זמנים חדשים הגיעו, זמירות חדשות: שמעו וגם האנשים
נתחלפו. הסטודנטים והפלמ"חאים שהתיגעו בעול השמירה בחדשי
החורף הקשים, אלה שעמלו לבצר את הגוש בתקופת המלחמה
הראשונה - הועברו למקומות אחרים בארץ. במקומם הגיעו חיילים
חדשים אשר אומנו במיוחד לקרבות ואשר הביאו לגוש את בשורת
צבא-האומה ההולך .מתארגן, מהם שנשלחו בכוונה תחילה לשמש כוח
מגן בגוש עציון, ומהם שנקלעו לתוכו בגזרת הגורל. שונה היה
עברם, שונה היתה תפיסתם על דרכי-החיים וגם המסגרת הארגונית,
אליה היו קשורים, היתה שונה אך בהשפעתו של מפקד הגוש לוכדו
כולם לכוח דרוך לתפקידו שהשתלב במהרה בפעלים השונים של
הגוש הנצור.
המחלקה המוטסת
מיומנו של לוחם:
פלוגתנו, פלוגה ב' (הפלוגה הדתית) בגדוד 9 של חי"ש ת"א, סיימה את אימוניה. עברנו את הבחינות השונות ושמחנו בהצלחותינו. במשך ארבעת השבועות של שהותנו במחנה הקלט בשרונה התגבשה הפלוגה. אנשינו צעירים ורעננים, רובם מבני הארץ, בוגרי בתי ספר דתיים וישיבות, חניכי גדנ"ע דתי ו"משמרות-אליצור" אשר זה ארבע שנים היו קשורים בפעליה של ה"הגנה" והיו מסורים לתפקידיה. נודע לנו כי נשלח לבן שמן. בעודנו מתכוננים ליציאה, נמסר כי מחלקתנו - מחלקה א', תשלח לחודש ימים לגוש עציון, כדי לעזור שם במילוי משימה חשובה. אף כי ידענו על המצב הקשה בו נתון הגוש, היינו גאים על התפקיד. הסטת מחלקה שלמה לעזרת ישוב נצור קסמה לנו. בגאוה קבלנו את השם "המחלקה המוטסת".
- - -
בינתיים החלו לרדת בגוש עציון גשמים ושלגים, אדמת מסלול התעופה הפכה בוץ, ערפל כיסה את הסביבה והטסתנו לגוש נתעכבה. מצב זה נמשך כעשרה ימים, מזג האויר הלך והשתפר. וביום י' אדר נערך מפקד ונמסרו ההוראות הבאות: "המחלקה מתחלקת לחמש כיתות בנות 8 איש כל
318
אחת, הכיתה הראשונה יוצאת לשדה התעופה כעבור רבע שעה, השניה כעבור שעה, ויתר הכיתות תהיינה במצב הכן".
הכיתה הראשונה יצאה לשדה התעופה, והשניה נקראה כעבור חצי שעה. קוינו שהכל ילך במישרין לפי התכנית שנקבעה מראש. כעבור שעתיים חזרו אנשי הכיתה השניה, ומפיהם נודעו לנו כמה פרטים על מהלך ההטסה :
טסים ב"פרימוסים" בהם מקום לחייל אחד או שניים, לרשות העברתנו הועמדו שני מטוסים בלבד, אך גם הם מפסיקים לעתים טיסתם לגוש, בהקראם לפעולות אחרות.
עקב הסיבות הנ"ל נמשכת ההטסה בעצלתיים וכעבור שבוע ימים הספיקו להעביר רק את מחצית אנשי המחלקה.
- - -
בשעה 5 בבוקר באה מכונית ולקחה אותנו לשדה התעופה בתל-אביב. חכינו בחדר ההמתנה ולבסוף נקראנו להוציא את המטוס מהמוסך. המטוס היה לאחר תיקון כללי ולכן נערכה בו בדיקה יסודית על ידי מהנדס אויר. רק לאחר טיסת נסיון, משנוכח הטייס כי הכל בסדר' נכנסנו חברי ואני לתוך ה"פרימוס". הורשינו לקחת אתנו רק חפצים אישיים במשקל של 10 ק"ג.
