לקח הקרבות, ההדים בצבור, החמרת המצור והתסיסה בין תושבי הגוש -- כל אלה המריצו את המוסדות להזדקק לבעיות הגוש. הקושי העיקרי בדבר היה שלא היתה כתובת אחה ברורה, בפניה תובאנה הבעיות להכרעה. מחלקת ההתישבות של הסוכנות, הגזברות, המפקדה הארצית, ההגנה, מפקדת מחוז ירושלים ומוסדות הפועל המזרחי --- כל אלה נזדקקו לבעיות ונציגי הגוש נאלצו להתרוצץ בין כל אלה. מכאן גם נבעו הצעות שונות שסתרו אחת את השניה, ושעוררו תמיהה ואי רצון בין תושבי הגוש. הם הרגישו את עצמם מוצאים מכל הדיונים, ובצדק חשבו כי משקל עיקרי יש ליחס לדעתם והערכתם על המצב והצרכים. עם כל זאת, גברה ההכרה בשליחות החלוצית שהם ממלאים כקרב מכריע זה על עתיד האומה.

                        כ"ד שבט

מתוך מכתבו של ב"כ כפר עציון בתל-אביב:

".עלינו לטפל בצורה נמרצת ויסודית בהבאת דרישותינו בפני המוסדות. ברצוננו להעמיד את הבעיה בצורה החריפה ביותר: "או --- או! באם מחליטים להחזיק במקום – צריך תיכף ומיד להוסיף אנשים וציוד ובמידה ניכרת. באין אפשרות לכך, צריך תיכף ומיד להסתלק" !  איננו מניחים אף לרגע שיקבלו את ההנחה השניה, אולם צריך להבהיר להם, שאם מחליטים להחזיק במקום -- צריך לעשות מה שנחוץ, תוך הימים הקרובים ביותר.

עוררנו את הבעיה של החזקת המקום, גם במוסדות התנועתיים שלנו: בישיבת המזכירות של הקיבוץ הדתי ובישיבת הועד הפועל. כל אחד טוען שאין שתי ברירות וצריך לעשות אח כל המאמצים למלא את הדרישות. כשאנו מתאוננים שמבטיחים לנו ואין מקימים, האנשים המנהלים את המשא ומתן אינם מבינים את דברינו ומתחילים להתעצבן.

-  -  - אחד הדברים הנראה לנו כחשוב, הוא קשר ישיר בין הגוש לבין המטה הארצי בתל-אביב. ירושלים החסרה אנשים ואמצעים, קשה לה לספק

186

 את דרישותנו. הקשר האוירי שנקבע עם הגוש יכול להקל את בעית האספקה בדרך ישירה.   נתקבלנו אצל הרמ"א ישראל גלילי וסוכם, שנציע מועמד כבא-כוח הגוש ליד המטה, והוא מוכן לאפשר לו לפעול במטה, בכל הענינים הנוגעים לגוש שלנו. בזאת עדיין לא הושג העיקר, אך מבחינה טכנית ישנה חשיבות יוצאת מן הכלל באפשרות גישתנו למפקדה. כל המתעסק בסדורים -- יודע עד כמה צדדים טכנייים כאלה, לכאורה בלתי חשובים, קובעים לפעמים הצלחה או כשלון של דבר חשוב וגורלי.

דרשנו לקבוע לגוש אותו מעמד בעניני אספקה, ציוד ותגבורת, כלמשקי הנגב.

-  -  -   הלואות ושטרות איננו משלמים יותר. הבעיה אינה קלה, ביחוד ביחס לכספים שקבלנו כ"גמילות חסדים" אצל אנשים פרטיים. קשה להגיד בשויון נפש: "לא נשלם". אנחנו מתאמצים להשיג סכומים מסוימים למטרה זה נוסף לכספים שיתקבלו מאמריקה ושהחלטנו להקדישם למטרה זו.

-  -  -  טרם הוחלט מי ישא בהוצאות החזקתנו במקום. ישנה התרוצצות בקרב אנשי המחלקה להתישבות ואנשי מוסדות הבטחון. אין ספק שבסופו של דבר, אם ניכנס תחת חסות מוסדות הבטחון כמחנה צבאי ואז תתעורר ממילא שאלת החזקת הילדים והנשים בירושלים.

א. קפלן גזבר הנהלת הסוכנות, העלה הצעה חדשה: הואיל וגוש עציון הפך למחנה צבאי אין כל אפשרות לבצע פעולות משקיות. לכן אין להחזיק במקום חברים שיש לתמוך בהחזקת משפחותיהם בעיר. הוא מציע לכן להוציא מגוש עציון את כל בעלי המשפחות ולהעבירם למשקים אחרים, שבהם ירויחו לקיום משפחותיהם. לגבי כפר עציון, המורכב ברובו מבעלי משפחות עם ילדים, משמעותה של העברה זו הוא פרוק הקבוצה. לגבי משואות יצחק הבעיה יותר קלה ולגבי יתר הקבוצות, אינה קיימת כלל.

הגענו לכלל דעה שיש להתנגד להצעה בכל תוקף. אם הוחלט להחזיק ישוב מסוים, צריך למצוא את המקורות לפרנסת תושביו על משפחותיהם. גם המחלקה להתישבות של הסוכנות, מתנגדת לכך ומנסה להציע עבודות שאפשר  לבצען בגוש עציון הנצור, לשם כסוי הוצאות ההחזקה.

