בראשית

קבוצת אברהם, מקורה בתנועת בני-עקיבא בגליציה המזרחית.

היה הדבר בשנת תר"ץ (1930). מאורעות תרפ"ט עוררו בנוער העברי של גולת פולין תסיסה חלוצית. התעוררות זו הורגשה גם בארגונים 'צעירי מזרחי' ו'החלוץ המזרחי'. אז קמו ארגוני נוער השומר הדתי  ובני עקיבא . דרכם של אלה לא היתה ברורה, חסרה מסורת חינוכית וחסר זרם חלוצי מגובש בתנועה.

תנועה קבוצית דתית מלוכדת טרם היתה אז בארץ. ידיעות מקוטעות הגיעו על רודגס הגרמנית, על שח"ל הגליצאית-רומנית העוברת כל מיני גלגולים, ולבסוף על קבוצת 'בני עקיבא' בפתח תקוה, הצעירה והקרובה כל כך ללבות הנוער הדתי במהלך חייה. הידיעות הללו השפיעו ועוררו רצון להצטרף לקבוצות הללו אף על פי שחסרה ההסברה המתאימה וההדרכה המכוונת.

מארגני התנועה מחוגי צעירי מזרחי לא דאגו להעמקת השאיפה החלוצית, מהם גם שראו את הדבר כבלתי רצוי (כדי שלא להרחיק נוער שלא יוכל לעמוד בתביעות ההגשמה). והתחילה התאבקות קשה בין המדריכים הצעירים מחייבי הכוון החלוצי לבין האפוטרופסים מחוגי 'צעירי מזרחי'.

  מתוך כתבי זכרונות:

בחשון תרצ"ב (1932) התקיים כינוס מדריכי בני-עקיבא בעיר לבוב ובו התקבלה החלטה על כיוונו החלוצי של הארגון וחובת העליה .מתוך גישתנו המיוחדת לשאלת ההגשמה, הגענו לידי מסקנה שיש צורך ביצירת קבוצה עצמאית. במושבת המדריכים (קיץ, תרצ"ב) נוצר חוג מדריכים וחברים שהחליטו ליצור את קבוצת בני-עקיבא. דרכו של חוג זה התגבשה יותר בפגישת המדריכים בזלוצ'יב (אלול, תרצ"ב). אז התחילו בהכנות של ממש להקמת הקבוצה ובחורף תרצ"ג הוקמה בקוסוב – קבוצת בני-עקיבא.

    חברי קבוצת ההכשרה בקוסוב עם סמל בני-עקיבא שלהם.

                ( שאינו סמל תנועת "בני-עקיבא" כיום)

אילו כוונות הונחו ביסוד הקבוצה ?

ראשית – רצון להמשך מפעלו ההתישבותי של הפועל-המזרחי , שהתחיל מופיע אז ככח עולה בישוב, והידיעות על מפעלו עודדו אותנו.

שנית – הגיעונו שמועות על חלוצי פולין וגליציה העוזבים את שורות הפועל המזרחי, והתעוררנו לחנך חברים נאמנים לתנועה.

שלישית – כלפי עצמנו: בחבר בני-עקיבא רצינו לראות את היהודי השלם, הנאמן לתורה ולמצוה ללא שיור. שאפנו להגיע להעמקת ההכרה הדתית ולעקביות בשמירת המצוות.

השפיעה עלינו אז המלחמה הנטושה בתנועה הציונית סביב שאלת השבת והכשרות בארץ. את הפתרון ראינו לא בויכוחי קונגרסים והחלטות על גבי הנייר, כי אם בהגברת כוחו של הצבור הדתי הבונה בארץ, ובמיוחד בגידולו וגיבושו של הפועל-המזרחי. כאמצעי החשוב ביותר למטרה זו ראינו את הקמת הקבוצה הדתית.

פעל, כמובן, גם המומנט החברתי. אבל לא הוא שהיה המניע הראשי. מכאן נבעו הבדלי הדעות ביחס לעתיד הקבוצה. היו שראו אותה כצורת קבע והיו שחשבוה לצורת מעבר. לגישה זו היתה השפעה על צעדיה הבאים של הקבוצה.