כשהמראנו ראינו את החברים מנפנפים בידיהם לאות פרידה ולאחר רגע קל והנה אנו מעל פני הים. טסנו מעל נמל תל-אביב ורחובות העיר ופרבריה. בדרך כלל טסנו בגובה של 1000 מטר, אך כשהיינו צריכים לעבור מעל לישוב ערבי, הגבהנו טוס, כדי לא להפגע, מקלעי האויב.
משנכנסנו לאזור ההרים, רבתה השממה. רק לעתים נראה ישוב ערבי דל, אשר בתיו התמזגו עם צבע אבני ההרים. פתאום נתגלו בפנינו נקודות אדומות. "אלו הם גגות הבתים שבגוש עציון" - אמר הטייס. הוא הצביע על הישובים וכינה אותם בשמותיהם. הנמכנו טוס והנה אנו עוברים מעל למנזר הרוסי. הננו בגובה של מטרים מועטים מעל פני האדמה ועומדים לנחות. לפתע, הרגשתי זעזוע, כאילו אנו עומדים להמריא שנית, ברם היינו כבר על מסלול התעופה. המטוס נתקל בשקעים ובאבנים שבמסלול, נעצר בחריקה ונטה על צידו - הגלגל הימיני נשבר.
יצאנו מהמטוס. פגשונו חברי המחלקה ואנשי המשקים. הם קיבלו את פנינו בשמחה, וליוונו, לכפר עציון. בשער נפגשתי עם חברתי להכשרה ולעליה חנה ז. - חברת הקבוץ אשר שמרה על הכניסה, כשהרובה מוכתף על שכמה. נקראתי אל מפקד המחלקה. מסרתי לו על הנעשה בפלוגתנו וקיבלתי ממנו את ההוראות הדרושות.
- - -
משימתנו הראשונה בגוש היתה ההגנה על המנזר הרוסי והמשלט הרוסי. באנו למקום כמה ימים בלבד לאחר כיבושו כדי להחליף את מחלקת
319
הסטודנטים. טרם סודרו עמדות בסביבת המנזר, וכל עמדותינו – חלונות ומרפסות הבנין.
המעבר מחיי העיר לחיים במנזר היה קשה במקצת. השמירה במשך 11 שעות ביממה, המחסור במים ובסידורים לבשול, מצב "הכן" קבוע, שינה בלי אפשרות להתפשט או אפילו לחלוץ נעל - הכביד, עלינו. מצב זה נמשך כשבוע ימים בלבד. משעברנו למשואות יצחק ולאחר מכן לכפר עציון, הונח לנו. התידדנו עם אנשי המקום. הבנו איש את רעהו והם השתדלו לעזור לנו בכל יכולתם. מאורעות חולפים ועוברים בקצב מסחרר. תקוה ויאוש משמשים בערבוביה. שמירה וסיורים. קרבות ומבצעים, פעולות חבלה ומיקוש, הם מנת חלקנו יום-יום. אבל יחד עם זאת מוצאים אנו זמן פנוי. לבילוי בצוותא. בערבים, אחרי ביצוע תפקידים קשים וקרבות. מתאספת המחלקה בחדר התרבות של הקיבוץ וכל אחד מספר על חויותיו באותו יום, חלק מהחברים הקדישו את זמנם ללמוד גמרא ומשנה בכל יום. התארגן חוג ללמודי קודש בהדרכתם של שלמה פ. יהושע ט. ומרדכי ג. ומדי ערב בערב, מתישבים סביב השולחן ולומדים. שלמה פ. - בעלותו למשלט - מצרף לציודו האישי - נוסף על הנשק והתחמושת ומנת האוכל, גם כרר של גמרא או משניות ומנצל כל רגע פנוי ללימודים. יתר החברים מקשיבים לדבריו. בימים שקטים, מוצאים זמן למשחקים בכדור-עף ובכדור רגל, כשאנו מתחרים באנשי הקיבוץ. אנו חיים כאחים המתחלקים בטוב וברע. אם מישהו מקבל חבילה מהבית. עורכים מסיבה קטנה וכולנו מתכבדים. אם חבר שוכב פצוע בבית החולים, דואגים החברים שפרחים רעננים יעמדו כל הזמן ליד מטתו, וכשאחד החברים צריך לצאת לפעולת מיקוש או סיור ואין הוא מרגיש בטוב, מחליפו אחד החברים, שזה עתה חזר מתפקיד
למחלקתנו נמסרה השמירה במשלט אוכף ממוכתר. מפקדנו אריה הודיע שמחצית הכתה תצא לפנות בוקר להר, כדי לתפוס עמדות תצפית. הוזהרנו שלא להתגלות לתצפית האויב. במקרה של התקפה נתקשר בטלפון עם כפר עציון.
