שיירת נבי-דניאל - שנקראה בפי אנשי הגוש - "השיירה הגדולה" - אורגנה אחרי דיונים מרובים שהתנהלו בגוש וכתוצאה מהשתדלויות הנציגים. תושבי הגוש קיוו, כי בעזרת התגבורת, הציוד והאספקה, שיובאו בשיירה יצליחו להחזיק מעמד זמן רב, ובינתיים יעזבו הבריטים את הארץ וה"הגנה" תהיה חפשית לפעול לפי תכניותיה. ולכן כה רבה היתה שמחתם בבואה, וברכותיהם ליוו את כל המארגנים, המלוים והנהגים.

בחרדה רבה עקבו אנשי הגוש אחר מהלך הקרבות בנבי דניאל. בשבילם היה זה הקרב של הגוש עצמו אף כי מהם נמנעה האפשרות להשתתף בו. משנסתיים הקרב והאנשים הנצורים הועברו לירושלים - נשמו אנשי הגוש לרוחה. אך ידוע ידעו כי מצבם החמיר לאין ערוך.

פרשת "נבי דניאל" חרגה ממסגרת קרב על גוש עציון בלבד והפכה לאחד הקרבות החשובים במלחמת השחרור. רבים התיאורים המקוטעים שנתפרסמו על פרשה זו. אך עד כה לא פורסם תיאור שלם, מקיף ומדויק.

בפרק זה נעשה נסיון לרכז תיאורים מדוייקים על כל קטעי הפרשה הזאת, החומר לקוח מתוך יומני חברי כפר עציון, נציגי הגוש בירושלים, רשימת התשדורות מהשיירה ואליה, עדויות לוחמים ונהגים. החומר הושלם בסקירות שפורסמו בספרים "לדמותם" - הוצאת תל-יוסף, "בעקבות לוחמים", "גדוד שש מספר", "מול שערי ירושלים", "איש כנפיים בישראל" וכו'.

הפרטים על "פורץ המחסומים" ניתנו לפי עדותו של י. אייגיס ושני חבריו מנצולי הפורץ. התיאורים על המתהוה בבית הנצור מבוססים על סקירתו של יהויכין ק. ממפקדי פלוגת החי"ש ושל מגינים אחרים.

הידיעות על המתהוה בשורות הערבים והאנגלים מבוססות על תיאוריו של ויליאם טילבר שפורסמו בעתון "ידיעות אחרונות" בשם : "נלחמתי בשורות הכנופיות" ועל דוחו"ת שונים.

271

 ט"ו אדר ב'.

 מיומנו של חבר כפר עציון:

קבלנו בשמחה את הידיעות על ההכנות לשיירה ועל העזרה הרבה המוגשת על ידי המוסדות לאירגונה. אנו יודעים להעריך את המאמצים המרובים שחברינו בעיר משקיעים בפעולה זאת. החברים חוששים פן ידחה גם הפעם מועד צאת השיירה, כמו שנדחה לפני שבוע. בכל זאת נעשות ההכנות הדרושות להבטחת הדרך ולפריקת מטען השיירה תוך זמן קצר. כולנו תפילה לה' שהשיירה תגיע בשלום ותשוב בשלום והיתה שמחתנו שלמה.

- - - הועדה ההלכתית דנה בדבר משלוח חפצים אישיים, שאינם קשורים בצרכי ההגנה והאספקה, בשיירה שתחזור בשבת לירושלים. בהתאם להוראות שקיבלנו מאת הרבנות החלט, כי נשלח בשיירה את כלי האריזה לאספקה, חביות ריקות לדלק, ובגדי הקיץ לילדים בלבד. הועדה רואה צורך לקבוע סייגים בין המותר והדרוש להגנה ולאספקה ובין דברים הקשורים בנוחיות החברים.

- - - בגוש נעשו כל הסידורים להבטחת השיירה. הלילה ומחר תוגבר השמירה במשלטים. משמרות של אנשי משקים יחליפו את אנשי החי"ש והפלמ"ח. ייערכו סיורים על הכביש הראשי, קו הטלפון ירושלים-חברון ינותק, כדי להפריע את הקשר בין ריכוזי האויב. תופקד שמירה על הכביש הפנימי במשך כל הלילה, נקבעו שוטרי תנועה, אשר יכוונו את השיירה, מרגע כניסתה לגוש עד צאתה. עליהם לכוון את המכוניות השונות למקומות הפריקה המיוחדים לאנשים, למזון ולדלק. הם ידאגו שמסלול התעופה יהיה פנוי כל הזמן לנחיתת מטוסים בעת הצורך.

כל אמצעי הקשר הם במצב הכן, כדי לאפשר את הקשר עם בסיס היציאה ועם המשדרים שבשיירה ובמטוסים המסיירים, ועם המטה הארצי.

מתוך מכתב של חבר בירושלים:

במשך כל השבוע עסקנו בסידור האספקה וחמרי ביצורים, שהובאו בשבת כשביל הגושי ריכזנו את המצרכים לפי סוגיהם למען הקל את ההעמסה ואת הפריקה בגוש. הזמנו בחברות "אגד" ו"הובלה' מכוניות להעברת האנשים והאספקה.

- - - השגנו הלואות וריכזנו בירושלים כמות ניכרת של קמח, ירקות, מצות, תפוחי אדמה ויין לפסח ומצרכי מזון אחרים. בסך הכל צרפנו שמונה מכוניות משא נוספות עמוסות מזון וחמרי ביצורים.

- - - מועד צאת השיירה נקבע ליום השבת, משום שרק כיום זה יהיו משורייני הליווי פנויים מתפקידי הליווי בכביש תל-אביב-ירושלים.

                                            ג. ש.

272

מיומן ב"כ הגוש בירושלים:

סיכמנו עם עזריהו, האחראי לשיירות, כי השיירה שצריכה לרדת לתל-אביב, תתעכב כאן, באמתלא שהדרך חסומה. על ידי כך נוכל להשתמש במכוניותיה להובלת אספקה לגוש עציון. את המכוניות יכניסו למחנה "שנלר" ושם יעמיסו עליהן את האספקה הנמצאת במחסנים. הדבר צריך להישמר בסוד.

בשעות הצהרים הגיעו המכוניות, אבל הנהגים דרשו להחזירם לתל-אביב. לבסוף, אחרי ויכוחים סוערים, נמסר לנהגים כי השיירה מופנית לגוש עציון. על אף הכל החליטו נהגים רבים לא להצטרף, ומכוניותיהם הוחרמו.

בשעות שלאחרי הצהרים התחלנו להעמיס על המכוניות. את ההעמסה גמרנו רק בשבת לפנות בוקר. לנהגים נערכה סעודת שבת חגיגית.

נהגי מכוניות המשא והנוסעים היו מירושלים, תל-אביב, רמת גן, גבעתיים, הרצליה, פתח תקוה, קרית ביאליק, טבריה וחדרה. בלטו במיוחד נהגי המשקים : דגניה א', דגניה ב', בית זרע, אפיקים, אשדות יעקב, אילת-השחר, עין גב, בית השטה, חפצי-בה, מזרע, נען, גבעת ברנר, נירים, שהביאו אספקה חקלאית לירושלים.

- - - בשיירה היו: 33 מכוניות משא עמוסות עד גבול קיבולן - כ120- טון אספקה וחמרי ביצורים, 4 אוטובוסים משורינים של "אגד", ו14- משורינים. באוטובוסים נסעו 136 אנשי פלוגה ב' של גדוד מכמש, מחי"ש ירושלים, ומספר מאנשי הגוש ששהו מחוץ למקום.

כמלווי השיירה נקבעו 103 אנשים מפלוגת הפלמ"ח (גדוד שש), שחנתה בקרית ענבים, בהם מספר בחורים מהמחלקה שחנתה בחורף בגוש עציון, ומיחידות חי"ש שבירושלים. ארבעה משורינים עם 28 איש מבין המלוים נשלחו לרמת רחל ככוח רזרבי לשעת הקרב.

לרשות המלוים היה הנשק : שתי מכונות יריה מטיפוס בראונינג, מ. ג. שפנדאו - אחד, 2 מכונות יריה ברדה, 13 מקלעים, שתי מרגמות "2, 15 הת-מקלעים מטיפוס טומפסון, 45 רובים, 32 סטנים, 4 מכשירי קשר, מטעני חבלה וחומר פיצוץ.

מכתני לוחמים

א

מתוך מכתבו של איש הפלמ"ח:

ביום הששי, 26 במרץ 1948, נשלחנו לירושלים לתקן את המשוריינים שניזוקו. שם רווחו שמועות, כי מחר ביום השבת, עלינו להעביר שיירה למקום בלתי ידוע. ההשערות היו : להר-טוב, שזה חודש ימים היתה מנותקת, למושב עטרות הנצור, או לגוש עציון, שזה חודש ימים לא קיבל כל אספקה. ההכנות היו קדחתניות. עם השיירה האחרונה, הגיעה תגבורת של מלווים, משוריינים, תחמושת ואנשים. הריכוז היה בקרית ענבים. עד הרגע האחרון, לא ידע איש על כיוון השיירה. בליל שבת, בשתים בלילה עוררונו וחלקו לנו מנות אוכל לארוחה אחת. האנשים נערכו במשוריינים. נרשמו שמותיהם

273

ופרטים על קרוביהם. למראה זה נצבט הלב והרגשה משונה עברה בלב כל. בשבת בשעה 5 בבוקר יצאנו מקרית ענבים. בשיירתנו 19 משוריינים, ובראשם מפנה המחסומים הגדול בפיקודו של זרובבל. בכל משוריין 10 אנשים ובזה שלנו 14 איש : כיתה של עשרה אנשים וארבעה חבלנים, שצורפו למטרת פיצוץ מחסומים לכשידרש. ציודנו: 2 ברנים, 8 רובים, ו-4 סטנים. כשהגענו לירושלים, עשתה כנראה השיירה רושם עז על יהודי העיר, שאותה שעה עשו את דרכם לבתי הכנסת, והם בירכונו בהתרגשות. הגענו אל בתי שנלר, שם מצאנו כ-33 מכוניות משא בעלות תאים משוריינים, עמוסות אספקה. כאן נודע לנו שכיוון השיירה לכפר עציון.