-  -  -  במכתבים לא יכולים לתקן את חוסר הקשר. יש דברים שקשה להסבירם במכתב, הרבה דברים אסור לכתוב מטעמי בטחון. במצב של היום פגה  האקטואליות  של המכתב המגיע באחור רב.

נ.

187

כ"ו שבט

מתוך מכתב הקבוצה לחברים בתל-אביב:

הקשיים הכספיים והקשיים בהשגת אספקה, מדאגים ביותר. חבל שכל מוסדותינו המדברים גבוהה גבוהה על חובת העמידה, והמוכנים להציף אותנו בדברי ברכה ומאמרי שבח, אינם יכולים להבטיח את המינימום הדרוש לנו להסדר החיים היום-יומיים. לא צודקת ההנחה, כי בעיותינו הן אך ורק בטחון ציוד ותגבורת. עמידתנו תלויה בהרבה בפתרון הספקת המים והמזון. אין להסתפק בטיפול השגרתי אפילו במוסד העליון החשוב ביותר. אנו חוששים כי גם שם טרם הכירו בחומרת מצבנו.

-  -  -   אין אנו רוצים לדון בהצעתו של קפלן. היא מכוונת לעקוף את בעיותינו העיקריות, ולמצא פתרון כספי קל. ביצוע ההצעה הזאת, עלול להביא לידי פירוק אירגוני וחברותי של הקבוצה. הדיון בהצעה זאת במוסדות, מוכיח שאין  שם גישה נכונה לכל הבעיות של כפר עציון.

ברם, גורל כפר עציון לא יוכרע במוסדות בלבד --- הוא קשור גם בחברים הנמצאים במקום, בידיעתם את הענינים, בנכונותם לקבל הצעות. ובהלך רוחם. לפיכך החלטנו לדרוש, שחברי המזכירות הפועלים בחוץ, יבואו בימים הקרובים ביותר הביתה, לשם דיון יסודי בבעיותינו. רצוי, כי בדיונים אלה ישתתפו נציגי המרכז החקלאי.

מיומני חברים בכפר עציון:

א.

"גשם, רוח וקור. הודיעו על שיירה העומדת לבוא, אולם היא לא הגיעה, כל אלה רק מוסיפים עצבות."

נ. מודיע שבסוכנות דנים בדבר הוצאת כל בעלי המשפחות מכאן. הציעו שנתפזר בין משקים אחדים בשפלה. כולנו מתנגדים לפיזור לאחר השנים שהיינו  יחד בקבוץ אחד, והספקנו להקים משק, אין אנו ששים לקראת פתרון כזה. אנחנו דורשים דיון יסודי בשאלה זו, יחד עם בא-כח המוסדות..

יתכן כי במוקדם או במאוחר' יוציאו אותנו מכאן, לאחר שהאנגלים יעזבו את הארץ, אנו הישוב היחידי אשר בכדי להגיע אליה צריכים לעבור איזור ערבי צפוף. איש איננו יודע כעת, איך יתפתחו הדברים להבא, אבל ברור, שאפשר להחזיק כאן מעמד הרבה חדשים ולגרום לאויב צרות רבות. מצב הרוח כאן הוא טוב, והאנשים מוכנים לויתורים רבים. מענין, רוב הותיקים שקטים ברוחם." אך בכדי להחזיק מעמד כאן משך חדשים רבים, צריכים להיות כאן כמה מאות בחורים צעירים נוספים.

אברהם פ. ז"ל

188

ב.

אני נקלע לעתים תכופות בין מצב רוח טוב, לבין דכאון. אני מוכרח להתגבר על הכל ואז אני משוחח עם חבר אחד ועם שני, מחפש דעות אופטימיות יותר ומתחמם לאורה

לפעמים אני חושב: איזה ערך יש להרגשתי, או למחשבות פלוני על עתידו. מה ערכו של יצור קטנטן ביחס למערכה ההיסטורית המתחוללת סביבנו, תקומת המדינה, תקבע את גורל העם לדורות. אין זה חשוב איך אני מרגיש, אלא איך שתרגיש רוחמ'לה בתנו, בעוד עשר עשרים שנה, ואיך ירגישו עוד רבבות ילדים בישוב ובגולה, שלמען עתידם אנו במאבק.

עוברות עלינו הרבה שעות של שיממון לבב, ריקנות וחרדה לעתידנו ועתיד בני ביתנו היקרים. כל בחור מהרהר באותו הדבר. אני קורא את הדאגה הנשקפת מעיניו ברם, אין לנו אלא להסתכל במתרחש -- בתבונה.

אין אדם יכול לחזות עתידות. אימתי יכנסו שוב חיינו המשפחתיים למסלול הרגיל ?   איך ומתי ?   איש מאתנו לא ידע לענות על כך. דבר זה מעציב ביותר. ישובינו הם היחידים במצב כזה. ישנם ישובים רבים, שדאגה זו לא הופיעה בפניהם. זה הוא גורל עיור. אין תועלת אם נחטט ונרצה להתמרד נגד גורלנו. אותו משחק הגורל חזינו לפני כמה שנים. אנו הצלחנו להיות בארץ, ואחינו הלכו למשרפות. הם ודאי חשבו אותה מחשבה עלינו: "הנה, הם המאושרים, שלא יודעים כבשן ומחנה מה הם"

רצה הגורל, שאנו יושבי הגוש הזה נמצא במצב שלא נדע פתרון. על כל פנים -- יהודי תמיד מאמין בעתיד ובמענה עליון.

בן ציון ג. ז"ל