                                                             דב קנוהל - מראשוני קבוצת אברהם

צעדים ראשונים

חברי קבוצת קוסוב לא היו בודדים במערכה. בה בשעה התגבשה בפולין רבתי קבוצת "עובדיה". והיא התחילה משפיעה על חוגי השומר-הדתי. "עובדיה " היתה מבוססת יותר במבנה הפנימי שלה, שכן נוסדה והודרכה על ידי שליח מן הארץ. לא ארכו הימים ועלתה ה'פלוגה'  הראשונה שלה והסתדרה בהרצליה  ('פלוגה' קראו אז לקבוצת אנשים שיועדה למשימה מסויימת, ובדרך כלל גודלן נע בין עשרה עד שלשים איש).

ובגליציה התרחבה בינתיים המסגרת. בקיץ תרצ"ג (1933) נוסדה קבוצה חקלאית בפֶדְבְּרֶזְצָה, בחורף עברה לנַרַיוֹב. התרבה מספר היוצאים להכשרה, ומארגני ההכשרה הועמדו בפני פעולה רחבה. הוחל בהכנות לעלית הפלוגה הראשונה לארץ. בפגישה שהתקיימה בי"ב חשון תרצ"ד (1.11.1933), בה השתתף חלק ניכר של אותם החלוצים, הוחלט על יצירת קבוצת עליה בשם קבוצת-אברהם על שם מרן ('מורנו') הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל (שהיה אז עוד בחיים).

    הרב קוק

"בחירת שם זה היתה סמלית לשאיפתנו: חיי תורה שלמים, טוהר מוסרי וחברתי, שבאו לידי בטוי נעלה בתורתו של 'הרב' ". שנים עשר חברים הוו אז את הגרעין הקבוצי הראשון.

בטבת תרצ"ד (דצמבר 1933) התקיים בלבוב כנוס ארצי של כנסת בני-עקיבא והגרעין הקבוצי הזה השפיע הרבה על דיוניו והחלטותיו. מסביב לגרעין התלקטו-התלכדו חברים נוספים. באדר תרצ"ד (מרץ 1934) עלתה ארצה הפלוגה הראשונה של קבוצת-אברהם.

והתנועה הקבוצית שלנו אז בארץ, בראשית דרכה. ואם רודגס התחילה להתרחב ולגדול הרי שתי הקבוצות האחרות, שח"ל ועובדיה, נמצאו במצב קשה מאד. שרר דכאון אחרי התפוררותה של הקבוצות 'יבנה' (כפר סבא) וקבוצת בני-עקיבא פתח תקוה. מוסדות התנועה הצליחו לאחד את קבוצת 'עובדיה' עם קבוצת שח"ל והוקמה הקבוצה המאוחדת ברחובות. לקבוצה זו הצטרפו באופן זמני גם חברינו".

(דב קנוהל). 

לקבוצה עצמאית

הבדלי חנוך ואופי, וכן הזיקה החיובית המחייבת לתנועת הנוער הפרידו בין חברי קבוצת-אברהם לבין חברי הקבוצה המאוחדת. בכל זאת נכנסו לחיי הקבוצה וקבלו ממנה הרבה בגבוש הכרתם הקבוצית. אף גם התפתחה גישתם המשקית.

בראשית תרצ"ה (1934) עלתה ארצה הפלוגה השניה של החברים מגליציה. אז התחיל דיון על עצמאותה של קבוצת-אברהם. הדיון נמשך כל החורף. ובסופו הגיעו לידי החלטה על הקמת קבוצה עצמאית. הקק"ל העמידה לרשותם חלקת אדמה ליד כפר פינס,  והם עברו שמה.

 צעדים ראשונים בעצמאות

בבואם לכפר פינס היתה עונת בנין בוערת. הקבוצה חסכה כספים והחלה להסתדר. הם מצאו גבעה מלאה קוצים, ניקו אותה והקימו עליה צריף, בניני שירות וגינת ירקות. כל זה בלע את כל כספם, ולמרות שמצב העבודה היה אז טוב, חיו בתנאים קשים. אז גם התחילו לשאת בעול של עזרת הורים.