יצאנו בשעה 8 בבוקר. בראש השיירה נסעה מכונית קטנה משוריינת, מצוידת באלחוט - ותפקידה היה לגשש. אחריה המשוריין הגדול, מפנההמחסומים, ולאחריו מספר משוריינים. אחריהם מכוניות-משא, ערוכות בין המשוריינים, ובסוף השיירה כחמישה משוריינים. מצב הרוח של האנשים היה מרומם ; שרנו והתלוצצנו בבדיחות הדעת. לאחר שיצאנו מתוך תחומי העיר העברית, הרצינו פני הכל. השירה פסקה, נעלמו ההלצות וכולנו היינו דרוכים לקראת הבאות. כשהגענו סמוך לרמת רחל, עלו לשם ארבעה משוריינים כתגבורת, במקרה של התקפה על השיירה באיזור בית לחם. הגענו אל בית לחם ללא תקלות. בבואנו בשערי העיר, פתח השוער הערבי את המחסום ונס בבהלה על נפשו. למראה זה עברה המולת נצחון שבבידוח נפש בין כל אנשינו במשוריין. בעיר עצמה הורגשה בהלת מנוסה בין הערבים. השיירה המשיכה את דרכה בגאון בכיוון לגוש עציון, ללא תקלה. בדרכנו פגשנו מכוניות אחדות עם ערבים, שנסעו מחברון לירושלים. למראה ההרים המוריקים התרוננה העין. היה משום קסם מיוחד בכל הסובב אותנו. באה רוח טובה על האנשים, ושוב התחילו מתלוצצים. חלפנו על פני בריכות שלמה, מקום התורפה לכל השיירות שקדמו לנו - ולא הותקפנו. מעלינו חג "פרימוס", שליווה אותנו בדרכנו. בכל המקומות המועדים לפורענות, עודד זרובבל את אנשיו, בידח אותם והסביר להם, כי אין לשים לב לדברים של מה בכך. ללא תקלות באנו אל הסיבוב לכפר עציון. המשכנו את דרכנו וכעבור קילומטר וחצי הגענו למרכז הגוש. אין לתאר במלים את שמחת אנשי הגוש הנצור. היה זה חג ממש.

יעקב א.

ב

מתאוריו של איש חי"ש:

לאורך הדרך המובילה מבסיס היציאה אשר בצפון העיר ועד למבואותיה הדרומיים, ליוונו נפנופי ידים וברכות שלום של תושבי הבירה. פה ושם

274

גילית פנים דומעות מהתרגשות. בפינת הרחוב עומד יהודי זקן, ודאי השכים קום על מנת להתפלל במנין ראשון, ואף הוא בין המברכים ועיניו לחות.

עזבנו את העיר. ניתנו הוראות אחרונות לנהגים. נכנסנו לשטח אויב והדבר נתן אותותיו. כל אשנב אשר לא עמד לידו "מבטיח", נסגר. הגג הורד ואף השיחות פסקו. שקט שרר ורק רעש המנוע נשמע. כה גלשו המכוניות אחת בעקבות חברתה עד שעברנו את אבו-טור, זו השכונה הרצחנית. יצאנו למרחב ושוב קלחו השיחות בקולי קולות. אף האשנבים נפתחו. המכוניות נסעו עתה ביתר מהירות ולעתים אף נתפשו נהגיהן למעשי שובבות והשיגו זו את זו. הכח הרב שרוכז בשיירה, נסך בנו בטחון רב, פה ושם נשמעה שירה. שוב לא מצאו טעם להחזיק את הגגון סגור. הצצת מבעד לפתח והנה שמים כחולים. האביב הקדים ובא, והשדות הוריקו. השמש הספיקה להעפיל אל על ושלחה קרנים חמימות אל היקום. רוח קלילה טפתה על פניך. לרגע שכהת את הזמן והמצב - דמית שמטייל הנר להנאתך במרחבי ארצך, חולף על פני גבעות סלעיות אלה, שכה מוכרות לך.

עברנו את בית לחם, רחובותיה היו שוממים. יודעי הדרך מורים על המקום אשר עשרת הקדושים הראשונים של הגוש מצאו בו את מותם האכזרי. מכוניות ערביות חולפות על פנינו, הנך רואה את האויב והוא כה קרוב אליך. לחיצה קטנה על ההדק דיה לפגוע בהם, אולם חזקה עליך ההוראה לא לפתוח באש אלא על פי פקודה - ופקודה זו לא באה.

"הגענו" - מכריז הנהג. הרווחים בין המכוניות הושגו. אנו פונים ימינה ונכנסים לשטח הגוש.

אהרון ק.

מיומנו של חבר כפר עציון:

אמש קיבלנו הוראה להיות מוכנים לשעה שש בבוקר לפריקת השיירה. הקדמנו לקום. בגלל מזג האויר המעורפל, נראתה השעה כמוקדמת ביותר. בשעה 5 התכנסו האנשים באולם "נוה עובדיה" לתפילת שבת. היתה זאת תפילה מיוחדת במינה. האנשים לבושים בגדי עבודה. אחרים, שבו זה עכשיו מעמדות השמירה והניחו את נשקם בפרוזדור. שליח הציבור ממהר בתפילתו, כדי לא לאחר את השעה שנקבעה. ובכל זאת זוכרים כולם כי שבת היום.

בשעה שש היו כל האנשים במקומות שנועדו להם, מוכנים לקבל את פני השיירה. התחילה שעה של ציפייה וניחושים. האנשים מודאגים בגלל האיחור. מדי פעם בא אדם ממרכזו של הכפר ובפיו ידיעות שנתקבלו ב"קשי" מאת הבסיס או מהמטוסים המסיירים בדרך. "מוש", רכוב על סוסת השמירה הלבנה, מסייר במשלטים, בכביש הפנימי וליד מקומות הפריקה. הוא מברר אם הכל מוכן כפי שתוכנן מראש, ונותן הוראות אחרונות.

275

אחר שעה שמונה מוסרים, כי השיירה יצאה לדרכה. כולנו מתפללים שהיא תגיע במהרה בלי מכשול. חבר שבא מחדר ה"קשרים" מספר על הקשר האלחוטי בין מפקדי השיירה עם חלקיה השונים, המטוסים, בסיס היציאה ואתנו.

אחרי שעה 9.30 הגיעה השיירה, מסעה עבר בסדר מופתי. לא נורתה עליה אף יריה אחת. התרגשנו מאד כשראינו אותה מתקדמת בכביש הפנימי. התעורר חשק רב לגשת ולהסתכל מקרוב בסדריה, מכוניותיה, משוריניה, חייליה וכו' - הרי זה מבצע גדול, שלא היו עוד כמותו במלחמתנו ; אך עבודת הפריקה קודמת.

משהחלו מכוניות המשא להגיע למחסום שליד "העץ", כוונו בהתאם לסוג המטען לנקודות פריקה שונות שבמגרש. המכוניות נעמדו בחצי גורן עגולה, בצורה שקל יהיה לפרוק את משאן ושתוכלנה לצאת לכביש ללא תקלה.

ליד כל נקודת פריקה חיכתה קבוצת עובדים מתאימה אשר החלה תיכף בפריקת המשאות. החבילות הועברו בשרשרת למקום ריכוזן, לפי סוגי המצרכים. החברים התאמצו לבצע את העבוד'ה במהירות, בסדר ובלי רעש. משנסתיימה הפריקה מן המכוניות הראשונות, והן היו יכולות לעזוב את המגרש - חשו הבחורים למכוניות שאך עכשיו הגיעו, כדי לפרוק את מטענן.

-   -   -

הנהגים הסתכלו בענין ובחיבה לעבודה המסודרת והמהירה, וסייעו בעצה. החברים הביעו להם את הוקרתם על הסיוע שהביאו לגוש. בפני רבים מהנהגים ניכר כי מרוצים הם על ששותפו במפעל חשוב זה.

בפנים המחנה של כפר עציון התנהלה עבודה מזורזת ביותר. פרקו את הדלק העמיסו חביות וארגזים ריקים, וכל המיועד למשלוח. פחות מחצי שעה ארכה כל המלאכה הרבה הזו. רק העמסת הפר "זמרי" ושתי הפרדות שנשלחו העירה, בגלל חוסר אספקה בשבילם, גרמה טרדת מה ; אך לבסוף התגברו גם על סרובם.

למכוניות "אגד" שנעצרו ליד "העץ", נכנסו באותו הזמן היחידים מאנשי הפלמ"ח שנשארו עוד בגוש ושמונים וחמשה הסטודנטים. ציודם האישי הועלה על מכוניות המשא.

-   -   -

בשדה התעופה עמלה קבוצת עובדים בהטענת מטוס שבור על מכונית משא. העבודה ארכה זמן רב, והשיירה נתעכבה. כולנו חרדנו לתוצאות עיכוב זה. מי יודע מה מתרחש כעת בכביש ?

ניצלנו את הזמן והלכנו לראות את השיירה ואנשיה. לנו, המנותקים מהישוב והנתונים בדאגותינו היום יומיות, היה סיפוק רב בפגישה זו. ארגון השיירה וציודה היסיפו בטחון, השיחות החטופות עם הנהגים ומלווי השיירה עודדו את רוחנו. הבענו את הערכתנו למפעלם הרב.

נפגשנו עם חברי הקבוצות ששבו מהעיר, והשתדלנו להוציא מפיהם פרטים על

276

מצב הענינים ועל שלום משפחותינו. חברים רבים עיטרו את רחל ו., - אשר עזבה את למודיה בסמינר למורות וחזרה לכפר עציון לחיות אתנו - והמטירו עליה שאלות שונות. היא סיפרה על הסידורים במזר "רטיסבון", על חיי החברות, על שלום הילדים ולימודיהם והרבה פרטים מחיי העיר הלוחמת, אשר זה מזמן רצינו לדעתם. תוך שמחה נפגשנו עם מכרים מבין אנשי פלוגה ב', שהגיעה אלינו. בכל פינה נראות קבוצות אנשים המרוכזות מסביב לבאים כשהם רוצים לשמוע חדשות מפיהם. בפינה אחת עומד צבי בן יוסף השחום, מגודל זקן מחודד, ובידו האקורדיון המלוה אותו בכל דרכיו. "יהיה שמח" - אומרים מכריו, אשר שרתו אתו יחד בבריגדה. - "מקום בו מופיע בן יוסף עם האקורדיון - מובטח כי תתחיל שם פעולה מוסיקלית ערה ונעימה".

בינתיים ניתנה הוראה לאנשי הפלוגה להסתדר לפי המחלקות ולנוע לכפר עציון, כדי לקבל את נשקם. כעבור שעת מנוחה יעלו למשלטים וישחררו את אנשי המשקים.

- - - משעברה שעת ההתרגשות שבפגישות, חזרנו במשנה מרץ לעבודתנו, בלי להתחשב בחמסין החזק. עכשיו התחלנו לסדר כראוי את האספקה. את המצרכים העלולים להתקלקל בחוץ, היה הכרח להעביר למחסנים עוד ביום השבת. היה יום שרב וחששני שבעקבותיו יבואו גשמים. על היתר הפקדה שמירה עד ליום המחרת. יכולת לראות חבר המעמיס אספקה על עגלה ומלוה אותה לכפר עציון, בו בזמן הוא בודק את כיסיו, מוציא את מטפחתו וקושרה מסביב לצוארו, כדי לא לטלטל מחוץ לערוב.

כולנו שקועים בעבודה ובלבנו תפילה חרישית - הלואי והשיירה תגיע בשלום לירושלים.

י.

