ההתקפות בימים א' - ג' שבט

מאורעות שלושת הימים התפתחו ברציפות והפכו לקרב הרציני של הגוש, ולמערכה מיוחדת במלחמת הישוב עד אותה שעה.

בקרב זה גילו המגינים עמידה איתנה ויכולת רבה. הוכחה גם יעילות נשקם וביצוריהם. אולם ניתנה גם ההזדמנות לגלות את הצדדים החלשים של מערכותינו ולהכיר את כוחו של האויב.

בפרק זה כונסו דוחו"ת של מפקדים, קטעים מיומני הקבוצות ותאורי קרב של חברים. הרשימות השונןת משלימות אחת את השניה והתאורים משתלבים למסכת אחת. נוסף לכל אלה מובא הדו"ח המפורט של מפקד הגוש, שפורסםם ב"מערכות", מפאת ערכו כתאור כולל ומסכם.

בסוף הפרק מ' באים הדים שלאחר הקרב וסיכומי מפקדים שפורסמו - המשלימים את תאורי הקרב.

א'  שבט

מתוך יומן כפר עציון:

ידיעות ממקורות שונים מוסרות על ריכוזי ערבים זרים.

לפני זמן התקרב לשטחינו בדואי חשוד, מוסוה כרועה צאן, הוא נתפס על ידי אנשינו וזוהה כבן בית-סחור. טרם ידענו כי ערביי בית-סחור שותפים למזימות נגדנו, ושחררנו אותו. כפי ו;נראה התכוון לבלוש את הסביבה.

- - - אחרי זמן נקלע ערבי שהתחפש כמוכר מלח בכפרים והתקרב לעץ הבודד. חפשנו בכליו והתברר שהוא מסביבת באר-שבע, הוא הוזהר שלא יהין להתקרב יותר לאיזורנו ושולח לכביש הראשי.

- - - הגיעה ידיעה כי בבית בודד בשדה, שנמצא בסביבת צוריף - ג'בע, מתגורר טורקי המייצר מוקשים בשביל הלוחמים הערביים.

- - - מוסרים ששני קצינים סוריים, שליחיו של עבדול-קאדר-אל חוסייני, הקימו בצוריף מחנה אימונים גדול. לפי גירסה אחרת מתאמנים במחנה זה קרוב לאלף איש.

- - - מוסרים כי בסביבת בית-סחור מתרכזות כנופיות המתכוננות כפי הנראה להתקיף את גוש עציון.

113

- - - לפי ידיעות שנתקבלו, עוסק מורה מבית-הספר בחלחול בתצפיות על הגוש. הוא עוקב אחרי עמדות השמירה זמני התחלפות המשמרות, סדרי ההובלה וכו'. הוא מסדר תרשימים שונים ואת הדוחו"ת מוסר לעבדול-קאדר-אל חוסייני.

- - - ערבי מחברון הודיע לידידו היהודי, המתגורר בירושלים, כי בשבוע הבא תתחלנה פעולות רבות נגד היהודים באיזור.

התקפות על התחבורה

מתוך דו"ח האחראי על השיירה:

מקום הערכות והשיירה - ברמת רחל.

בשיירה שלוש מכוניות משא טעונות אספקה. מכונית טעונה ירקות, וכלובים להעברת עופות, ומכונית טעונה פחי שתילים לנטיעה בגוש. בכל המכוניות היו מפוזרים שקים ובהם תחמושת וחמרי נפץ שונים. לשיירה נתלותה מכונית נוסעים ובה שלושת נוסעים -- ביניהם ע. נ. מפקד הגוש בגבולות ירושלים איבדה מכונית משא אחת את הקשר עם השיירה וחזרה העירה. את השיירה ליוו נוטרים על נשקם ואנשי חי"ש. מספור המלווים, הנהגים והנוסעים הגיע ל-22 איש.

השיירה עזבה את רמת רחל בשעה 15.00.

ליד בריכות שלמה נתקלנו במחסומים. בק"מ ה-15 היה מחסום פרוץ ולידו נמצאו שני נושאי-ברן בריטיים, כפי הנראה פרקו החיילים את המחסום. כשהגיעה השיירה לקרבת מקום, נפתחה עליה אש מרובים וממקלע, אנשינו השיבו אש. החיילים הבריטיים נראו כשהם תופסים מחסה בתעלות שלצידי הכביש. אר הם לא פעלו.

בהמשך הדרך נפתחה על השיירה אש מתוך אוטובוס ערבי שנסע בכביש וגם מהרכסים לאורך הק"מ 19-17. אנשינו השיבו אש.

בכניסה לגוש, בסבוב מהכביש הראשי. נורו על השיירה יריות רובים של אנשי כנופיה, אשר הסתתרו מאחורי גדרות המטעים של המנזר הרוסי. השיירה הגיעה בשלום לכפר-עציון.

התנהגות אנשינו - למופת.

מ. מ.

114

מתוך יומן מפר-עציון:

- - - יחידה מאנשינו יצאה לערוך חפוש במנזר. תושביו נחקרו בדבר היורים על השיירה, אך הם לא ידעו כלום והצהירו כי הם נייטראלים. הוצא מארב לכביש הראשי.