 למרות הקשיים כאן, לא הופסקו את קשרינו עם תנועת הנוער בחו"ל. מפעל ההכשרה בגליציה התרחב, כתוצאה מהקשרים עם הקבוצה. הם התקשרו גם עם 'בני עקיבא' בארץ, השתתפו בפגישות מדריכים ובמוסדות הארגון. נכנסו לעול ההדרכה (בפרדס חנה, חדרה, כפר פינס) ומדריכים מהארגון בקרו אצלם.

והנה התחיל המשבר בארץ (חורף תרצ"ו  1935). תנועת הבנין נפסקה. בפרדסים עבדו ערבים וקשה היה לחדור לעבודה זו. לא אחת סבלו גם מקיפוחים בלשכת העבודה. הגיעו הדברים לידי כך שהיתה לחברי הקבוצה כוונה להופיע בשוק העבודה באופן עצמאי, מבלי התחשב עם הלשכה, ורק מתוך יחס של אחריות לאחדותו של צבור הפועלים במקום נמנעו מצעד זה, ולמרות ההפליות לרעה לא יצאו את הלשכה. חוסר העבודה העיק יותר ויותר, עתים חסרו מצרכים ראשוניים – לחם ומכולת...

    הקמת הצריף השני בקבוצת אברהם

                        _{(התמונה לקוחה מתוך הספר "פרקי כפר-פינס - סיפור חמישים שנות המושב", אליהו רוטשטיין)}

בינתיים גדלה החברה והצפיפות היתה מרובה. ישנו שניים שניים במטה או על לוחות עץ מסודרים כמטה. החלו להקים צריף נוסף. עצים קבלו במתנה מהתנועה ברומניה, ואחרי משא ומתן מיגע קבלו הלוואה ממחלקת העבודה של הסוכנות ורק בתחילת הקיץ נגמרה הקמת הצריף.

בו בחורף החליט חבר-הקבוצות (הקבוץ הדתי) להכיר בהם כנקודה עצמאית. התחילו לכוון את העליה מפולין אליהם. הם התקשרו עם 'ראשית' – קבוץ העליה הראשון של השומר-הדתי.

עדת טהורים - תאור הקבוצה בעיני אורח...

 "התפקידים המרובים שהוטלו על הקבוצה הקטנה בתנאים קשים, עוררו התלבטויות אצל חלק מהחברים. וכתמיד נגשנו גם הפעם לבירור יסודי, גלוי לב. אחרי הבירור תוקנו הרבה דברים, שופרו היחסים החברותיים, הוגברה הפעולה התרבותית, וטופחה יותר צורת ההווי הדתי שבא לידי ביטוי בעיקר בשבתות ובמועדים, שהיו חדורים התלהבות ויופי.

על הפרק עמדו כמה וכמה שאלות שרצינו להרצותן בפני מרן הרב זצ"ל, והנה נסתלק רבנו הגדול באותם הימים (ג' אלול, תרצ"ה). פטירתו של   ' ה ר ב '   היתה לקבוצה כאסון פרטי, אף על פי שאיש מאתנו לא הכירו באופן אישי. לאבל הרבים הצטרפה גם נימה של אבל יחיד ".

ימי מפנה

 במשך הקיץ שופר מצב הקבוצה, הוקם צריף נוסף (בו סודרו חדר האוכל והמטבח), הוקמו מחסנים, המגרש גודר ונוקה. גן הירקות הורחב. אף הקשרים עם התנועה התהדקו. שליח הקבוצה פעל בגליציה בהכשרה ובמושבות קיץ. בפגישות ובמועצות כוון את הגברת החינוך החלוצי קיבוצי. בקשרים מיוחדים עמדה הקבוצה עם ההכשרות קבוצת-אברהם בקוסוב, 'ראשית' בז'ילונקה ו'עובדיה' בסלבקוב. כל אלה הבטיחו להם זרם של עליה קבוצית בעתיד. באמצעות אברהם כץ התקשרו עם התנועה באפריקה הדרומית, מה שהביא אותם ליצירת החלוץ המזרחי וארגון בני-עקיבא. אף בארץ נמשכו הקשרים עם בני-עקיבא מעל דפי "זרעים" (בטאון תנועת הנוער של 'בני עקיבא' בארץ אז והיום). החברים סיפרו על חיי הקבוצה ועוררו את תנועת הנוער לפעולה קיבוצית מוגברת.

