546
בעיות דת והלכה בימי מצור
עם התחלת המלחמה והמצור הוברר לנו כי בשטחים שונים של חיינו, נעמוד בפני בעיות חדשוות וחמורות, הנובעות מן השאיפה לקבוע את הליכותינו לפי הוראות ההלכה ולפי עקרונותיה המוסריים של התורה. על פי רוב היו אלה שאלות שלא הובררו עדין בצבור הדתי בצורה יסודית ולנו לא היתה ידיעה ברורה איך לנהוג בהן. מכיון שטרם נתמנה רב בגושנו. נהגנו לפנות בכל שאלה למוסד רבני מחוץ לגוש, בעיקר לרבנות הראשית לא"י. ואכן קבלנו הוראות שונות איך לנהוג בשאלות איסור והיתר וכדומה. גם בתחילת המצור המשכנו בדרך זה אולם צרכי ההתגוננות הדחופים העלו בעיות שדרשו את פתרונן המידי - לעתים תוך שעות מספר - ובתנאי הניתוק בדרכים ובקשרי הדואר, מן הנמנע היה להתקשר עם מוסד הלכותי מוסמך מחוץ לגוש. הואיל ופתרון בעית הרבנות לא נראה קרוב, הוצע באסיפת חברים בכפר עציון לבחור מבין החברים יודעי תורה - ועדה הלכותית. תפקידה יהיה לדון ולברר את כל שאלות ההלכה הדורשות פתרון מהיר ולהורות הלכה לשעת חרום. לפי הקו הכללי מהסתמן בהוראות השונות שקבלנו מאת מוסדות רבנים מוסמכים. הנחנו אמנם כי יתכן ולפעמים עלולה הועדה לשגות בהוראותיה, אך סיכמנו כי מוטב ותהיה הועדה בבחינת "שוגגין" ואל נשאיר את הבעיות החמורות הנ"ל להבנתו ולהכרעתו של היחיד, שעלול להגיע לידי כשלון -- ואז יהיה הצבור כולו בבחינת "מזידין".
היו בימנו חברים שרצו להחמיר על עצמם ולהקפיד על סייגים שנקבעו בהלכה לימי שלום תקינים, גם במקום שנראתה אפשרות להקל. לעומתם טענו אחרים כי שעת החרום ותנאי המלחמה מעלים חובות שיש לראות בהן גופי תורה ואין לראות בביצוען - גם אם אין הן מתנות להשתלב תוך התאמה גמורה, במסגרת שנקבעה על ידי ההלכה - משום סטיה מדרך התורה והמצוה. כדי למנוע את פילוגו של הציבור על רקע של בעיה עדינה זו, דרוש היה לכן למצוא את הדרך הנכונה והמתאימה לצרכי השעה, שתזכה לגושפנקא של מוסד בעל סמכות צבורית.
547
ואמנם נבחרה בכפר עציון ועדה הלכותית והיא התמסרה לתפקידה ברצינות גמורה. הודגש מראש שיש לראות בועדה מוסד לשעת חרום בלבד, ולא תחליף למוסד רבני מוסמך. הוראות הועדה נשמרו בחיי הציבור ובפעולות ההתגוננות. ברוב המקרים התברר כי הוראותיה בעניינים דחופים התאימו לתשובות שקבלנו מאת מוסדות רבניים מוסמכים. ולא עוד, לעתים תכופות נטתה הועדה להחמיר בעניינים סידוריים שונים, שלא נראו לה כחיוניים להגנת הגוש, גם אם לפי הוראות הרבנות היה מקום להקל. מגמתה של הועדה היתה לגדור פרצות ולסייג סייגים, בדברים שלא היו חיוניים לצרכי התגוננות , כדי להחדיר בציבור את הכרת החובה לסור למשמעת ההלכה, אף אם לעתים נאלצנו לבצע פעולות שבתנאי החיים הרגילים היינו רואים בהן משום הפרת המצוה.