בבוקר אביבי נאה עלינו לאוכף. משטח דשא כיסה את רוכסי ההרים שמסביב. אי פה אי שם מתגלים בתי אבן של כפרים ערביים, ולעומתם בתים בעלי גגות אדומים – של הישובים העבריים. במרחק רב מכיוון מערב – פס מכסיף ומאחוריו שטח כחול אין-סופי, זהו הים וחופו. במשקפת יכול אני לראות גם אניה המתקרבת לחו. למרגלות הגבעה משתרע "עמק הברכה" ולידו הכביש הראשי ירושלים-חברון, המתפתל בינות לגבעות, כשהוא נגלה לעין אי פה אי שם ולבסוף נעלם מאחורי רכס גבוה.
320
לפי פקודה נכנסנו לכבשן שבמקום וסדרנו בו עמדת תצפית ממנה צפה כל אחד שלש שעות. יתר שש השעות בילינו בתוך הכבשן, קראנו ולמדנו.
לאחר זמן הוטל עלינו לבצר את המשלט משלשה כיוונים. עבדנו, יחד עם חברי המשקים בלילות כדי להסתיר מעין האויב את נוכחותנו במקום. ביום צפינו ואת שעות הפנאי הקדשנו לשינה. העבודה התנהלה במרץ ובהתלהבות ידענו שבהצלחתה תלוי ביטחוננו וביטחון הגוש.
מרדכי מ.
בעת שנתקבלה הפקודה שפלוגתנו תצא לגוש עציון. שכנה הפלוגה בבית הכרם שבירושלים. תנאי חיינו היו מסודרים. תנאי שיכון ואספקה נוחים, אימונים, תרגילי סדר, אפשרויות בילוי של מחנה צבא עירוני. שמועות שונות התהלכו בינינו בדבר תפקידנו בקרוב. שם המקום אליו אנו נשלחים נשמר בסוד. רבים ניחשו כי זהו גוש עציון.
- - -
פלוגתנו היתה מגובשת ומאורגנת כראוי. חלק של אנשינו, חניכי ההגנה במשך שנים, התגייסו לשרות פעיל למחרת החלטת או"ם. בחודש ינואר אורגנה הפלוגה והוטל עליה להגן על החלק הדרומי של ירושלים. בתלפיות נמצאה מחלקה בת 30 איש. מחלקה אחרת. שמרה על סביבת ארמון הילדים בקרבת רמת רחל. ומחלקה שלישית שכנה במקור-חיים. מטה הפלוגה נמצא בבית-הכרם. המפקד היה אברהם ט. ממשוחררי החי"ל. בין המפקדים היו אחדים ממשוחררי היחידות העבריות בצבא הבריטי ומגומרי הקורסים של ה"הגנה".
אנשי הפלוגה היו בני כל החוגים והעדות שבישוב הירושלמי. במשך הזמן צורפו אליה מילואים ממקומות שונים. רבים היו בתוכה הצעירים אשר זה עתה סיימו לימודיהם ובהעלימם את גילם הצעיר הצטרפו לפלוגה. על אף השוני בהליכות החיים ובהכרה החברתית והפוליטית, שררה הבנה רבה וגישה משותפת לצרכי המלחמה ודרכיה. הוי החיים שטופח בפלוגה עזר לליכודה.