בקיץ זה פרצו המאורעות . היחידי שהיה מוכן להם היה אברהם כץ. הוא התגייס לשמירה בפרדסי הסביבה. יחד עם השמירה המשיך גם בתפקידו כגזבר. התנאים הקשים של ימי המאורעות העמידו את הקבוצה במצב קשה. צפה ועלתה אז הצעת איחוד עם קבוצת שח"ל או עם קבוצת רמת-השרון (כפר-יעבץ). אחרי דיון הוחלט לדחות את ההצעה ולהמשיך בקיום עצמאי.

 והנה התחילה מגיעה העליה המקווה מחו"ל. בבת אחת עלתה פלוגה בת עשרה חברים מגליציה. היו חבלי קליטה קשים. חלק הצטרף לקבוצה וחלק עזבה אחרי חדשים מספר.

בחשון תרצ"ז (נובמבר 1935) התחיל להופיע העתון הפנימי "במחננו". הוא מסר לחברים אינפורמציה על כל הנעשה בקבוצה, ברר שאלות יסוד, ועזר לפיתוח הכוחות הספרותיים שבקבוצה.

באותו חורף הותחל באימון החברים בהגנה. בפעולה זו היה חלקו של אברהם כץ גדול. בקיץ תרצ"ז (1937) עמדה הקבוצה בפני חוסר עבודה. סודרה פלוגה בבת-שלמה בעבודות הבציר. בו בזמן איכסנו את גרעין פלוגת ההכשרה של בני-עקיבא בארץ למרות מצב החמרי הקשה. אנשי הקבוצה הידריכו אותם במשך ארבעה חדשים בעבודה ובפעולה תרבותית.

    פלוגת העבודה בבת-שלמה שליד זכרון-יעקב.

 והימים ימי הוועדה המלכותית ועלית טירת-צבי על הקרקע. בעליה זו לקחו חבל גם חברים מקבוצת-אברהם. האוירה בקבוצה היתה חדורה נכונות של כבוש, והוגברה ההכשרה ההגנתית.

באלול תרצ"ו (אוגוסט 1936) נאסר אברהם ונשלח לעכו. הרבה מאמצים הושקעו בשחרורו. במשך ימי שבתו בבית הסוהר עמדו החברים בקשרים הדוקים אתו.

ימים אלה היו ימי מפנה לקבוצה. בישיבת מועצת חבר הקבוצות שהתקיימה בפרוש העליה לטירת-צבי הוחלט לכוון לקבוצת-אברהם את העליה מחלקי התנועה השונים (פולין, גרמניה, צ'כיה). ההחלטה באה מתוך רצון להוציאם למרחב ולהצעידם קדימה. בה הוחלט גם על העברת מזכירות חבר-הקבוצות למקום הקבוצה בכפר-פינס, ועל כניסתו של הח' דב  ק. (כותב רשימה זו) לרכוז הפעולה. בהחלטה זו ראו החברים פיצוי מה ליחס החֶבֶר אליהם בימים הראשונים.  בשמחה התכוננו לקראת הבאות.

    העליה לטירת צבי. שלשה מחברי הקבוצה מכינים לבנים לבניה. 

במערכה

מאז הייתה הקבוצה בתהליך של גידול מתמיד. התגברו על קשיי הקליטה והחברים מגרמניה וצ'כיה נקלטו יפה. עליה זו הביאה אתה גם עזרה כספית. בעזרת המחלקה להתישבות של יהודי גרמניה הורחב הלול, הוקמו צריפים חדשים וכ"ו.

    הלול בקבוצת-אברהם

שיחרורו של אברהם כץ מעכו, שובו של שליח הקבוצה מן הגולה, הבאת ספרי תורה, מתנת סניף התנועה מוורשה, ולבסוף  חתונת זוג חברים מוותיקי הקבוצה, כל אלה היו אירועים מרוממים בחייהם.

    חתונה בקבוצת-אברהם

במצב רוח מעולה זה התקבלה עליה חדשה. באו מ'אברהם' (קוסוב), מ'עובדיה' ומ'ראשית' (ז'ילונקה), מבח"ד (ברית חלוצים דתיים) גרמניה ובני-עקיבא צ'כיה. הקבוצה הגיעה לחמשים וחמשה חברים.