בכל המשקים הדתיים בגוש התלבטו בבעיות אלו והן באו לידי ביטוי באספות הקבוצות, בשיחות חברים, בשעורי התורה ובעלונים שהופיעו במשקים.בהמשך הזמן הוחלט, תוך הסכמה הדדית, להרחיב את "הועדה ההלכותית" ולצרף אליה את נציגי הועדות לענייני דת במשואות יצחק ובעין צורים -- וכך נוסד מוסד כללי בעל סמכות דתית בגוש. מפקדי הגוש, בעיקר דני מס ומוש ז"ל, התחשבו בקיום מוסד זה ושיתפו אתו פעולה בכל. שאלות הדת שהתעוררו בפעולות הבטחון. הועדה השתדלה לשמור על תחום ברור בין ההוראות הנוגעות לגוש כולו ובין התערבות בחייהם הפנימיים של ציבורים או של אנשים פרטיים שלא נהגו לפי אורח המצוה. בהמשך הזמן התעוררה בעייה מיוחדת -- שאלת הסמכות לקביעת אורחות חיים מתאימים בשביל החילים הדתיים שחיו במסגרת הפלוגות המגויסות אשר חנו בגוש. מדי פעם, פנו החילים הדתיים אל "הועדה ההלכתית", אך זו, בהיותה מוסד אזרחי, נמנעה מלהתערב באופן ישיר בחיי הפלוגות הצבאיות, והפנתה את תשומת לבך של מפקד הגוש לשאלות שהתעוררו. לא תמיד באו הדברים על סיפוקם במידה הרצויה והחילים הדתיים התמרמרו עקב זה על אנשי המשקים שאינם עוזרים להם בלבטיהם. כפתרון לכך הוצע למנות ליד מפקדת הגוש סמל דת - אשר תהיה לו סמכות לטפל בעניינים הדתיים שבמסגרת היחידות הצבאיות. ברם, בינתיים החלו ההתקפות הקשות והדבר לא בוצע.
לא תמיד זכו הכרעותיה ודרכי פעולתה של הועדה להסכמה כללית מצד חברי המשקים הדתיים. הסיבה לכך - אף אחד מחברי הועדה לא הוסמך לפסוק הלכות וגם הועדה בהרכבה המלא לא נבחרה על ידי חברי המשקים אלא חבריה צורפו מבין הועדות לעניני דת שהתקיימו במשקים. היו שטענו כי יש להגביל את סמכות הועדה אך ורק לטיפול בעניני הדת ועליה לשמש כמוסד מקשר בין המשקים ובין הרבנות, אך בשום פנים ואופן אין להעניק לה סמכות ל פ ס ו ק הלכות. ייש לחתור למינוי רב מוסמך בגוש. ברם, בסופו של
548
דבר נתקבלו הוראותיה של הועדה על דעת הרוב המכריע של תושבי הגוש ומפקדיו.
הבעיות הדתיות שהתעוררו בגין עקב תנאי המלחמה היו רבות ושונות. מהן הנוגעוות ליסודותיה המוסריים של תורתנו כגון: יזום פעולות מלחמתיות שעלולות להביא לאבדן חיי אנשים, השתתפות בפעולות תגמול ישירות והיחס לאנשי האויב העלולים ליפול בידינו. לא מועטים היו הלבטים בשאלות אלה ואצל חלק מן האנשים היה להן רקע דתי בולט - אך נדמה שהדברים לא הגיעו לידי בירור ציבורי. סמכות פיקוד הגוש בענינים אלה היתה מכרעת, והיא חייבה את כל האנשים. ההתפתחות המהירה של המאורעות, האבדות המרובות שסבלנו והיחס האכזרי שהערבים גילו לחללינו, הסירו בהדרגה את ההיסוסים המוסריים. אך השאלות שבו והתעוררו מדי פעם, בשיחות חברים וגם בעת שיעורי התורה, שנהיו קשורים בעסקי מלחמה וכיוצא בהם.