-   -   -

בשדה התעופה חנה מטום מסוג "אוסטר" ובו הטייס דניאל בוקשטיין (ז"ל) וקשר. הם סיירו בבוקר את הכביש ירושלים-כפר עציון, כדי למסור למפקד השיירה על המצב בכביש והם ליוו אותה עד לגוש. בעת חנות השיירה בגוש נתקבלה ידיעה מירושלים, כי מחוגי הצבא הבריטי נמסר שעבדולקדר-אל-חוסייני קיבל הוראה מהפיקוד הערבי העליון לטפל בשיירה בדרכה לירושלים, ניתנה הוראה לטייס לסייר את הדרך. הוא מסר שקבוצות ערבים מקימות ליד בריכות שלמה לאורך של חצי ק"מ, ששה מחסומים ועל יריות שנורו אליו כשניסה להנמיך טוס. הוא השגיח בקבוצה גדולה של ערבים היורדת מבית ג'לה בכיוון לכביש.

-   -   -

קצין בריטי ששירת עם הכנופיות הערביות תיאר את התכונה בין הערבים: "...כשנודע לערבים על השיירה גויסו לוחמים מכל האיזור. גם עריקים בריטים הובאו למקום. אחד המפקדים על הקרב היה קצין בריטי שערק... ...ההבנות ללכידת השיירה נעשו במהירות מפליאה. ידיעות על הקרב העימד להתחולל מסביב לשיירה, כשתנסה לחזור, פשטו עד מהרה בבית-לחם י ובכפרים הסמוכים. ומאות כפריים מזויינים בכל מיני כלי נשק קלים, יצאו לנקודות שונות לאורך הכביש על מנת לקחת חלק בקרב.

277

בין הכפריים נמצאו מתנדבים לרוב, שהקימו מחסומים רבים לאורך הכביש בקטע שמדרום לבית-לחם. ונעשו סידורים להבטיח שבניית המחסומים תימשך גם אם תתחיל השיירה לצאת, והיה אם תצליח לפרוץ כמה מהם, יימצאו תמיד חדשים שיעכבוה. המפקד הצבאי של אותו איזור חילק את מחנהו לשתי קבוצות. כל קבוצה נטלה קטע אחד של הכביש, באופן שאם אמנם תצליח השיירה לחמוק מידיה של הקבוצה הראשונה - תילכד ודאי בידיה של הקבוצה השנייה. למעשה לא הצליחה השיירה היהודית לעבור אפילו את מחצית ה,עמדות של הקבוצה הראשונה, לפני שנחסמה בפניה הדרך והיא נלכדה..."

מפקדי השיירה שקלו, אם לא רצוי לדחות את יציאתה לתאריך אחר - בלתי ידוע לערבים. אך כיוון שהכרחי היה להחזיר את פלוגת המלווים, על משורייניה ונשקיה תפקידם בכביש ירושלים-תל-אביב, לא יכלו לדחות את היציאה. גם האפשרות להעביר את השיירה בדרך אל-חדר - בית-גוברין - הר-טוב- שער-הגיא, לא נראתה להיות מעשית. המפקדים הניחו, כי בכח הרב שבידם יוכלו להתגבר על מחסומי הערבים. נמסרו הוראות למפקד פורץ המחסומים זרובבל הורוביץ להתכונן לפעולה. הצוות במשורין אורגן לתפקיד זה. נהג המשנה הועמד הכן ליד המנוף.

בשעה 11.30 עזבה השיירה את הגוש ועלתה על הכביש הראשי. מכונית הגישוש נסעה בראש, אחריה פורץ המחסומים "איל" ולאחריה מכוניות משא ומכוניות נוסעים משוריינות. מכונית המטה ובה המשדר נסעה במרכז השיירה. בסוף נסעו מכוניות המשא שהוטענו בגוש. משורייני הליווי, היו מפוזרים לאורך

השיירה ושמשו גם כמאסף. בכביש לא נראתה כל מכונית ערבית. גם הפלחים עזבו את עבודתם בשדות. בסביבת הק"מ ה-14 נתקל ה"פורץ" במחסום אבנים ראשון. הוא נפרץ  בנקל. לאחריו בא המחסום השני והשלישי. גם הם נפרצו. כאן התהפכה מכונית משא אחת מהמאסף לצדי הדרך. האויב פתח באש. ניתנה הוראה למשורין שבמאסף להוציא את הנהגים מתחת למכונות. האנשים הוצאו שלמים בגופם, אך מזועזעים מהמקרה. לכל המכוניות שודרה הוראה להיות במצב הכן. פרטים על מהלך המסע שודרו לכפר עציון, לירושלים ולמטוס המסייר. השעה 12 בצהרים. השיירה המשיכה בדרכה. ה"פורץ" עבר על שלשה מחסומים נוספים, ואחריו יתר המכוניות. בינתיים נוקבו גלגלי המשורין

בקלעי האויב, שכיוון את אשו לצמיגי המכוניות, והוא התחיל לנסוע על החישוקים. בהתקרב השיירה לבריכות שלמה גברה אש האויב. בקרבת הק"מ ה-13 על יד בריכות שלמה, מקום בו פונה כביש צדדי לאל-חדר-בית-נטיף,

278

- נעצרה השיירה. פורץ המחסומים נתקל במחסום השביעי. וכך מתאר הח' י. אייגיס, מנצולי המשורין את נסיונות הפריצה:

"...המחסום היה הגדול מבין אלה שעברנו והיה בנוי ממש. כשהגענו אליו, הורד המפנה ולאחר שהנהג לא יכול היה בעצמו להניע את המנוף, באו לעזרתו זרובבל עם עוד חבר. המכונית התקדמה והתחילה לפרוץ את המחסום. לאחר טלטולים רבים מלחץ האבנים, גלשנו מן הכביש אל התעלה שבצדו. אותה שעה ניתכה עלינו אש קטלנית. נסינו מספר פעמים לעלות על הכביש, אבל כל מאמצינו עלו בתוהו. המקלען נפצע בראשו - החובש חבש את פצעיו. כשהפנינו את פנינו אל החלון האחורי, לראות מה מצב השיירה עצמה, נוכחנו כי זו נעצרה בדרכה,, במרחק של 200 מטר מאחורינו. המשורין המגשש שהיה בתחילה לפנינו, קיבל פקודה לפנות את המחסום, אבל גם מאמציו היו לאל והוא נסוג. הודענו לו כי משורייננו לא יוכל לזוז וכי אחד מאנשינו נפצע. משם הודיעו כי אצלם נמצאים ארבעה פצועים. הבטיחו כי ישלחו משורין לחלצנו".

- - - בהתקבל הידיעות על מצבה של השיירה, ניתנה הוראה להפעיל את הרזרבה שברמת רחל. ארבעה משורינים עם אנשי הרזרבה, חשו לכיוון בית לחם. על יד הק"מ ה-10 נפתחה עליהם אש חזקה. אחד נפצע פצעים קשים. הם נתקלו במחסומים רבים בכביש ונאלצו לחזור. השעה 12.30, גם המטוס שסייר בכביש הודיע כי בין בית לחם וירושלים רבים המחסומים וכי תגבורת ערבית מגיעה לשם. נראתה גם מכונית מלאה שוטרים ערביים. נתקבלו ידיעות כי בשכונות הדרומיות של ירושלים מרוכזים כוחות ניכרים של האויב. לאור הנ"ל נאלצו לותר על פעולות סיוע מכיוון רמת רחל.

- - - מכוניות השיירה הצטופפו בכביש, גלגליהן נפגעו והמכוניות נתקעו באמצע הכביש ולא יכלו לנוע. כדורים חודרי שריון פגעו באנשים אשר במשורינים ואחדים נפצעו. כמה מנהגי מכוניות המשא שהתהפכו, הצליחו להגיע למכוניות המשורינות. ערבים החלו יורדים מההרים והתקרבו עד למרחק שלש מאות מטר מהשיירה. האנשים במשוריינים כבר שמעו את קולותיהם. המשמרות ליד אשנבי היריה פתחו באש כדי למנוע התקרבות יתר. מצבה של השיירה החמיר ביותר. צביקה, מפקד השיירה החליט, כי השיירה תחזור לכפר עציון. ביתנה הוראה למכוניות להסתובב בכיוון לכפר עציון, אך רבות מהן נפגעו בכדורי האויב. רוב המכוניות לא יכלו לחזור בגלל הצפיפות בכביש. רק חמש מכוניות משא וחמישה משורינים, בתוכם גם מכונית הפיקוד עם המשדר, הספיקו לצאת מקטע מסוכן זה. אתן הוחזר חלק מהמטען וגם המטוס. במכוניות חזרו כ- 35 איש מהמלוים והנהגים.

279

מתיאורו של נהג:

"כשעה עמדנו בנבי דניאל, עד שהחוליה האמצעית ובתוכה מכונית המטה פנתה אחורנית, עברה ממכונית למכונית ופקדה להסתובב ולחזור לגוש. הצלחנו להסתובב בשביל צדדי והתקדמנו עד למשוריני הליווי שחיכו לנו. בדרך לגוש נתקלנו שוב במחסום, שהערבים הספיקו בינתיים להקים. קבלנו פקודה לפרוץ. תחילה היינו האחרונים בשיירה ואילו עכשיו כשחזרנו, היינו מן הראשונים. לא היתה ברירה והתחלנו לעלות במכונית על ערמות האבנים. במאמץ גדול הצלחנו לעבור את המחסום. חוטי תיל דוקרניים נסתבכו בציר האמצעי, המניע את הגלגלים, וקרעו את צנורות המעצור. האוטו נסע ולמטה דפקו החוטים - כאילו מכונת יריה כבדה מרביצה כל הזמן. לא שמנו לב לכך, אלא המשכנו להניע את המכונה, להתקדם ולעבור על המחסומים. למזלנו לא נפגעו הצמיגים, מכדורים שנורו עלינו כל זמן נסיעתנו. גם המשוריינים נתקלו בתיל וגלגליהם נסתבכו. בסופו של דבר הגענו לכפר עציון. שלמה.

מתור דו"ח של מפקד חי"ש:

...המ"מ אריה ט,, שנשאר כאחראי לשיירה, החליט להתבצר בבית ערבי עזוב, אשר ליד הכביש, ולרכז בו את האנשים ואת מרבית המכוניות. השער נפרץ בחומר נפץ. המכוניות התקרבו ונעמדו בשתי שורות צמודות לאורך הכביש. בזחילה הגיעו האנשים, עברו בין המכוניות, ונכנסו לתוך הבנין. בעת ההעברה ניתן חיפוי אש מהמשוריינים. בשעה 16.00 היו כמחצית אנשי השיירה בתוך הבנין. מספר משוריינים יצאו לאסוף נהגים מהמכוניות המרוחקות. הפצועים הוכנסו לחדר וניתן להם הטפול האפשרי. המשדר הועבר לבית. בידי אנשי השיירה נשארו שלש מכונות יריה, ששה מקלעים, מרגמה "2, רובים ותת מקלעים. המגינים תפסו עמדות על הגג ובחצר והחלו לבצרן.