ברם, עתה עמדו בפני חוסר עבודה. נשלחה פלוגה לגבעת-עדה, שהיתה שטופה אז בעבודה ערבית. אף ליערות הכרמל, מקום מסוכן, נשלחה פלוגה, אולם בגלל חוסר סיכויים להגדלה חזרה הביתה.

המצב הכלכלי בארץ החמיר והלך ומידת ההתכוננות בקבוצה לקראת הבאות גברה והלכה. ההתקפה על טירת-צבי והתגוננותה האמיצה הלהיבה את הרוחות. התחושה כי חבריהם לתנועה ב'טירה' הם שעשו את החיל הזה, סללה לפניהם את הדרך לפניהם לעשיה בטחונית. באדר תרצ"ח (פברואר 1938) התגייס אברהם לחניתה. בו ראו החברים את השליח הראשון להתיישבות ולכבוש.

בכ"ב אייר (23 במאי, 1938) התקבלה הידיעה על היפצעו של אברהם. נשלחה חברה לבית החולים והיא טיפלה בו באופן מיוחד. דומה היה שהוא מבריא, והוחל לדון על מקום הבראה. והנה פגע בהם אסון חדש: בכ"ד סיון נחטף משדות-גבעת עדה החבר דוד פרנק, יחד עם עוד שני צעירים מהמושבה. כל החיפושים עלו בתוהו. הנחטפים לא נמצאו. כעבור שבוע הובל אברהם כץ לקבורה. שברון הלב היה איום, ואין לתאר את עומק אבלה של הקבוצה. עוד טרם התעודדו והנה הגיעה ההתקפה על גבעת-עדה בי"ב תמוז (11 ליולי) , אשר עלתה למושבה בשלשה קרבנות. הדי הקרב נשמעו בכפר-פינס. חרדה גדולה התעוררה לגורל המושבה הדוויה, וביחוד לגורל חברי הפלוגה ששהו שם.

    לוויתו של אברהם כ"ץ בכרכור

כעבור שלשים ימי אבל אברהם, נערכה התיחדות עם זכרו. למחרת בערב, ג' אב (31 ליולי) הותקפה הקבוצה. ערבי לבוש בגדי פועל עברי התגנב מצד כפר-פינס, הגיע עד חדר האוכל ודרך הפתח הפתוח כוון את רובהו לקבוצה בת שנים עשר חברים ששהו אותה שעה בחדר, בדיוק בגמר שיעורם בספר 'עמוס'.

 אחד החברים כתב לאחר זמן:

 "קרה נס ושלשת הכדורים הראשונים היו עקרים (מצאנום למחרת על האדמה). מיד אחרי זה הותקפה הקבוצה על ידי פלוגת ערבים שהסתתרה בשדות, מאחורי הגבעה שלנו. השומרים ענו באש חזקה. הקרב היה חזק. בסיומו התפקדנו והנה לא נפקד מאתנו איש, וגם לא נפגע אף אחד. למחרת ראינו את החורים שנקבו הכדורים בצריפי הדירה, מקום שנמצאו חברים רבים, והודינו ל-ד' כי הגדיל איתנו חסדו".

בקו האש

 
מאז ואילך עמדה קבוצת-אברהם בחזית האש. במשך חודש ימים לא עבר לילה ללא התקפה על ישוב בסביבה. פעם תקפו את פרדס-חנה, פעם גבעת-עדה, ושוב התקפה על כפר-פינס והכדורים עפים מעל לראשי השומרים בעמדות. והנה הותקפה עין-עירון (הסמוכה לכפר-פינס), והכדורים פגעו גם בצריפי המגורים שבמחנה. אף הקבוצה עצמה הותקפה לא אחת מכיוונים שונים. לחצר קבוצת משמרות חדרו ערבים וזרקו פצצה. בעין-שמר ירו בחצר והרגו שני חברים. תקפו את גן-השומרון, תל-שלום ועוד. לא היתה נקודת ישוב שלא הותקפה.