- - -
במשך מרבית תקופת המצור לא התעוררו בעיות מיוחדות בשטח הכשרות. במשקים הדתיים המשיכו להקפיד על דיני הכשרות כרגיל, וכל מצרך שנשלח לגוש נבחן מבחינת כשרותו, על ידי הנציגים בערים וגם על ידי האחראים לאספקה בגוש. לקראת חג הפסח נערכה רשימה של מצרכים אשר בתנאי חיים רגילים נהגו להחמיר ביחס לצרכים בפסח, אולם בתנאי המצור ולאור הקשיים בהובלת האספקה, היה מקום להניח שיש לנהוג לקולא. הרשימה הועבדה לרבנות לשם חוות דעת מוסמכת.
ברוב המשלטים היה המזון כשר, הואיל והוא סופק ממטבחי המשקים הדתיים. כשנכבש המנזר והוחלט לסדר שם מטבח -- התנדב החבר נחום מכפר עציון לנהל את המטבח במשך שבתות מספר. גם כאשר בגלל המחסור החמור בעובדים, נאלץ הטבח לחזור למשקו, נמצאו פתרונות להספקת מזון כשר לחילים הדתיים.
בעייה מיוחדת התעוררה כאשר בעת ההתקפות נפצעו בני בקר ונאלצו להוציאם לשחיטה. חברי הועדה ההלכותית התעמקו בדינים המתאימים ב"יורה דעה" וחוו את דעתם, ולפי הוראתם נהגה. במקרה אחד נפסל לשימוש בשר פרה שנשחטה, על אף מחאת הלא דתים, שטענו כי אסור לקלקל בשר בשעה שהבאת אספקה לגוש קשורה בסכנת נפשות. הדבר הזה נשנה במקרה שני, ביחם לחלק האחורי -- שלא היתה כל אפשרות לנקרו. כל המאמצים שהופעלו כדי להטיס אל הגוש מנקר, שיעשה את המלאכה וישוב אחר כך לביתו, לא הצליחו. בשבוע האחרון למלחמת הגוש התעוררה הבעיה שוב והדעות נחלקו בעניין מסירת החלק האחורי של בשר פרה שנפצעה ונשחטה כדת -- לחברי "רבדים" חלק מהחברים דרש גם הפעם להשמיד את הבשר. אחרים הסכימו למסרו לאנשים, אשר בדרך כלל אינם מקפידים על הכשרות, מתוך נימוק
549
שאסור לבזבז מצרכי אוכל בשעה חמורה זו, כשעקב הניתוק צפויה גם סכנת רעב. היו חברים אשר טענו, שאם צודקת הטענה האחרונה ויש להתיר אכילת בשר בלתי מנוקר, הרי יש לחלקו בין כל המשקים ויאכלו גם הדתיים את הבשר הזה,
- - -
שמירת קדושת השבת והחגים, היתה בעייה עיקרית ונגעה לשטחים רבים של הפעולות שנבעו מציויי שעת החרום,
בשבת הראשונה שלאחר התקפת השיירה בסוף כסלו תש"ח, עבדנו במתיחת גדר הצבאית מסביב למחנה ובחפירת עמדות בתוך המחנה. את העבודה הזאת עשינו לפי הוראת הרב הראשי הרצוג שליט"א, אשר הבריק לנו בין היתר:
"ועתה כל מה שהנכם מוצאים לנחוץ בענין ההגנה עשו. בנו את כל הדרוש ואל תתחשבו בשבת קדשנו זה לא רק מותר אלא חובה לעשות. וה' יגן עליכם ויחיש את ישועתו" דברים אלה של הרב הראשי שהורה לנו לבצע את העבודות ההכרחיות לפי שיקולנו אנו הועילו בהרבה ליטול מחומרת לבטינו בקשר לסמכות בקביעת הנחוץ וההכרחי.
בפעם הראשונה היה זה "מאורע", משהו לא שכיח. עם החמרת מצב הבטחני בסביבה, ובגלל המחסור באנשים בגוש, הצטרכנו לעתים קרובות יותר לעשות את שבתנו חול עד שהדבר קיבל צורה רגילה. ידוע ידענו, שמבחינת ההלכה אנו מצווים לחלל את השבת משום פיקוח נפש ; והרי תנאי הבטחון בגוש היו למעלה מפיקוח נפש רגל. ברם, על אף ההיתר חששנו מפני ב ט ו ל ה ש ל ק ד ו ש ת ה ש ב ת כמעט מדי שבת בשבתו עבדו רבים מהחברים כבימי חול וחששנו מפני ההרגל העלול לתת את אותותיו גם לאחר מכן. התעורר גם ספק אם כל החברים ידעו להבחין בין הדברים ההכרחיים מבחינת הבטחון והבלתי הכרחיים ולנהוג לפי האסור והמותר, לכן השתדלנו עוד יותר מכרגיל לשמור על צביונה הדתי של השבת בחיינו.