מחלקתנו, אשר בידה הופקדה השמירה על מקור-חיים השכונה הקיצונית והמותקפת תדיר – מנתה בין 10 ל - 30 איש. רוב אנשיה היו דתיים, הוי החיים במחלקה נשא אופי דתי בולט. בסדר היום הצבאי נכללו גם תפילה
321
מדי יום ביומו. שיעור קבוע בהלכות מלכים ומלחמותיהם להרמב"ם התקיים אחר ארוחת הערב. המרצה בשיעור היה רב השכונה, שידע למצוא שפה משותפת עם החיילים הצעירים. בימי השבתות, שנשמרו במידה שצרכי המלחמה לא הפריעו, נערכו מסיבות, שיחות ושיעורים אינטנסיביים. בני הישיבה והסטודנטים שבין החברים עזרו להעלות את הרמה הרוחנית. היחסים בין הלוחמים לבין עצמם ועם מפקדיהם היו מצויינים, חדורי אחוה והבנה האנשים הצטיינו במילוי תפקידם בהגינם על השכונה המבודדת.
בתקופה זו עברה הפלוגה טבילת אש ראשונה. האנשים התאמנו בכלי נשק שונים - אף שתמיד היתה צפויה סכנת חפוש מצד הבריטים. היו יוצאים לסיורים, למארבים ולפעולות לילה. לעתים קרובות הוטל עליהם להטריד את התחבורה הערבית בכביש ירושלים-בית-לחם. אנשי הפלוגה לקחו חבל בהתקפה על כפר-השילוח בפיקודו של מוש, ובהתקפות על סור-בחר, ועל שכונות ערביות אחרות. מספר מאנשי הפלוגה צורפו למחלקת הל"ה, שנשלחה לעזרת גוש עציון המותקף. במבחן אש חמור עמדו אנשי הפלוגה שהגנו על שכונת מקור-חיים בפני ההתקפות מבית-צפאפא. לשיא השיגיהם הגיעו בפיצוץ תחנת הקמח הגדולה אשר בבית-צפאפה, התקפה זו תוכננה, ובוצעה על ידי אנשי הפלוגה ומפקדיה.
הפלוגה נשלחה לצפון ים-המלח ולסדום, כדי להתאמן ולשמור על המפעל. בתום השבועיים שהוקצבו לאימונים נשארנו במקום כחודש ימים נוסף. תנאי החיים היו קשים והאימונים מאומצים. במיוחד סבלו הבחורים הדתיים שלא יכלו ליהנות מהטבח הכללי והסתפקו באוכל יבש.
מסדום הועברה הפלוגה לבית-הכרם, מקום בו התארגנה בשלב סופי. כאן קיבלנו מדים, ותוספת אנשים. הוכנס נוהל צבאי מקובל, נקבעו דפוסי הפיקוד הסופיים והפלוגה חיכתה לתפקידה הקבוע. האנשים יצאו לפעולות שונות בכביש ירושלים-תל-אביב, וליוו שיירות בין שכונות העיר השונות והישובים הסמוכים. בליווי שיירה להר-טוב נפלו 12 מאנשי הפלוגה.
- - -
בבואנו לגוש צורפו אלינו שרידי המחלקה הדתית של טירוני הפלמ"ח. הפלוגה נטלה עליה חלק ניכר מתפקידי ההגנה בגוש. אנשי המשקים היו ברובם רתוקים להגנת ישוביהם, ורק לעת שהוכרז מצב הכן, העבירו מאנשיהם גם להגנת המשלטים. מחלקת הפלמ"ח, ממלווי שיירת נבי דניאל שנשארו בגוש, עסקה בהרחבת שדה התעופה ולפי החלטת מפקדת הגוש הוחזקה ככוח רזרבי לעת התקפה או לשם פעולות מיוחדות. השמירה במרבית המשלטים החיצוניים נפלה בחלקם של אנשינו.