הבית, בית ערבי ישן, בעל קירות עבים - הכיל שני חדרים גדולים, חדר מדרגות ועליה קטנה, ממנה אפשר היה לעלות לגג. כמו-כן היה בו מרתף, אליו הובילה כניסה נפרדת, שאז טרם מצאנו אותה. בשטח זה הכביש הוא נמוך. הוא פונה ממזרח, מבית לחם, - למערב, בהמשכו לכיוון גוש עציון. מדרום גבעה תלולה, אשר מעבר לה הכפר ארטס ובריכות שלמה. מצפון השיטח מישורי - לאורך 300-200 מטר, ואחר כך עולה לעבר פסגת בית ג'לה. על מדרון הגבעה הדרומית, במרחק של 150 מטר, חורשה קטנה ובתוכה בית. יותר מערבה במרחק 600 מטר נמצאו שני בתים. מצד מזרח סגרה על הכביש גבעה גבוהה מכוסה חורשה ובתוכה בית. (כפי הנראה בית הקק"ל). הגבעה שלטה היטב על הדרך לבית לחם העיר, הנמצאת במרחק 4 ק"מ מהמקום.

280

הערבים בהמוניהם תפסו עמדות על הרכס הדרומי, והציבו מקלעים ומרגמה של "2 בבית ממול. הם התבצרו גם בבתים שממזרח וממערב ובכבשנים שמצפון.

מפקד אנשי השיירה שידר לפיקוד קריאות אזעקה ודרש לחלץ את השיירה. מועטים היו הסיכויים לעמוד בפני האויב הגדול העולה עלינו פי כמה.

מירושלים הודיעו שהם מתקשרים עם הגורמים החשובים ביותר בשלטון הבריטי.

מפקדי הצבא הבריטי דחו את הפניות להתערב, בטענה "שלא הודיעו להם על צאת השיירה ואין הם אחראים לגורלה". אז ניתנה הוראה לשרוף את המכוניות, שאי אפשר להוציאן, ולהשתדל לפרוץ לכפר עציון, כדי להציל את האנשים ואת הנשק. המטה בתל-אביב נדרש לשלוח מטוסים שיחפו על פעולת הנסיגה. מפקד השיירה שידר מכפר עציון הוראה להתארגן להגנה היקפית לשעות הלילה.

בשעה 18.00 היה מצב ההגנה בזה: דרומה מן הבית, בתעלה שמצבר לכביש, תפסו כ-15 איש עמדות ולרשותם מקלע. צפונה מן הבית, בתוך בוסתן קטן מאחורי גדרות אבן, הבטיחה חוליה לכוון בית ג'לה. על גג הבית התרכז כוח האש העיקרי : שלשה מקלעים ומ. ג. שפנדאו - היו מוצבים לארבעת הכיוונים. שלשה משורינים חסמו את הכניסה לבית ואנשיהם הבטיחו לצד דרום ומערב.

מספר משורינים, המשיכו לעבור בין מכוניות המשא ואספו אנשים ונשק. עם רדת הלילה פנה מפקד הפלמ"ח אל אנשי החי"ש, שיצאו להחליף את אנשיו השומרים בעמדות. כבר היו פצועים מספר, והיה צורך לקחת מהם את נשקם ותחמושתם וגם לאסוף את הנשק שהושאר במכוניות.

יהויכין ק.

-  -  -

נעשו נסיונות לחלץ את אנשי פורץ-המחסומים. משורין נשלח לשם כדי להוציא את האנשים. הערבים כיוונו אש חזקה ישטח שהפריד ביניהם ומנעו מאנשי המשורין יבצע את המשימה. המשורין נשאר במרחק 200 מטר מ"הפורץ", כדי לחפות עליו, מתוך תקוה כי עם חשיכה יצליחו להגיע אליו. וכך מתאר י. אייגס מנצולי ה"פורץ" את שעבר עליהם:

"המשורינים ניסו לפרוץ אלינו על מנת להגיש עזרה. אך השיירה כולה נסוגה. התנחמנו רק בזה שהמטוס שלנו הפגיז את ריכוזי הערבים באיזור השיירה, וכל מעשה כזה היה בו משום תקוה. כל קול נפץ כזה, כאילו הכה על ראשינו ואמר: חזקו ! חזקו ! אמצו !

עם היעלם המטוס והמכוניות התחיל היאוש מכרסם, בלי אומר ובלי מלים. מדי פעם בפעם הפנה זרובבל את ראשו לחלון האחורי והודיענו, כי

281

הוא רואה משוריינים באים לחלצנו. כפי שנודע אחר כך, אצו באמת אלינו, אך נתקלו באש קטלנית, צמיגיהם נוקבו, אחדים התהפכו ואנשיהם הוצאו בקושי מתחתם. הם היו נאלצים לסגת מחמת הכדורים חודרי השריון שפגעו בהם. מספר רב של קליעים חדרו דרך קירות המכוניות שלנו ואנשים נפצעו בזה אחר זה. בהם היו שנים פצועים קשה. האנשים פעלו אמנם במרץ רב ובמאמצים על אנושיים, אבל בהכרה כי סופם קרוב. זרובבל ניסה לעודד את האנשים בקריאות, כי משוריינים יבואו לחלצנו. אבל לאחר שש שעות של עמידה בתוך מטר האש, נפסקו דברי עידודו והאנשים הכירו בבירור את מצבם. במשך כל הזמן ניסו הערבים להתקרב אל המשוריין, אבל נתקלו באש שלנו ונסוגו.

החום במשוריין היה רב, ומאחר שהכל היה סגור בו, גדל המחנק. זרובבל הציע להתפשט מהבגדים העליונים והוא ביחד עם כולם ישבו ערומים למחצה. לאחר שאפסה כל תקוה לבוא העזרה מבחוץ, התחלנו לדון במצב שנוצר. כל האנשים הבינו שאין סיכויים לצאת מכאן. זרובבל הציע, שאם המצב לא ישתנה לטובה ובמקרה שהערבים יצליחו להתקרב למשוריין נפתח באש חזקה על האויב, נשתמש בחומר הנפץ שהיה מחולק במקומות שונים במשקל לא קטן, ונפעילו עלינו ועל הערבים.

השמש התחילה שוקעת, רוב האנשים שכבו באפיסת כוחות על הרצפה, האנשים שפצעיהם היו קלים, עמדו בתצפית והנחיתו אש ברגע שאויב נראה מולם. עם דמדומים, הציע זרובבל לכל אנשיו להתלבש, כדי שבמקרה, שאפשר יהיה להתחמק מהמשוריין, יהיו כולם מוכנים לכך. כולם צייתו לו וגם הוא עשה כן. היריות בחוץ גברו והלכו ושאגותיהם של הערבים נשמעו מקרוב. בשעה שש וחצי נזרקו על המשוריין בקבוקי מולוטוב, אחד פגע בגלגל האחורי והשני במוטור, והמכונה התחילה בוערת. זרובבל ואחד מאנשיו תפשו את מכבה השריפות וניסו להשתלט על האש שאחזה במכונית מכל צדדיה - אבל מאמציהם עלו בתוהו. י. ד. שהכיר את הדרך לכפר עציון הציע לזרובבל שכולם יצאו מהמשוריין, אבל הדבר היה בלתי אפשרי, כי היו בו שני פצועים, שלא יכלו לזוז ממקומם והאש בחוץ לא פסקה. אז הודיע זרובבל לאנשיו, שכל מי שרוצה לנסות להתחמק יעשה זאת. כולם הסכימו. אבל כשנדרש גם הוא לעשות כך, מאחר שלא היה פצוע כלל, לא נעתר לבקשת כולם ואמר: "לא אעזוב את הפצועים במשוריין, לא אעזוב !" הסתכלתי אותה שעה בפניו ונראה היה בעיני, כרב חובל של אנית נוסעים הטובעת בלב הים, ורגש האחריות כופה עליו לא להשאיר את אחרוני אנשי פיקודו הבודדים, הפצועים. כשניסה אחד לצאת, נתקל ביריות וחזר למשוריין. אז אמר זרובבל: "ידעו האנשים, כי גם בחוץ קלושים הסיכויים להינצל... אבל אחפה עליכם ככל האפשר !"... משהלך והחשיך, כשהמצוקה הנפשית והגופנית גברה ואי אפשר

282

היה לנשום בפנים, חידש זרובבל את תביעתו ליציאה. האנשים: יעקב ד. ישראל צבי אחריו והשלישי אני - יצאנו. כשהתרחקנו מרחק מה מהמשוריין, נשמעה התפוצצות אדירה והמשוריין על אנשיו התרסק מול הרקיע הבוער."

מתור יומנו של חבר:

מאסף השיירה הגיע לכפר עציון בשעה 13.45 אחר הצהרים. אנשי הגוש החרדים לשלום הלוחמים, קיבלום באהדה ורצו להיודע מהם פרטים על מהלך הקרב. הידיעות שנקלטו משידורי השיירה, לא הסבירו את המצב. בעת כניסת המאסף לגוש, נפלט כדור ממכונת יריה שבתוך אחו המשוריינים ופגע בחזהו של אחד המלוים. חברת הפלמ"ח והחובש הפלוגתי הגישו לו עזרה ראשונה ותיכף הוכנס לבית החולים. יחד אתו הוכנסו עוד ששה, שנפצעו פצעים קלים במשך אותו יום, המראה של הפצוע הזב דם, והחברה החיורת והנרגשת שליותה אותו, הוסיף לרצינות ולחרדה.

מיד עם הכנס המשוריינים לחצר כפר עציון, סודר המשדר ומפקד השיירה החל להתקשר עם הנצורים בבית, עם המטוסים המסיירים ועם המטות בתל-אביב ובירושלים. לנצורים מסר הוראות ועודדם בעמידתם. את המטות הזעיק להגיש לאנשים עזרה באוכל ותחמושת ולשלוח מטוסים שיפציצו את האויב, כדי שאפשר יהיה לחלץ את אנשיו מן המיצר, נהגי המשוריינים, החלו לטפל בשחרור הגלגלים מסביכי התיל, ובהחלפת הצמיגים ותקונם. לידם עזרו המסגרים מכפר עציון. משהתברר כי חסר חומר לתקון הצמיגים, נשלה מברק לתל-אביב ומטוס הביא את החומר הדרוש וגם בנזין ושמן.

בחדר האוכל הוגשה ארוחה לשבים. לאנשים אשר עסקו בעבודתם בחוץ, הובא אוכל ומשקה. מתוחים ועייפים חטפו האנשים מנוחה קלה.

בו בזמן החלו לארגן מבין אנשי המאסף, בצירוף אנשים מהגוש, כוח שיצא לעזרת הנצורים. למשורייני הליווי אשר בתיקונם עסקו כל הזמן, עמדו לצרף עוד שני משוריינים שעמדו לרשות הגוש. מטוס סיור הודיע על ריכוזי ערבים גדולים לכל אורך הדרך ועל מחסומים שהוקמו בין כפר עציון לנבי דניאל. בהתחשב בכח הקטן שאפשר היה לרכז למשימה זאת, לא אושרה התכנית. חברינו והשבים מהשיירה רטנו: "שם לוחמים חברינו, את מלחמתנו אנו, ואין אנו יכולים לבוא לעזרתם. הם סיכנו את נפשם למעננו, בהביאם מזון ותחמושת לגוש ואנו נטולי אפשרות לחלצם מצרה".