בכל הסביבה הוכרז מצב הכן. בערבים לא הועלו אורות. עם שקיעת השמש פסקה כל תנועה. רק השומרים על משמרתם עמדו ערים, דרוכים. הוגברה השמירה בקבוצה. שמונה איש – ערב ערב. החברות הלכו לישון לכפר-פינס (המחנה לא היה מוגן די צרכו). כל הענינים נדחו הצידה. השמירה והביצור בלעו הכל. בערבים היו החברים ערים עד שעה מאוחרת – חכו ליריות. היה זה פרק זמן קשה, אבל הוא הביא איתו כמה דברים רצויים. הוגבר האימון של החברים וכושר הגנתם. החברות הוכנסו בתפקידי שמירה. המוסדות נענו לדרישות הקבוצה וסודרה גדר צבאית מסביב לקבוצה ולכפר פינס. מסביב לחלק המחנה בו נמצאים צריפי הדירה הוקמה חומת מגן. לאט לאט נכנסו החיים למסלול קבוע – והמתיחות החלה להתפוגג. למדו להתגבר גם עליה.

    נוטר מחברי הקבוצה מצטלם ליד
    חומת המגן ליד אחד מצריפי המגורים.

בימים אלו הונח יסוד לחדר-אוכל חדש ובנייתו נמשכה כסדרה. הקבוצה שלחה חברה לגולה בשליחות התנועה - גם תפקיד זה לא שכחו. בהמשכת המפעל - הרחבת המחנה והגדלת המשק מצאו החברים עידוד רב. גן-הירק גדל והלך, סודרה רשת השקאה, ניקנו מכשירים. בשלב זה כבר מספק הגן את כל התצרוכת הפנימית של מטבח הקבוצה והפלוגות, ירקות לכבושים שונים ומעשי מרקחת. לעיתים גם מוכרים לצרכני חוץ. המכוורת גם היא גדלה, אף שעדיין עמדה בשלביה הראשונים בלבד. הלול הגיע ל- 150 תרנגולות מטילות ול- 180 פרגיות (גידול עצמי).

    גן הירק בקבוצת-אברהם

 גם סוס וכלי עבודה רכשנו לנו והננו מעבדים 70 דונם מאדמת כפר-פינס לגידול חציר ואבטיחים. בשעות הפנאי משתמשים בסוס לעגלונות וגם זהו מקור הכנסה. המתפרה מספקת את צרכי התלבושת של הקבוצה ורוכשת לקוחות גם בסביבה. הסנדלריה אף היא עושה את שלה. עכשיו דנים על הקמת מאפיה. קבוצת נגרים טובה התלקטה בקבוצה, הם שהקימו את כל צריפי הדירה ואת חדר האוכל היפה והמרווח. גם שאר עבודות המחנה – ריצוף, צבעות, מסגרות, פחחות – על ידי חברינו נעשו.

לביצרון

שנת תרצ"ט מצאה את קבוצת-אברהם בתקופת התאוששות, אחרי המכות הקשות שניחתו עליה. המאורעות ליכדו את החברה וחישלו את רצונה.

באביב של שנה זו שוב נקלטה עליה גדולה מפולין וצ'כיה. עתה מונה הקבוצה 85 חברים. הפלוגה בגבעת-עדה גדלה. החדשים, עדיין אין קליטתם בטוחה, אולם הקבוצה הגיעה למספר אנשים מספיק שאפשר לה לצעוד אתו בבטחון מלא את צעד ההתיישבות הנועז.

בשנת ת"ש (1940) נולדו הילדים הראשונים בקבוצה.

    האם הראשונה עם ילדתה - אורה 

אורה נולדה בחנוכה ת"ש, ומכאן שמה.

"והנה הגיע היום ואנו מקבלים את הילדה הראשונה: אורה.

הופעתך ושמך מסמלים לנו הרבה. את, אורה, מכניסה אותנו לתקופה רצינית, למפנה חדש, לחיים קבועים. אנו עומדים לפני סידור העבודה ומסתכלים: ענף נוסף לנו:   טיפול.

טיפול ילדים, אִמָהוּת.

וליבי הולם...

הבעת הפנים של החברה כולה מאשרת לי את העובדה. כולם חשים, מרגישים שמשהו לא יום יומי התרחש בקבוצה. הכל לבש אור חדש, לבביות וחום בכל. בצלצול הפעמון, בהתלחשות, בדיבור, בהורה.   כן אורה, בבואך הכנסת אותנו לאורה ולתקופה חדשה.