נוסף לזה היינו יוצאים בלילות לסיורים, למארבים, לפעולות מיקוש וחבלה. חלק מן האנשים עבד בביצורים. משהתחלנו בהתקפת התחבורה הערבית. גברה המתיחות והמאמץ. על אף
322
העייפות הרבה הבינו האנשים לדרישות ונשאו בעול המוטל עליהם. בעצם ימי הקרבות וההתבצרות התקיימו קורסים למקלענים ולרגמים. משהגיע נשק אנטי-טנקי. אומנו אנשים אחדים להשתמש בו
הבנות שבאו אתנו. לקחו חבל במילוי הרבה תפקידים צבאיים ודאגו לשיפור תנאי החיים. תוכן תרבותי לחיינו הכניס האמן בן-יוסף, מפקד המחלקה, אשר ידע להשרות רוח של שמחה במסיבותינו. אנשינו קשרו קשרים טובים עם אנשי המשקים אף נהנינו מהבילוי בחברתם.
תנאי הדיור. היו שונים בכל מקום. במשקים. במנזר ובחירבת זכריה, השביעו רצון וביתר המשלטים היו פחות נוחים. מצב האספקה היה שונה מזה שהורגלנו בעיר. בגלל תנאי הניתוק קרה לעתים, כי חסרו מצרכים שונים~ משקיבלו אנשי הפלוגה את השמירה במנזר. הוחלט לסדר שם מטבח נפרד. רוכזו כלים ממשקי הגוש וחבר מכפר עציון התנדב לנהל את המטבח. מנות האוכל הוקצבו לנו מן המחסן הגושי. בהתאם לנורמה שנקבעה על ידי פיקוד הגוש. לאחר שנחום חזר למשקו הוטלה הנהלת המטבח על שניים מחיילי הפלוגה. משתכפו ההתקפות על המנזר, נאלצו גם הם לעזוב את הבישול ולרוץ לעמדות.
על אף הקשיים מילאו הבחורים את חובתם בנאמנות.
(מפי אהרן ל. ושלמה ק.)
ב
המנזר עומד בראש הגבעה גבוה מכל אשר סביבו. בבטחון משקיף הוא על פני הבקעה המשתרעת למרגלותיו, העטופה ירק. על פני הגבעות החשופות ועל הגגות האדומים .בל הישובים המבצבצים בסביבה.
הוא צופה אל הכביש - הפס האפור והמנצנץ המתגלה לעיניך מבעד לתל, מטפס ועולה ומשתטח מולך עד אשר הוא נגוז ונעלם מאחורי גבעה מרוחקת. כשומר נאמן מפקח הוא על התנועה. יש אשר יגלה פנים שוחקות אל הקוביות הנעות במהירות על פני הפס החלקלק ויש אשר ירעים פניו ,טרח-טרח עצבני של צרור קצר נשמע בחללו - והכביש נדם,
כמעט ושיבה זורקה בו במנזר, מעול השנים המעיקות עליו, אך איתן קוא ונוטח יעמוד על משמרתו.
וסביבו - הבחורים. הוא שקט ובוטח - והם רעשנים ועליזים. הוא שב והם צעירים. כמעט ילדים. הם שונים זה מזה. יש מי שרוביהו צמוד אל כתפו בבטחון של ותיק ומנוסה, ויש מי שהתודע אל נשקו רק תמול שלשום, יש מהם שתפקידם לארגן ולפקד, ויש מי שתפקידו לבצע. אך הם כולם אוהבים את המנזר. יש ויקללוהו קללה נמרצת, אר זוהי "הקללה" הצברית מסוג
323
אותן הקללות המבטאות רחשי לב כמוסים, שבושה היא לצבר האמיתי להעלותם על שפתיו.
ד. כ.
ג
על מחלקה ה' הוטל לתפוס את המנזר והמשלט שבהר הרוסי. האולם הגדול שבקומה העליונה נקבע כחדר שינה. רהיטים וכלים שרוכזו במשקי הגוש הובאו לכאן. חדר האוכל והמטבח סודרו בקומה התחתונה. חדר קטן נקבע למשכן המפקדה ומחסן הנשק. התנאים נראים כמניחים את הדעת ביחס למשלטים אחרים שבגוש.