-   -   -

לפנות ערב הגיעו ערבים מחברון במכונית משא שנעצרה ליד בית-אומר. הם התקדמו בכיוון לאוכף-המוכתר והתקיפו ביריות רבות את כפר עציון, אש האויב באה על המחנה מכיוון דרום-מערב. הכדורים עפו מעל לכפר ופגעו במקומות שונים - אך האנשים המשיכו בעבודתם. העגלות והמכוניות נסעו הלוך וחזור מהעץ - למחסנים שבצדו המערבי של הכפר, כאן עסקו החברים תחת צליפות האויב בפריקת המטען והכנסתו למחסן.

בשעה זו הודיעו למפקד המקום, כי ליד המחסן מונח מטען של פגזים שהובא בשיירה ויש להעבירו למחסני הנשק. המא"ז פנה לחברים שנמצאו במרכז המחנה. שני חברים התנדבו לביצוע המשימה. בקפיצות ובהסתתרם מפני כדורי האויב הגיעו למקום, הוציאו את ארגזי התחמושת ושוב קפצו דרך החורשה עד שהגיעו למחסן הנשק. וכך המשיכו הלוך וחזור מספר פעמים.

283

שני חיילים, מפלוגה ב' ומהמחלקה המוטסת, מתארים את המצב במשלט "אוכף המוכתר":

"מהרכס שמעבר לאוכף המוכתר, בדרך המובילה לבית אומר, תוכפות היריות. כדי לסכל נסיון של התקרבות יתרה מצד האויב, עולים אנו בכוח של שתי חוליות עם הם. כ, נחום פ. (ז"ל) אל האוכף. האויב הגביר את אשו לעברנו. מאחר שנצטוינו לא לענות, נותר לנו לצפות בלבד. צפינו והנה נתגלה האויב כשהוא קופץ, רץ, נופל, מתגלגל, מדלג על סלעים ומתקדם. הטוח  500 מטר. אנו מצפים לפקודת אש, מפיו של נחום, אך זה דומה שאינו חש במתרחש. יושב הוא כאילו לא אליו כוונו הכדורים. בטלפון השדה הוא מוסר למטה בכפר על הנעשה, ומוסיף בלשון הרגעה "לא כלום, ניתן להם להתקרב עוד קצת. כך שגם אנשי הסטנים יוכלו לפעול".

קולו השקט של נחום נוכח התקרבותו הנוספת של האויב, מוציא אותנו מהכלים. עודנו כמהים לשמוע את הפקודה "אש !" והנה הותקפנו על ידי האויב מן האגף. נחום מעביר את הידיעה למטה. כתשובה באה הפקודה לעזוב את עמדותינו הזמניות, מאחר שהעמדות הקבועות בגזרה זו, נתפשו על ידי מחלקה אחרת. הפקודה נתנה בהתחשב בעובדה שזהו לנו יום ראשון בגוש ובהיות עמדותינו ארעיות וחשופות לגמרי לאש מן האגמים. קבלנו את הפקודה בהרגשת הרווחה. בקפיצות עברנו עד לשטח מת, ומשם חזרנו לכפר עציון.

"קבלת פנים נאה" - אומר זכריה - "יש לי רושם שיהיה כאן חם".

אהרון ק.

-   -   -

עוד בחצות הלילה תפסנו עמדות מסביב למנזר וחיכינו לבואה של השיירה, אחרי שהשיירה יצאה מן הכביש הפנימי של הגוש, התחיל תפקידנו. מנענו מהאויב שבחברון ובסביבה להגיש עזרה ותגבורת לתוקפים. הם נאלצו לעקוף את הכביש הראשי בחפצם להגיע למקום המערכה. בשעה ארבע אחה"צ הגיעה מחלקה מפלוגה ב' והחליפה אותנו בעמדותינו. ירדנו לכפר עציון לנוח.

מנוחתנו לא ארכה הרבה זמן. כדורים התחילו עפים מעל הכפר. בתחילה יריות רובים בודדות, ואחרי זמן מה צרורות ארוכים ממקלעים, שאלתי את אחד מחברי כפר עציון למקום ממנו יורים, התשובה היתה: "מאוכף המוכתר". לאחר זמן קצר יצאה הפקודה: "הסתדר. המחלקה על נשקה היפקד". היינו עשרים איש והנשק שבידינו מקלע, רובים , תת-מקלעים, ולכל אחד שני רמונים. יצאנו לכיוון "האוכף", כשמחצר הקבוץ מחפה עלינו מכונת יריה. את רוב הדרך עברני בריצה. הגענו בזמן, תפסנו עמדות ובאש מרוכזת אילצנו את האויב לסגת. נשארנו במקום עד חשכה, ובחשכת הערב חזרנו לכפר עציון.

מרדכי מ.

מיומנו של חבר כפר עציון:

עם רדת הלילה נשתתקו היריות בכפר עציון. בידיעות שהגיעו ממקום המערכה נמסר על התארגנות, התבצרות והתכוננות ללילה. מהעיר הודיעו על מאמצים נמרצים לשיחרור השיירה. אנשי הליווי והנהגים התכנסו באולם "נוה עובדיה" ושוחחו על רשמיהם מהיום שחלף. אחדים התחילו לפזם שיר מתוך רצון למצוא עידוד ומרגוע בשירה, ואחוים החרו החזיקו אחריהם,

284

חברינו הכניסו את האורחים לחדריהם ומסרו לחם את מטותיהם. יש מהם שיצאו לשמירה או לתפקידים. אחרים ישנו בחוץ. הלילה היה ליל נדודים. האנשים נדדו מקבוצת משוחחים אחת לשניה, ומשם למשדר, לידו התחלפו משמרות הקשרים בשעות הלילה המאוחרות הגיעו ידיעות בדבר התקפות קשות של הערבים על נצורי הבית. האויב הפעיל מרגמות. הרגשת אשמה מקוננת בלב החברים: "למה אנו חלשים מלהושיע להם. האם מותר לעשות כה הרבה חשבונות ?"

- - - בשעה 23.00 הופיעו בכפר שני בחורים, שהגיעו ממקום המערכה. הם היו במכונית "פורץ  המחסומים" ויצאו ממנה לפני שהתרסקה. וזה מה שסיפרו:

בידי אחד משניהם היה סטן ומחסנית אחת טעונה. בראשונה שכבו בתעלה עד שהרגישו ששני ערבים מתקרבים אליהם, כשאחד מהם מחזיק רובה והשני מקל. אחד הערבים דרך על גבו של הבחור שלנו. כשהרגיש שעל גבו של בן-אדם הוא דורך, היכה במקלו על צוארו. הבחור דרך את הסטן, ירה בערבי והרגו. הערבי השני ברת. לאחר זה יצאו שניהם, כשהם פצועים, לאורך הכביש בכיוון לכפר עציון. בחור שלנו מאחד המשלטים הרגיש בהם, והביאם לכפר עציון. לפי דבריהם, מסתובב בהרים עוד בחור שלישי. שעתיים עכד הזרקור כדי לאותת לפצוע התועה בין ההרים. לאחר שעתיים הודיעו מ"רבדים" שהוא הגיע אליהם.

- - -  וזה ספורו של השלישי:

"יצאתי יחד עם השניים האחרים. לא עברו שניות מעטות - וחשכת הלילה הפרידה בינינו. האיומים ביותר היו הרגעים הראשונים, לאחר היציאה לדרך. לפני - ליל אימים, ליל דמים, ליל חרדות. אימינה - ואתקל בודאי במארב האויב, אשמאילה - אפול בידי המרצחים הרוקדים סביב האש, שהושלכה במכוניות השיירה.

... עתה אני יחידי בין מדורות השטנים ומחולות הפרא. אף עדיפותה של הבחירה המודעת, החפשית, ניטלה הימני. עתה איני אלא נס על נפשי. את מקום הסכנה קובע האויב ולא אני.

איני יודע כיצד עשיתי את דרכי אותו ליל. לא חשבתי מאום. לא ידעתי מאום כאשר נקלעתי לכפר אל-חדר, משכנם של המרצחים. לא ידעתי מאום גם עת השלכתי בהם את הרימון היחידי שהיה ברשותי, לא תודעתי נשאה את רגלי וציוותה עליהן לילך, ולא היא ציוותה על ידי להטיל רימון, היתה בי הרגשה של פרא קדמון, שבתשוקה עיוורת בלתי-מודעת, הוא נמלט על נפשו - משוחרר מכל החשבונות שבעולם.

כך הגעתי אותו לילה לגוש עציון בשלום, בלי להיפגע".

יעקב ד.

מתוך יומנו של חבר:

אחרי חצות יצאה מכפר-עציון כיתת פל"מ בת 10 איש כדי להקים מחסום בכביש הראשי בכיוון לחברון. הוטל עלינו לבדוק אם לא נמלטו אנשים נוספים מהשיירה, לקבלם ולכוונם בדרך הנכונה לגוש.

בסביבה ערפל ודומיה. הזרקאור מכפר עציון אותת כל הזמן כדי להאיר דרך.

בשקט ובזהירות עשינו את דרכנו עד שהגענו לכביש. חלק מאתנו תפס עמדות

285

לשם הבטחה והאחרים התחילו לסחוב אבנים לאמצע הכביש. בעלות השחר היה המחסום גמור.

משגמרנו את תפקידנו חזרנו לכפר עציון.

י. ש.

מתוך דו"ח מפקד החי"ש:

"בשעה 20.00 הצטרפו אנשי שני האוטובוסים הקדמיים אל המגינים. האוטובוסים נסעו כ-300 מ' אחורה בין המכוניות שנפגעו ועמדו בכביש, כשאחד מן האנשים עומד בחוץ ומכוון את הנהגים.

היה הכרח להקים מחסה אבנים גבוה על הגג. בצד צפון של הבנין נפתחה דלת ודרכה העבירו בשרשרת, אבנים אל הגג.

הערבים קיבלו מדי פעם תגבורת ניכרת. בשעות הראשונות של הקרב הסתפקו ביריות בלבד. עם ערב התקרבו עד למרחק של  250  מטר וניסו להסתער על הבית. אש חזקה של אנשינו פיזרה אותם. לאחר פיצוץ ה"פורץ" ניסו שנית להסתער אך נהדפו.