"הועדה ההלכותית" דאגה להביא לידיעת החברים את ה"אסור" וה"מותר" בשבת, בתנאים המיוחדים שלנו. עבודת הביצורים, הכשרת שדה התעופה, ייצור המוקשים, ותיקון כלי נשק ואוירונים ועבודת המיקוש הותרו בשבת. החבלנים קבלו מאת "הועדה ההלכותית" הוראות בקשר לביצוע העבודות. לדוגמא: בכדי לדעת את המקומות הממוקשים, היה מן הצורך לסמנם בעת המיקוש במפה, אחרת עלולים היו אנשינו לדרוך עליהם ולהנזק. הועדה החליטה,שיש לסדר מפה כזאת גם בשבת, מיד עם פטור המוקשים, משום ספק "פקוח נפש".
לפני היציאה לעבודה התקיימה תפילה בציבור. בשבתות אפשר היה לראות את החברים הלבושים בגדי עבודה, כשהם מתפללים בדבקות. הגבאי
550
גם הוא לבוש בגדי עבודה, עומד ליד הבימה, קורא את החברים לתורה ומברך את העולה לתורה, שהניח בחוץ כלי עבודתה בברכת, "מי שברך" בעבור שעלה לכבוד התורה ולכבוד השבת". רבים מהחברים ביצאם לעבוד בשבת היו מקפידים להשאיר את החפצים הפרטים שלהם בביתם, כדי לא לטלטלם מחוץ לתחום.
הועדה ההלכתית היתה מתכנסת בערב שבת או חג ודנה ביחד עם מפקד הגוש, בכל פעם מחדש, בתכנית העבודות החיוניות, אשר יש לבצען בשבת זו. כמעט בכל ישיבה של הועדה היו חברים שטענו, כי כל זמן ובגוש לא רתמו את כל האנשים לעבודות צבאיות ולא עובדים מעלות השחר עד צאת הכוכבים, אין להתיר עבודה בשבת. הם דרשו לסדר את סדור העבודה בגוש בצורה כזאת שאפשר יהיה לחסוך את העבודה בשבת. טענתם נראתה צודקת לכאורה, אך אי אפשר היה לקבלה - מכיוון שהאנשים עבדו אז ביום, ובשעות הערב היו עסוקים בשמירה תורנית והארכת יום העבודה היתה משפיעה לרעה על הערות והדריכות בעת השמירה. רוב העבודות שעסקו בהן היו קשורות בביצור הגוש. על העבודות החקלאיות אי אפשר היה לוותר, מכיון שעסקו אז בקצירת חציר בשביל הפרות, עבדו בלול וברפת, עיבדו משטחי ירקות ואת מטעי עצי הפרי אשר קיוו כי יבולם ישמש מקור מזון חשוב לגוש הנצור.