מכונת יריה בראונינג הוצבה על מרפסת קטנה לכיוון מזרחי-צפוני של הגוש - מול הכביש הראשי. שני זקיפים צופים תמיד בכיוון המקומות אשר מהם עלול האויב להתקרב. אנו נהנים משפע העצים והירק שבחורשות המנזר, ומבלים את השעות הפנויות ביניהם. רוח של מסתורין ושקט אופפת את המערות והכוכים שבתחומי המנזר, בהם אנו מסיירים. לא פעם אני משתאה לניגוד הרב בין המקום השקט הזה המיועד להתבודדות ולחיפוש קרבת ה' לבין צהלת הלוחמים הצעירים העסוקים בחפירת תעלות וביצור עמדות.
היחסים עם משפחת הארים הערבי השוכנת במנזר טובים.
- - -
כשנכנסתי בפעם הראשונה למנזר, אפפה אותי הרגשת בטחון. דמיתי כי לכאן לא יחדור כדור אויב. כאשר עליתי לקומה העליונה אשר שימשה למגורים, נתגלה לעיני אולם גדול ובתוכו מסודרות המיטות אחת ליד השניה ברווחים מצומצמים. החלונות היו סתומים בשקי חול. קלעי ה2- פאונדרים חדרו לשקים והאדמה נשפכה על הרצפה. היא התערבבה בפרורי הטיח ורסיסי האבנים, שנפלו מהקירות שנפגעו. השמירה על הנקיון היתה כמעט בלתי אפשרית. נתנו הוראות לישון בבגדים כשהנשק האישי מונח למראשותיך. אחר שהטלת למיטה את גופך היגע משעות שמירה או סיור, התעוררת מיד למשמע קולות נפץ אדירים וטרטור צרורות מאורכים. התרגלנו גם לזה בהדרגה. לשמע יריות היינו קופצים מהמיטה, תופשים את הרובה והרימונים ובריצה היינו מגיעים לעמדותנו.
וכשהאיר לך המזל ומצד האויב לא באה הפרעה, - התעוררת לשמע צעקותיו של בן-יוסף, שתבע לצאת לשפר את העמדות והביצורים, להכין את הנשק וכו'. אמנם כל פקודה מפיו היתה מלווה חיוך, אשר פגם בחומרתה, אבל הוא ידע לעמוד על תביעותיו. החבריה רטנו. נשכו את שפתותיהם, אולם ביצעו את התפקידים שהוטלו עליהם.
שמואל ס.
324
מיומנו של פלמ"חאי:
י"ט אדר ב'
שלשת הימים הראשונים בגוש עשינו בכפר עציון. דרשנו שיחזירו אותנו במטוסים ליחידתנו שבשפלה. משהוברר כי אין הדבר ניתן לביצוע מהיר, העבירו אותנו ל"משואות יצחק". היחס אלינו מצד אנשי המקום נפלא. הואיל וחסר לנו ציוד אישי, אספו בגדים בשבילנו ממשקי הגוש. ציוד נוסף יישלח לנו מתל-אביב במטוסים.
אנו כאן חברה מלוקטת מכל קצות הארץ ומיחידות שונות. הואיל והחיים ארעיים, דרוש מאמץ ניכר לגבשה ליחידה אחת. גם הניתוק מהישוב משפיע לרעה. בהשפעתו של יגאל אלון אשר שוהה אתנו זה מספר ימים – נצטרפו אנשי היחידות השונות למחלקה מלוכדת. פיקודה נמסר לחבר משה ג. מ"כ בפלמ"ח, מטובי מפקדי השיירות.
כ' אדר ב'.
אולם רחב ידים, תריסר מיטות לאורך הקיר הצפוני, תריסר לאורך הקיר הדרומי ומעבר צר באמצע (הוא "שביל היסורים"...) – זהו מקום השיכון של מחלקתנו. חדר זה שימש בשעתו , אולם הקריאה של בית המרגוע במשואות. מלבד הנברשות המהודרות , לא נותר מאומה מעברו המפואר. מעל לכל מיטה תלוי לראוה הנשק האישי, החגור, כדורים , רימונים וזוג הגרביים הרזרבי. זריזים שבנו אף תלו על הקירות תמונות מתאימות מ"דבר השבוע" . הבנות קשטו את הכתלים בפרחי כלניות ורקפות הנתונים בתוך פגזי סרק של מרגמה.