ברוך בואך".  

                      (שאול רז)

באביב ת"ש הגיעה ארצה קבוצת עולים חברי תנועת השומר-הדתי בפולין, שנמלטו מפני הנאצים לוילנה. אחריהם באו מוילנה קבוצות חברים במשך השנים תש"א (1941) ותש"ב (1942). חברי התנועה מצ'כיה שהעפילו לאחר פרוץ מלחמת העולם והוחזקו במעצר בעתלית , שוחררו בתמוז ת"ש ואף הם הצטרפו לקבוצה. החברים האלה חיזקו את הקבוצה מבחינה חברתית, תרבותית ואירגונית.

כשהמלחמה התקרבה לגבולות הארץ, גברה הכוננות הצבאית. חברים ראשונים התנדבו לשרת בצבא הבריטי. באייר תש"א יצאה קבוצת חברים מתנדבים ליחידות ולגדודים העבריים שהתארגנו בצבא הבריטי. אחרים התנדבו לפלמ"ח ולנוטרות. עשרים מחברי הקבוצה התנדבו לשירותים השונים.  

משק העזר גדל והורחב. חברי הקבוצה עיבדו כשלוש מאות דונאם אדמות חכורות וגידלו חצירים ותבואות. גן הירק כבר השתרע על חמישים דונם. המכוורת והלול גדלו. עדר הצאן הגיע למאה ראש. נרכשו מכשירי עבודה חקלאיים ובהמות עבודה נוספות.

    זריעה. ברקע - בתי המושב כפר-פינס

העבודה התרבותית תורנית הסתעפה והקיפה חוגים רחבים. המשיכו להוציא את בטאון הקבוצה. הספרייה גדלה, ונפתח חדר קריאה. הקבוצה התגבשה במידה רבה. קשרי החברים למפעל גברו. העולים החדשים נקלטו יפה. מספר חברי הקבוצה הגיע למאה.

בתקופה זו הועמדו החברים בפני הצעות התיישבות שונות. כאלה היו ההצעות על סביבות גבעת-עדה, ועל יד כפר-יעבץ. בשלב זה לא נראתה אף אחת מההצעות האלו ראויה להתקבל, מטעמים שונים. אבל עצם הדיונים מסביב לכל הצעה היו לגורם מחנך, מכשיר ומכין את מחשבת החברים לתפקידי התיישבות והכבוש.   ברם, יחד עם זה התברר הצורך בתכונה מהירה לקראת התיישבות. הקצב המהיר של ההתיישבות ברחבי הארץ בימים אלו, יצר אצל החברים מצב רוח מתאים למעשה כזה, והיה חשוב לנצל אותו. חברים נשלחו להשתלמות בשמירה, וחברות – להשתלמות בענפי שרות וטפול בילדים. שלשה חברים יצאו לבית-אלפא להתמחות בפלחה, חציר ומטעים.

כך כתב דב קנוהל באותו זמן:

"הבה נקוה כי בעתיד הקרוב נזכה לנעוץ קנה לקן קבוע באדמת קדשנו ושמה נעצב את חיינו בהתאם לרעיונות שהביאונו עד הלום ואשר נשארנו נאמנים להם עד היום. אדיר חפצנו לראות רבבות נוער תורה ועבודה נושאים את המפעל הגדול – הגשמת תורה בעבודת הארץ. עמוקה שאיפתנו לראות את ארץ ישראל, כפי שחזה אותה, כפי שציפה לה, מורנו- מאורנו  'הרב'  זצוק"ל, אשר שמו נקרא עלינו".

הצעת מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית לקבוצת אברהם לעלות להר חברון, באה בתום שבע שנות עמל בנקודה אשר בפאתי השומרון, בה ראו את ביתם. בירורים יסודיים, סיורים בהר חברון, בשטח המיועד לנקודה החדשה, ד'אה'ר אל-קדיס בשמו הערבי, דיונים פנימיים וחיצוניים, קדמו לקבלת ההצעה.

הקבוצה הוטלה לימי מבחן חשובים, בהם חושל כוח העמידה, הוכשרו הלבבות לימים הקשים, רבו הלבטים וההיסוסים:

                                     "האם נוכל לעמוד בכל אלה" ?