בשאלת האימונים בכלי נשק בשבת התעורר ויכוח חריף. היה ברור לכולם כי אין לעסוק בשבת בפעולות צבאית שיגרתיות, כגון תרגילי סדר, מסדרים וכו. הבעייה התעוררה בקשר לחזרות על שימוש בנשק לשם תרגול והעמקת הידיעות. היו כאלה שטענו שגם אם יש להתיר אימון יסודי ראשון "יש להזהר מלחזור כל שבת לתרגלי נשק, הואיל ויש בכך משום עובדא דחול, ומכיון שהמלחמה כבר נמשכת חדשים מספר ועלולה להמשך עוד זמן רב, צפיה סכנה שנגיע לידי ביטול קדושת השבת. הם תבעו להקפיד על כך - גם אם אין למצוא היתר כל שהוא מבחינת ההלכה. לעומתם טענו אחרים שמותר לנו ומחובתנו לעשות בשבת כל דבר המגביר את כוננות האנשים, כי לא רק התגוננות הישירה מותרת בשבת אלא גם הכנת כלי הזין שיהיו ראויים לשמוש -- כדברי הרמב"ם ביד החזקה (הלכות שבת פ"ב הל. כ"ז) "ואפילו בעשיית כמה מלאכות בשבת ואפילו לתקן כלי זין להצילו מותר" -- ונראה שאפשר לכלול במושג זה את אימון האנשים הנמצאים בקו החזית, הואיל ויש לחוש כל יום להתפתחות קרבות יש לראות בכוננות חובה של פיקוח נפש. השאלה הובאה לדיון בפני הרבנות ובהתחשב כי הגוש נחשב כחזית, הורו להתיר אימונים בשבת למשתתפי קורס למפקדי עמדות שהוצאו מתפקידיהם ומעבודתם הרגילה כדי לקבל הכשרה מיוחדת. ביחס לטוראים נאמר שבתנאי גוש עציון אפשר להתיר אמונים אך בתנאי שבמשך כל ימות
551
השבוע עסוקים האנשים באימונים או בעבודות צבאיות חשובות. במקרה שהם מקבלים יום אחד חופש מתפקידם, יש להקפיד כי יהיה זה ביום השבת.
מתוך מכלול הבעיות הקשורות בהלכות שבת כדאי לציין עוד מספר שאלות בהן התלבטנו. השיירות הגיעו ברובן בשבת, והתעוררה שאלה אם מותר לפרוק את מטענן ולהעבירו לתחומי הישובים כשהיה צורך בכך. המותר לשלוח בשיירה החוזרת בשבת כלי אריזה ריקים, אשר בלעדיהם קשה היה להשיג מצרכי אספקה נוספים. אם מותר להעביר בשיירה זו בגדים, שהיו דרושים לנשותינו וילדינו בירושלים ושקשה היה להן לקנותן מחדש וכ"ו. פנינו לרבנות והסברנו את השאלות ואת כל הקשור בהן וקבלנו תשובה מפורטת אשר בה התירו לנו את מרבית הפעולות. הועדה ההלכותית מצאה לנכון ולאפשר לקבוע סייגים נוספים להוראות הרבנות. חברים אחדים, שהוטל עליהם לצאת בשליחות הגוש העירה, שאלו אם מותר להם לנסוע בשבת. הועדה בראותה בשליחותם תרומה להגנת הגוש ולחיזוק בטחונו הורתה להם לנהוג היתר.
בעייה מיוחדת היתה קבלת הדאר ,שהובא בשבת בשיירות או במטוס והעברתו לתחום המחנה. בגלל נימוקים שונים אי אפשר היה להשאיר את שקי הדואר מחוץ לתחומי ישוב. החברים נהגו לסחוב את השק בשניים. ביום השבת הוצא רק הדאר שהיה מיועד לפיקוד ולמזכירות המשקים. מכתבים אלה נפתחו מיד ולעתים, בהיות הענין דחוף וחשוב מבחינה בטחונית נכתבה גם תשובה ביום השבת. המכתבים הפרטיים והעתונים חולקו רק במוצאי שבת - אף כי גם בעניין זה אפשר היה למצוא אסמכתא להקל - אך חשבנו כי כאן נוכל לקבוע סייגים. אומץ רב היה דרוש לחברי הועדה לעמוד בהחלטתם ולא להכנע להפצרות האנשים, המנותקים מן הישוב ומבני משפחותיהם, אשר היו כמהים ודרוכים לקבל דרישת שלום מהם. יש לציין כי עם עמדתנו זו השלימו גם החוגים שלא נזהרו בקדושת השבת בחייהם
הפרטיים, תוך הבנה כי לא ניתן לערער את אחדות הנוהל.
- - -
כך השתדלנו במשך חדשי המצור למלא את חובותינו במלחמה וביחד עם זאת להשאר נאמנים לצויי התורה. יש לציין כי בדרך כלל לא נפגעו הליכותנו והכרתנו הדתית בשעת המצור.
דב ק.