יגאל סיכם את תפקידנו בדברים אלה:
"אין כונה להשאירנו בגוש. בהזדמנות הראשונה נוצא מכאן. אך עד שנצא – עלינו להישאר באורגנים ומגובשים כיחידה אחת. הפלמ"ח צריך למצוא את מקומו ותפקידו בכל מקום. עלינו לנצל את הזמן ולהתאמן. גוש עציון עתידות נכונו לו במלחמה זו, כקרש קפיצה ללב הנגב".
מצב הרוחות של אנשי הגוש מרומם, אף כי רציני ודרוך. במכתבי הביתה כתבתי את שאני מרגיש: "גוש עציון הוא טוברוק של היישוב".
כ"ה אדר ב'.
מזג האויר התבהר. מטוסים נחתו בשדה התעופה. דבר ראשון, נחטפים העתונים, המרבים לכתוב על קרב השיירה. עידוד רב מוסיפות הידיעות על כיבוש הקסטל. מעיקה ההרגשה כי המלאכה נעשית שם בלעדינו.
325
כ"ה אדר ב'.
סדר חיינו בגוש: אימונים, וויכוחים, קריאה ותקליטים. הפטפון שהשגנו במשק והתקליטים אשר אתנו, הם אמצעי הבידור שלנו. תשומת לב רבה אנו מקדישים לספורט. אורגנה קבוצה לכדור רגל. את הערבים אנו מבלים במסיבות רעים. הצ'יזבטים שופעים – כמקובל אצל פלמח"אים ותיקים. הואיל ואין אתנו כלי גלוח, משוה לנו הזקן בן השבועיים פרצוף אחיד. אנו ישנים בבגדינו, ומחכים ליום נאה כדי לכבס.
אנשי הגוש – אוהדים אותנו וסומכים עלינו, וגם אנו אוהבים אותם. קצת יכאב הלב כאשר נעזוב אותם. אך מקומנו בכל זאת בקרית-ענבים, ליד לוחמי הקסטל וסריס.
שקט במקום . מזג האויר אביבי כמעט. והגבעות כולן עטופות רקפות וכלניות. לרגע אפשר לשכוח, כי מלחמה משתוללת בארץ, ורק חסרון הפעוטות מורגש כאן מאד. יש והלב משתוקק לראותם מטיילים עם המטפלת מאספים פרחים, והאוזן – מה חפצה לשמוע את פטפוטם העליז.
כ"ט אדר ב'.
הזקנים גדולים ובולטים, שערות הראש ארוכות והידים מיובלות מעבודה. כן – מעבודה, כי התחלנו לעבוד כאן.
"אורחים" אנו כאן לעת מלחמה. לא באנו לגוש כדי לעבוד. אך מאחר ששקט עתה בסביבה יצאנו לעבוד בשדה התעופה. עד כה נחתו בשדה, ה"פרימוסים". מהנדס תעופה סיפר כי גם מטוסים דו מנועיים יבואו אלינו, אם נכשיר את המסלול לכך.
העבודה אינה קלה ביותר והיא מתקדמת לאט. טוב לחזור שוב לימי העבודה, להחזיק מכוש ביד. שייקה עובד על הטרקטור והבולדוזר, רפי עובד במקדח, עם אהרונצ'יק מכפר עציון, וצביקה ביחד עם הארון, מנצחים על המלאכה. אנו כולנו – "חורשים" במכוש, ממלאים קרוניות באדמה, בקיצור – מעבירים את הגבעה לעמק...
השבוע החלו אנשי השיירה לעזוב את הגוש. ראשונים עוזבים, כמובן, הפצועים. הכל מקוים כי יבוא יום וגם אנו נהיה בין ה"מאושרים" הנוסעים לתל-אביב, כך הובטח לנו על ידי מפקד הגוש.
אוריאל א.