המצב הכללי של אנשי השיירה היה בכל רע. מספר הפצועים גדל והגיע בשעה זו ל-25. ואם כי כמעט כולם נפצעו פצעים קלים, הרי יצאו מכלל יכולת לחימה. כל תכנית של פריצה כללית דרך קוי האויב לא באה בחשבון, הן בגלל מספר הפצועים הגדול, והן בגלל מחסור בנשק ובתחמושת. למעלה ממחצית האנשים היו בלתי מזוינים. מלבד זאת רק אנשי הפלמ"ח ואנשי החי"ש היו מאורגנים ביחידות. לא כן הנהגים ועוזריהם ומספר מועט מתושבי הגוש, אשר הצטרפו לשיירה לשם סידורים בעיר, אלה מנו כ-70-60איש. לפנות ערב כאשר התבצרנו בבנין, היה ברור שאין תקוה להיחלץ מן המקום הזה, אלא בעזרת הצבא הבריטי. כוחותינו בחוץ יכלו אמנם לסייע בידינו בהצנחת אוכל ותחמושת אך לא לחלצנו.

אנשי העמדות אשר פעלו מול האויב התעודדו ושמרו על קור רוחם עד לסיום הקרב. אך, בתוך הבית היה המצב קשה. האנשים ישבו צפופים ודחוקים על הארץ. הם היו המומים ועייפים, רעבים וצמאים. בקושי עלה להפעילם שיעזרו להעלות אבנים על גג הבנין, לטעון מלאים, או להחליף אנשים בעמדות.

המשדר פנה בקריאות דחופות לתחמושת, להפצצת הערבים ולזרוז יציאת הצבא הבריטי על מנת להפסיק את הקרב.

בתשובה על כך נתקבל מברק מהמטה בירושלים :

"אם אינכם יכולים לסגת לעציון עליכם להתבצר. לחסוך בתחמושת ולהחזיק מעמד עד הבוקר. סיוע אווירי שלנו יגיע ע ם שחר. כח צבאי גדול יצא רק בבוקר, בגלל מוקשים שבדרך".

286

בהדרגה אורגן הכל בבית. גם האזרחים הופעלו. הבנות טיפלו בפצועים, הטעינו מחסניות, ניקו נשק ועזרו ביחד עם הבחורים להעביר אבנים לביצור עמדות.

לאנשים בעמדות חולקו שמיכות ושקים. הם הוחלפו למנוחה קלה כדי שיחליפו כוח לקראת ההתקפה החזקה ששיערנו שתבוא עם בוקר. מהמכוניות נאסף הנשק והתחמושת והוצאו סוללות חשמליות בשביל המשדר.

לפני חצות גברו היריות על הבית. הערבים החלו לשרוף גם את המכוניות הקרובות לבנין. צעקותיהם ודיבוריהם נשמעו בבירור. לאחר חצות הגיעו עד 80-70 מטר מהבית. הם פנו לאנשינו בערבית, בעברית, באנגלית וגם בגרמנית ודרשו להניח את הנשק. יותר מאוחר התקדמו, תוך חיפוי של רובים ומקלעי ברן שהוצבו בבית דרומית מן הכביש. מרגמה "2 ירתה פגזים, אך לא פגעה בחגורת ההגנה שלנו. כאשר ערבים ניסו להסתער מקרוב זרקו אנשינו רימונים והדפום. כניראה רבו חלליהם כיון שלא חידשו את הסתערותם. בעת ההסתערות המחודשת של האויב נשלחו מברקים לפיקוד בתביעה להפעיל מטוסים.

מהמטה הודיעו, כי שני מטוסים המריאו. הם טסים בלי אור ומביאים תחמושת תגבורת ואוכל. הם מודרכים ע"י זאב 9 (המשדר של כפר עציון). זאב 3 (המשדר בבית הנצור) צריך לזהות עצמו באיתות רדיו.

מהבית הודיעו כי המטוס זרק את המטען בקרבת הבית, אך האויב מכסה את השטח באש וקשה לגשת לשם. המטוס נדרש להרביץ אש באויב הנמצא בחורשה, 300 מטר מזרחית, כדי שיוכלו לקחת את החבילות. האש מהמטוס גרמה הפתעה רבה לערבים. הם פתחו באש חזקה עליו והמטוס נחלץ בקושי.

המטוסים המשיכו בהצנחת החבילות לנצורים והתקפת ריכוזי האויב עד שעות הבוקר...

יהויכין ק.

מתוך רשימותיהם של טייסים:

...מטוסינו ביצעו זו הפעם הראשונה בתולדות המלחמה הפצצת לילה. יצאתי במטוס קטן חד מנועי. ניתנה לי הוראה להפציץ מגובה של 400 מטר, אולם ירדנו לגובה של 300-250 מטר והטלנו את הפצצות אל בין מכוניות-משא ערביות שחנו ליד קיר אחד. פצצות אחרות הוטלו לאורך גדר, שבקירבתה שכבו ערבים.

287

ב

..."בהפצצת ריכוזי ערבים במחצבה על יד נבי דניאל, הטלתי 3 פצצות כבדות באיזור המטרה. נורו יריות רבות אל המטוס".

"בעת זריקת תחמושת ומזון לשיירת נבי דניאל נפל חלק מהחבילות ליד השיירה. יריות רבות נורו אל המטוס."

ג

..."הפצצות בהן השתמשנו בתקופה ההיא, היו מתוצרת בית, גליל מתכת ממולא חומר נפץ, משקלו 20 קילו. לפצצה היה מנגנון הצתה עם השהיה, הנפעל על ידי פין-נוצר. צריך היה לזרקה מגובה קבוע כדי שתתפוצץ בזמן שתגיע לקרקע ושלא תנזק מכח החבטה בקרקע לפני שידלק חומר הנפץ. את הפצצות הטלנו מצדו של המטוס, במטיל פשוט - כי מטוסינו לא צוידו במנגנון להטלת פצצות.

היינו תוקעים מקלע דרך החלון ופותחים באש. על ידי כך עוררנו בהלה ומנוסה בשורות הערבים. ידיעות מאוחרות אישרו שהכנופיות סבלו אבידות בהרוגים ופצועים. לפעולת ההפצצה והסריקה היתה השפעה פסיכולוגית עצומה על האויב".

מתוך דו"ח של מפקד חי"ש:

עקב פעולת המטוסים הונח לאנשינו. האויב ריכז את אשו אל המטוסים. ההסתערות על הבית, שמפניה חששנו, לא באה. הצליפות התגברו, אנשינו נאלצו לעזוב את העמדה על הגג ואת העמדה הצפונית בחצר, שנגלו לאויב. עמדה בכיוון צפון נקבעה בצוהר קטן, אשר בעלית הבית - שם הוצב מקלע. חלק מן האנשים תפסו עמדות נוספות במשורינים שבקרבת הבית,

בשעה 6.30 בבוקר הודיעו מירושלים, כי "יחידת צבא בריטי יצאה בכיוון לנבי דניאל. הם נתקלו במחסומים רבים אך מתקדמים". הידיעה עודדה את רוח האנשים אשר ניצלו אותו הזמן את ההפוגה ונחו בחליפין, מעייפותם ההולכת וגוברת.

בשעה 7.00 הודיעו במברקים כי הסוללות של המשדר אוזלות ויהיה הכרח למעט בשידורים. האויב חידש את התקפותיו בעצמה חזקה והמטה נתבקש לשלוח מטוסים נוספים להפציץ את האויב.

בשעה 9.00 עלה מספר הפצועים ל-30. שניים נפצעו קשה.

בשעה 10.00 הורע המצב. נערכה התקפה מצד צפון, בה התקדמו הערבים במבנה צבאי תחת מסך עשן עד 400 מ' בערך, אחר כך נסוגו. צליפות חזקות נמשכו כל הזמן. העצבנות גברה. איש ממחלקת הסטודנטים נהרג. אם כי משוריינים כיסו את רובו של פתח הבנין, הצליחו הערבים

 288

לירות אל תוך הבנין. הם פגעו תוך שניות ספורות בשני אנשים, אחד מן הנהגים נהרג במקום, אדם שני נפצע קשה בריאות. הבית היה סגור מכל הצדדים, אך הדלתות והחלונות היו מעץ. במקרה לא הבחינו בדלת העץ שבצפון הבנין, וכדור יחידי, אשר חדר דרכה, פצע קשה איש נוסף. האנשים היו עייפים ורעבים. החום גבר ומספר בחורים התעלפו. כ-40 איש פצועים שכבו בחדר הסמוך, ביניהם ארבעה פצועים קשה. הגיעו ידיעות, כי הצבא מתעכב בדרך והייאוש גבר.

הצבא נעצר במרחק של קילומטר מן המקום, ודרש שהנצורים ימסרו את נשקם. הקצינים הממונים על היחידה שעמדה בקרבת מקום, הודיעו שמטוסים יהודיים מפציצים את הערבים ושפצצות פגעו בקרבת הצבא. הקצינים קיבלו הוראה לירות במטוסים היהודיים. מפקדי הצבא הודיעו כי לא יתקדמו בכיון לבית, כל זמן שהמטוסים יפעלו. לאחר שעה 11 לפני-הצהרים גברו יריות הערבים והם הפעילו גם מרגמות. מפקד הנצורים דרש מהמטה שהמטוסים ימשיכו להטיל פצצות בערבים, ודרישתם נתמלאה. פעולתם היעילה של המטוסים, גרמה להקלת לחץ האויב. ביחוד נפגעו ריכוזי הערבים במחצבה.

באותו זמן הודיעו לנצורים כי עליהם להתכונן להמשיך בקרב, כי לא ברור אם הצבא הבריטי יתערב. בכל זאת הוטל עליהם להכין את כל המכוניות הראויות להעברה כדי לחזור העירה בעזרת כוחות הצבא. יתר המכוניות תושמדנה כדי שלא תיפולנה בידי האויב.

דחיות הצבא גרמו מפח נפש לאנשים העייפים. כושר העמידה ירד ונתגלו גם סימני אדישות לגורלם. מטה ירושלים העביר דברי עידוד בשם הרב הראשי הרצוג אשר פנה אל השלטונות ונציגי צלב האדום למען חלץ את האנשים מן המיצר.

מהמטה הודיעו, כי נציג הצלב האדום, ביחד עם אמבולנסים של הסהר האדום יצאו למקום המערכה. האנשים הוזהרו לא למסור פצועים לאנשי הסהר האדום אלא לצבא בלבד. הם נצטוו להסתיר במקום חלק מהנשק שיהיה מוכן למקרה שהערבים יפתחו בהתקפה. את יתר הנשק, יש לרכז במכונית אחת, אותה יש למסור רק לאנגלים. עליהם להשתדל להוציא את המספר הרב ביותר של מכוניות ואת היתר להשמיד.

לאחר שעה 14.00 נפסקו היריות התכופות ורק צליפות נמשכו. השתררה הפוגה. הצבא היה בקרבת מקום וחיכה להוראות.

בשעות שלאחר הצהרים נמצא בור מים בבנין. האנשים רוו את צמאונם. אנשי עמדות באו לבית וספרו שהערבים אינם מעיזים להוציא ראש ואינם מתקדמים. כפי הנראה היו אבידותיהם גדולות. בזמן זה גילו בבית מרתף, חלק מן האנשיס עבר לשם על מנת לנוח ולאגור כח למקרה של ליל קרב נוסף.

