההרעשה הכבדה על הכפר אי אפשר היה לקוות שרץ יוכל לעבור את שטח האש. משורייני האויב ניסו שוב להתקדם. כשהתקרבו המשוריינים למרחק של 15 מטר לפני השער של הנקודה, הפעילו אנשי עמדה מס'.1, ששמרו על שער הכפר את ה"פיאט" נגד המשוריינים, אך הוא לא פעל. הם ניסו עוד פעם להפעילו בנקטם בכל הפעולות הדרושות בשעת מעצורים, אבל גם הפעם הפצצה לא הועפה. מגבעת-הסלעים ומהעמדות נפתחה אש. ההרעשה של האויב גברה, אך כוחותיו ורכבו נהדפו. הרגלים נסוגו לואדי-שחיד והמשוריינים חזרו עד ה"עץ". השתרר שקט. נתקבל הרושם כאילו ההתקפה נשברה. באותו זמן נשמעו יריות מן הקטע הדרומי של המשק.

וכך מתאר אחד ממגיני גבעת-הסלעים את מצבם :

"לגבעת-העץ הגיעה תגבורת גדולה של כלי רכב משוריינים משל האויב ומספרם הגיע עד 20.היינו עייפים ורצוצים. תחמושתנו הלכה ואזלה. לשוא ניסו מנחם ג. ויצחק ש. להביא לנו תחמושת. כל נסיונותיהם עלו בתוהו. הגישה למשואות היתה בלתי אפשרית. היינו מנותקים מן הבית, רק חוט הטלפון היווה את הקשר היחידי עם משואות, עוד מעט והאוייב יקיף אותנו לגמרי. נשארו לנו עוד רק שניים שלושה פגזים, ומספר מועט של כדורי רובה. המצב היה בכי רע. ברגע זה הגיעה פקודה ממא"ז משואות לסגת במהירות האפשרית, כי עלינו להגן על המשק מבפנים".

אליעזר ש.