289

חלוקת הכח שלנו היתה כדלקמן: חמשה משוריינים, ובכל אחד מהם מקלע - שמשו עמדות, מתוכן הבטיחו כלפי צפון, מערב ודרום. כ-15 איש היו בעמדות לאורך הכביש אשר הבטיחו לדרום, מזרח ומערב. בתוך הבנין הוצב מקלע צפונה. מטוסים הרעישו, לסירוגין, את הערבים על הגבעה הדרומית, ואת הריכוזים שבצפון. החלו ההכנות לקראת הלילה. הבנות ריכזו את התחמושת, ניקו נשק והטעינו מחסניות.

יהויכין ק.

                   שידורים שנקלטו בירושלים  -  מתוך יומנו של חבר:

כשהחלו להגיע ידיעות על הקרב שהתפתח ליד נבי דניאל נצמדו רבים מאנשי העיר למקלטי הראדיו והקשיבו לשידורי השיירה.

משהוברר כי אין סיכוי שהשיירה תיחלץ מן המצור בכוחותיה היא, החלו לטפל בשחרורה. הרב הראשי הרצוג פנה לנציג הצלב האדום הבינלאומי בדבר הוצאת הפצועים והנשים. גם ד"ר קצנלסון מהועד הלאומי התקשר עם ד"ר דה-רניה, נציג הצלב האדום. על פנייתו של דה-רניה לשלטונות הצבא נתקבלה תשובה, כי אין כוחות הצבא יכולים להתקדם למקום הקרב בגלל המחסומים המרובים שבדרך. נאמר עוד, שאין שלטונות הצבא אחראים לגורל השיירה, הואיל ולא הודיעו על דבר צאתה. על אף קדושת השבת התקשר הרב הרצוג בטלפון עם לשכתו של הנציב העליון וביקש את התערבותו, במוסדות התלבטו אם להטיל על הלוחמים לעמוד עד הסוף בקרב, שלא נראו סיכויים לנצח בו, או לנסות את כל הדרכים כדי להציל 180 נפש, אשר ערכם במלחמה היה חשוב. משהוכרע כי יש להציל את האנשים נאלצו המטפלים להשלים עם יחם משפיל ומדכא של שלטונות הצבא הבריטי, כדי להניעם לצאת למקום הקרב.

בראשית המו"מ הבטיחו מפקדי הצבא שלא יאסרו את האנשים, ויחזירום על נשקם במכוניותיהם לירושלים, אולם כפי הנראה תחת לחץ המפקדים הערבים אתם עמדו במגע, נשתנה היחס. מפקדי הצבא רצו להימנע מהתנגשות בכח הערבי הגדול שרוכז.

בשעה 6.30 בבוקר יום ראשון, יצא כוח צבאי בליווי משורייני הצבא ובפיקודו של מיור אלאן, לכיוון נבי דניאל. הבריטים דרשו, כי אנשי השיירה ימסרו את נשקם לידי הצבא שיעבירו לירושלים. הצבא נתקל במחסומים רבים, שהיו מפוזרים במרחק 100 מטר אחד מהשני. המפקד הזעיק יחידת חפרים מצויידת במגלי מוקשים - לשם פנוי הדרך. בצומת הדרכים שבבית לחם, נתקלו שוב במחסומים רבים ובמוקשים. לאחר שהצבא התקדם הקימו

                     290   

הערבים מחסומים חדשים מאחוריו. בשעה 8 הגיע הצבא לבית לחם. המפקד ניסה להתקשר עם ראש העיר והמפקדים הערבים. האנגלים הוזהרו שכל נסיון להוציא מכוניות יהודיות או לעזור ליהודים - ייתקל בהתנגדות חזקה של הערבים. המו"מ נמשך שעות. הקצין הבריטי הודיע לירושלים כי מטוסים עבריים מפציצים את ריכוזי הערבים ופצצות נפלו בקרבת מקום.  

במברק שהקצין המפקד על כוח העזרה שידר למפקדיו בירושלים נאמר: "כנראה שליהודים בבית חסרה תחמושת, הערבים מתקיפים ואין היהודים יכולים להחזיק מעמד זמן רב. מדוע אנו מחכים כאן שעתיים בשעה שהיינו יכולים לחלצם ?" התשובה: "זוהי הוראה מהבריגדיר. אינו רוצה שהצבא ייכנס בקרב עם הערבים".

  בצהרים נמסרה לאנשים בבית הנצור ידיעה, כי חודשה הפנייה אל הפיקוד הבריטי העליון, שהצבא יתקדם למקום השיירה. לאחר מו"מ ארוך הודיעו בשעה 14.20 כי מפקד הערבים באיזור הסכים שהצבא יפנה את היהודים, בתנאי ששלשה מאנשיו יצטרפו לצבא כדי לשמור שהיהודים לא יקחו את נשקם אתם.

למפקד הכוח הצבאי נשלחה ממחנה הצבאי "אל עלמין", תגבורת של 14 זחלים וחמש מכוניות להעברת האנשים. אליהם נילותה משלחת מורכבת מנציגי הצלב האדום הבינלאומי ומשל הסהר האדום, ובה רופאים ערבים אשר באו לעזור בהוצאת הפצועים.

פ.

מיומנו של חבר:

- - - יגאל א. מפקד הפלמ"ח, הגיע הבוקר במטוס כדי לעקוב מקרוב אחרי הקרב. בחדר צדדי ש"בנוה עובדיה" ישבו יגאל, צביקה ועזריהו מפקדי השיירה וכמה ממפקדי הגוש.

האנשים היו מדוכאים ומלאי זעם, על שאין בידם הכוח הדרוש כדי להטילו להכרעת המערכה הזאת. ההקשבה לשידורי אזעקה של פקודיהם, בשעה שאין לאל ידם להתערב, נראתה לי כאחד המבחנים החמורים בהם עלול מפקד לעמוד. לא בכדי מגלים האגשים עצבנות ואדישות לכל הסובב אותם. מעייניהם מרוכזים במשדר הקטן. אחד מסתובב אנה ואנה בחדר הצר והגיגיו נתונים לפקודיו. שני יושב בפינה, ושוקל מה יהיה גורלן של השיירות לירושלים אם יחסרו הנשק, המשוריינים והאנשים האלה, אשר בעזרתם הועברו השיירות. וזה שעל יד המשדר, הצמוד אליו, בהפסקות קצרות, מאז צהרי יום שבת, מרגיש את כל כובד האחריות למתרחש בבית שבנבי דניאל. רק מקרה

                     291

הוא שאינו יכול לפקד על האנשים במקום. עצביו דרוכים ומתוחים לכל נוסח חדש שבדברים הנקלטים במכשיר. את עצבנותו הוא מנסה להשקיט על ידי עישון מופרז סיגריה נדלקת בקודמת לה. אין לבו למנוחה, לאוכל ולשתיה.

השעה קרובה לצהרים. המשדר שבנבי דניאל מודיע : "הערבים חידשו את התקפותיהם. אנשינו עייפים ויגעים. שלחו "צפור" (מטוס) שתכבד את האויב במתנות, - מתנות לאויב". בזאת רואה המפקד במקום הצלה ועידוד לאנשיו. ו"הצפור" מוכנה ומזומנת במסלול להמריא לכל פקודה שתנתן לה מפי המפקד. אך הלה יודע דבר נוסף. ההפצצה תדחה את ההתקפה הנוכחית אך היא לא תשנה את גורל המערכה. סיכוי אחד להצלת האנשים - התערבות הצבא הבריטי. והם הבריטים, הודיעו כי בגלל הפצצות המטוסים אינם מתקדמים. הם איימו שיירו במטוסים. האם מותר לו למפקד לסכן את הסיכוי החשוב ביותר, בגלל רווחה לשעה קלה ? סימני לבטים משתקפים בפניו ובפני החברים היושבים לידו. התיעצות קלה, ונראה כי החליטו לעכב את "הצפור" מלהמריא. אך שידורי האזעקה תוכפים ואין המפקד יכול לעמוד כפני תביעת חבריו. גורלם - גורלו, סבלם - סבלו. המפקד מודיע: "הצפור ממריאה - חזקו ואמצו",

מרשימות לוחמים

א

משהוברר כי האנגלים החליטו להפקיר את הנשק והמכוניות לידי הערבים, נשלחו מן הפיקוד אל אנשי השיירה ההוראות הבאות : את הנשק לא למסור לצבא רק באיזור יהודי. באם לא יסכימו, למסור את הבנות והפצועים לצבא ועל האנשים להשאר במקום עד הלילה, לשרוף את המכוניות ולפרוץ בכיוון לכפר-עציון.

ניסו עוד לברר אם קיימת אפשרות לרכז את הנשק בשני המשוריינים השלמים ובהם לפרוץ בכיוון לכפר עציון. מהגוש היו צריכים לצאת משוריינים כדי לתת חיפוי לפורצים. מטוס סיור מסר כי לאורך הדרך הוקמו מחסומים ונראים ריכוזי אויב רבים, ולכן נאלצו לותר על תכנית זו.

ב

בשעה 16.45 הגיע משוריין ובו קצין בדרגת לויטננט של חיל המהנדסים. הוא מסר שעליו להודיענו את תבאי שביתת הנשק: עלינו להשאיר את כל הנשק והציוד הצבאי במקום. כאשר שאלתיו על דבר הציוד הפרטי של האנשים וגם בדבר הנוטרים שבידם נשק ליגלי, אמר שאין באפשרותו לענות, אבל הוא מוכן להסיע אותי ואת אריה ט. מפקדנו, אל מפקדו בעורף.

כאשר התקדמנו עם הקצין אל מכוניתו, כיוונו הערבים אש חזקה אלינו והוכרחנו לתפוס מחסה בתעלה שעל יד הכביש. כמה רגעים אחר כך הגיעו שני משוריינים של המשטרה ובתוכם מפקד הצבא, קצין בדרגת

292

לויטננט-קולונל וגם קצין משטרה בריטי, בדרגת מפקח משטרה. נגשתי יחד עם ט. אל מפקד הצבא שאמר לנו במלים קצרות : "עליכם להשאיר כל מה שבידכם כאן, ותמורת זאת אנו נקח אתכם לירושלים". כש- ט. דרש התחייבות בכתב ענה ברוגז : "דברו של קצין בריטי אינו מספיק לך ?" אותה שעה נתקבלו הוראות מהבסים, שלפיהן נדרשנו לא למסור את הנשק לצבא, אלא באיזור היהודי. מסרתי את זאת לקצין שאמר לי בפשטות : "או שאתם עושים מה שאומרים לכם, או שנעזוב אתכם כאן".

- - - הסיום בא בחטף. האש נפסקה באופן פתאומי למדי. הערבים קמו מעמדותיהם והתקרבו אל עבר הבית. לא היתה אפשרות להתנגד. שיירת הצבא הופיעה. רק חלק מהאנשים הספיק לקלקל את הנשק. מכונות היריה והמקלעימ פורקו וחלקם נזרק לתוך בור המים שבבנין. המשדר נהרס. האנשים החלו יוצאים מן הבית ומעמדותיהם. הם מסרו לחיילים את הנשק שלא הספיקו להשמיד, למעלה משלושת אלפים ערבים הקיפו את הבנין, הסתערו על המכוניות וניסו, בניגוד לפקודות מפקדיהם, לחדור לתוך הבית, מקום ששכבו הפצועים. החיילים הבריטיים היו עצבניים - כי כל יריה מקרית עשויה היתה לגרום לחיסול השיירה הבריטית והיהודית כאחת.

- - - תחילה ניסו הערבים לערוך חיפושים אצל אנשינו, אבל אחרי מחאות חריפות ניתנה הוראה להרחיק את הערבים. החיפוש נערך על ידי קצינים וחיילים בריטיים. רציתי להבטיח את הוצאת הפצועים לפני יתר האנשים, אבל הקצין המפקד, פקד להוציא תחילה את הבריאים.

פניתי לנציג הצלב-האדום-הבינלאומי במקום, ובקשתיו שיגש אתי ויפקח על הוצאת הפצועים. על אף בקשות רבות לא הסכים, וחזר למכוניתו, בלי להסתכל אפילו לרגע לתוך הבית כדי לראות מה מצב הפצועים. חזרתי לתוך הבית ונוכחתי לדעת שנשארו רק הפצועים קשה. התברר שאין אלונקות ונאלצנו להסיר את ההרוגימ מן אלונקותיהם, כדי לאפשר את העברת הפצועים. רציתי להוציא את ההרוגים, אבל ניתנה פקודה להוציא תחילה את הפצועים. אותה שעה נכנסו הערבים לתוך הבית והסתובבו בין הפצועים. במקום היה נוכח רופא ערבי, שרצה ללכת. עצרתי בעדו ובקשתיו להשאר עד להוצאתו של הפצוע האחרון. הוא הסכים וגם גרש את הערבים. גם הרופא הצבאי האנגלי נשאר במקום עד הסוף, - לפי בקשתי הנמרצת. פחדתי, שמא לא נוכל להכנס עוד פעם לתוך הבית, ופניתי אל החיילים ודרשתי את עזרתם בהוצאת הפצועים. העזרה הזאת ניתנה במידה מספקת והצלחנו להוציא את כל הפצועים.

השיירה הצבאית עם 180 ניצוליה עזבה את מקום הקרב. בדרך עברנו

293

 ליד מחנה "אל עלמין", ואחר כך הועברנו לאיזור הצבאי א', ומשם לאיזור היהודי. כשהמכוניות הגיעו לרחובות היהודים פצחו המגינים בשירה. הפצועים הועברו למרפאת הדסה, שם עמדו הכן זה לילה ויום רופאים ואחיות. ליד בית הסוכנות קיבלו אנשי ירושלים תוך התרגשות רבה את פנינו.

אהוד

ג

חללי שיירת נבי דניאל הובאו לקבורה בבית העלמין בסנהדריה בירושלים. ההלוויה יצאה מבית החולים "שערי צדק" לשם הובאו הגוויות על ידי הצבא הבריטי. השתתפו בה ראשי המוסדות ונציג הצבור, חבריהם לנשק, קרובים וקהל רב. בשעה שהגויות הועלו למכוניות נשא ד"ר א. ז. אשכולי דברי הספד בשם מוסדות ההגנה. משמר כבוד בכוח של שתי פלוגות אנשי מגן, צעד משני עברי המכוניות עד לבית העלמין. בטקס צבאי נסתם הגולל על קבר האחים.

                                                                                                       ע.

י"ג  אדר ב'.

מתוך יומני חברים:

אנו כולנו חיים בסימן הקרב על השיירה. אנו מתגאים בעמידת חיילינו אך אין מנוחה. הלב חרד לכל ידיעה ושמועה שמתקבלת משם: "אולי ככל זאת לא הכל אבוד". וכך זוחלות השעות הארוכות. הנך מתנחם: "אולי עם רדת האפלה תבוא הישועה, ואחר כך הנך מצפה לעליית השחר".

קשה לעקוב אחרי הקרב, כשהנך מרגיש שאין בידך לצאת ולעזור.

החיילים, אלה אשר בנס נצלו והגיעו לכאן, מקבלים את כל הדבר בשקט נפשי, אף כי הם אינם יודעים, אם בעוד שעה לא יצטרכו לצאת למקום סכנה אחר. עכשיו הם מנצלים את השעה הפנויה ומבלים במשחקי כדור עף. כאלה הם חיי צבא בכל העולם. אברהם ש, ז"ל

ב

- - - שבעה מפצועי השיירה נמצאים בבית החולים שבמנזר הגרמני. מצבו של הפלמחאי, שנפצע אתמול מפליטת כדור - רציני. הרופא מתכונן לניתוח. ובעוד הקרב מתנהל, תכונה מיוחדת ליד בית החולים. מרתיחים מכשירים, מכינים את חדר הניתוח, הרופאים והאחיות אצים רצים. בהיודע הבשורה כי הניתוח הצליח רווח ללב רבים.

- - - לפנות ערב נודע על דבר הוצאת האנשים מנבי דניאל. הכל מצטערים על הנשק והמשוריינים שאבדו, רבים רואים בסיום זה מכה חמורה לפרסטיז'ה הצבאית שלנו. אך בסופו של דבר גוברת ההכרה, כי טוב שהאנשים נשארו בחיים. גם מבחינה צבאית יש תועלת בדבר - הם יוכלו לתרום גם להבא את תרומתם למלחמתנו,

י.

294

מסיכומי לוחמים

א

הצלחתה של השיירה לעבור את הדרך לגוש בלי מכשול והפריקה המהירה של מטענה במשך 30-20 רגע, מוכיחות כי הארגון היה יעיל ושניצלנו את גורם ההפתעה. ברם שגיאות אחדות מנעו לנצל את היתרונות עד תומם. ואלו הן :

1) מועד צאת השיירה נקבע לשעות הבוקר המקודמות. אך היא איחרה בשעתיים.

2) מפקדי השיירה היו צריכים לשוב מיד לאחר פריקת המטען, ולא לחכות זמן רב מדי להטענת המטען מהגוש.

3) כל זמן שהשיירה שהתה בגוש, דרוש היה להשאיר בכביש מספר משוריינים כדי שיסיירו ויפריעו לערבים להקים מחסומים, גם אם הדבר היה מחייב להכנס אתם בקרב.

4) כשהשיירה נתקלה במחסום השביעי היתה צריכה לעשות מאמץ נואש כדי לפרוץ - או לחזור מיד לגוש עציון. אפשר היה לרכז את האנשים ואת הנשק בתוך מספר משוריינים ולחזור. לא מן הנכון היה להשאיר את השיירה משך שעה וחצי במבוכה.

5) המבוכה גדלה עוד יותר, כשחלק מן המכוניות ובתוכן מכונית הפיקוד, עלה בידן להסתובב ולחזור לכפר עציון. מרבית האנשים והמכוניות שנשארו בכביש היו במצב של חוסר ארגון וחוסר כיון. בתנאים אלה אי אפשר היה להניח כי יעלה בידי השיירה להתקדם לעבר ירושלים.

לאור כל האמור נראית החלטתו של המ"מ אריה ט. להתבצר בבית כמכרעת בגורל הקרב. על ידי כך ניתנה לאנשיו האפשרות להבטיח לעצמם תנאים נוחים להתגוננות עד בוא העזרה. הודות לכך פחת במקצת כשלוננו הצבאי.

ג.

ב

יש להניח כי בקרב השתתפו כ-3000 ערבים, ביניהם רבים מאנשי הלגיון הערבי החונה באיזור, וזהו למעשה כוח העולה פי 15 על מספר אנשינו. לפי מקורות לא יהודיים נהרגו בקרב זה 135 ערבים וכ-250 נפצעו. אבדותינו: 11 מגינים נספו בהתפוצץ פורק המחסומים.

1 לוחם מכוח הליווי שברמת רחל מת מפצעיו.

2 מגינים (נהג ואיש חי"ש מהסטודנטים) נהרגו בבית הנצור, כ40- איש נפצעו, ביניהם - 5 פצועים קשה.

295

בגוש עציון נשארו תקועים 23 איש ממלווי השיירה, 11 נהגים, חמשה משוריינים וחמש מכוניות משא.

ג

פלוגת מלוי השיירות של הגדוד הששי בפלמ"ח נהרסה בנפול משוריינים

ונשקה בידי הערבים. החלה הפסקה בהעברת השיירות, מהשפלה לירושלים. העיר נותקה מהשפלה, וסכנת רעב נשקפת לה.

תוצאות המערכה בנבי דניאל מחייבות לשנות את שיטת הקשר עם ישובים מבודדים. הוכח כי אין להעביר שיירות בכבישים שאינם מובטחים די הצורך על ידי משלטים שבהם אפשר להציב את כוחותינו. הואיל ובאיזור בית-לחם-חברון אין אנו שולטים בדרכים, מסתבר שמעתה מנותק הגוש לחלוטין.

ד

לפי עדויות קצין בריטי הנמצא בשרות הכנופיות - עודד הנצחון בנבי דניאל את רוח הלוחמים הערבים באיזור ירושלים ובארץ כולה.

ג'ון רוי קרלסון מספר בספרו "מקהיר עד דמשק" על המונים חוגגים ומריעים בחוצות קהיר לשמע הנצחון הערבי בנבי דניאל.

גם ביתר ארצות ערב היה הד ניכר לקרב נבי דניאל.

פקודת היום של מפקד ה"הגנה" בירושלים:

"היום רשמתם דף חדש בספר הגבורה הישראלית של ההגנה העברית. מבודדים ומנותקים בחורים ובחורות, עמדתם 30 שעות בקרב קשה בהרי חברון, מול כוחות האויב שעלו עליכם פי כמה. עמדתם יום ועמדתם לילה ועמדתם שוב יום והרביתם הכות בהם, בלי לחם ובלי מים, נאשר פצועים רבים שוכבים לידכם ואחים יקרים שנפלו בקרב לעיניכם.

יזכור העם את חלליו שנפלו בהרי חברון - יזכרם ויתברך בהם. שעות אלה היו לישוב כולו - על כל שכבותיו וזרמיו - שעוה חרדה ודאגה לגורלכם.

את שליחותכם מילאתם בנאמנות. ביצעתם את המשימה שהוטלה עליכם : הבאתם אספקה ותוספת כוח לאחים נצורים. הבאתם להם עידוד.

הוכיתם אך לא נוצחתם. עלילת גבורתכם תרשם בתולדות הגבורה בישראל. עמידתכם הגאה והאמיצה תלכד ביתר עוז את כל שכבות העם, ותבצר את אחוות הקרב של חטיבות ההגנה שלקחו חלק במסע זה.

יישר כוחכם. חזק ואמץ."

הפרק הבא:  למען ירושלים

לרשימת כל הפרקים שבספר