- - - ההתקפה על השיירה מוכיחה את הצורך בתגבורת, יש לקבוע משלט על ההר הרוסי, להבטחת התחבורה אלינו. חשובה גם תפיסת "משק כהן".

- - - כיון שלא כל המכוניות יצאו מירושלים, לא קבלנו את מכתבי החברות ועתונים. כל פיגור בקבלת מכתבים משפיע לרעה על האנשים כאן.

- - - בשיירה שלחנו לתנובה 260 עופות במשקל כללי של 1.146 ק"ג. שלחנו שתי פרות מהרפת שלנו לירושלים, כדי להעבירן לשפלה. הנהגים סרבו לקחת את יתר הפרות, מתוך חשש שהדבר יכביד בעת התקפה.

מתור דו"ח האחראי על השיירה:

בשעה 5.20 בבוקר יצאה השיירה מגוש עציון על מנת לחזור לירושלים. בשיירה מכונית הנוסעים וארבע מכוניות משא. על מכונית אחת הועמסו 20 כלובים ובהם תרנגולות. למכונית השניה הועלו שתי פרות. המשא הזה הכביד על תנועות השיירה בדרכה. בשיירה נסעו חמשה נוטרים ועשרה אנשי חי"ש, אשר היוו את כח-ההבטחה. לרשותם סטנים ורמונים. לנוטרים היו רובים, מלבדם נסעו 5 נהגים ושלושה אנשים נוספים.

עד לבריכות שלמה עברה הנסיעה בסדר, בסיבוב שלאחר הבריכות נתקלנו במחסום. נפתחה עלינו אש חזקה. (מהידיעות שנתקבלו אחרי ימים מספר התברר, כי במקום זה התרכזה כנופיה, של 40 איש ולרשותם מקלעים ורובים). מפקד השיירה ועוד שנים מהמלווים ניסו לרדת מהמכונית ולפרק את המחסום, אך בגלל האש החזקה שנפתחה עליהם, נאלצו לחזור למכונית. ניתנה פקודה לנהג לפרוץ את המחסום - והמשימה הצליחה. אחרי זה נפרצו עוד מחסומים נוספים. אף שכדור פגע בהגה וניפצו, המשיך הנהג בנסיעה והצליח לעבור חמשה מחסומים. אחד מהמלווים נפצע. הוגשה לו עזרה ראשונה. בו בזמן נפצע נהג המונית ברגלו והמכונית נתקעה במחסום. במכונית המשא שנסעה מאחורי המונית נפצע בחזהו חנוך ז. מרבדים ונפל מהמכונית. הנוטר זרובבל עובדיה, קפץ מהמכונית לתעלה, כדי להגיש עזרה ראשונה לפצוע. יש לשער כי הנוטר נפגע בקפיצתו, כי אף אחד מהנוסעים לא שמעהו קורא לעזרה. בגלל החשיכה לא הרגישו האנשים בשנים הנעדרים בצידי הכביש.

אנשי המכונית השלישית בהיוכחם לדעת כי מכוניתם נפגעה, עלו על

115

המכונית בה הובלו הפרות והמשיכו לנסוע בעקבות המכונית הראשונה. בכביש נשארה המונית והמכונית בה היו העופות.

כשאנשי המכונית הראשונה הגיעו למשטרת בית לחם, הזעיקו את אנשי המשטרה לצאת לעזרה. השוטרים לא רצו לפתוח את השער ולהכניס את המכוניות לחצר. אחרי מו"מ הסכים הקצין להכניס את הפצועים לבנין. השוטרים האנגלים טיפלו בהם באדיבות, הוזעק רופא מבית החולים הצרפתי אשר טיפל בפצעיהם.

מפקד השיירה התחנן בפני הקצין כי ישלח מאנשיו לאסוף את האנשים והמכוניות שנשארו תקועים בכביש, אך הלה ענה, כי עליו לקבל לשם זה אישור ממפקדת המשטרה בירושלים. משנוכח האחראי לשיירה שאין סיכויים שאנשי המשטרה יצאו בהקדם לעזרת הנעדרים, החליט לשלוח את הנוטרים שיצאו לאסוף את הנעדרים. משעלו הנוטרים למכוניות הוברר כי רובהו של ז. עובדיה נשאר במכונית. כיון שאחד הנוסעים סיפר, כי ראה בקרבת המקום בו קפצו חנוך וזרובבל ממכוניותם אדם מנופף ברובהו, הניחו כי הערבים הגיעו למקום הזה, ובחששם מפני מארב נאלצו לחכות לעזרת המשטרה, לדרישתו של האחראי לשיירה, לאפשר לו להתקשר עם משרד הנוטרים בירושלים, נאמר לו כי היהודים ניתקו את קוי הטלפון,

רק בשעה שבע בבוקר נעתר הקצין לשלוח מכונית משטרה לחפש את הנשארים, אך היא חזרה אחרי 40 רגע עם אנשי המונית. שני הנעדרים לא נמצאו. לאחר שעה הגיעו שני משורינים צבאיים עם חיילים מה"ליף-גוארדס" ויצאו לחפש את הנעדרים. הם לא הסכימו לקוות אתם אף אחד מאנשי השיירה. בשובם סיפרו כי לא מצאו את הנעדרים וכי המכונית שנשארה בדרך הועלתה באש. החיילים דרשו בתוקף מאת אנשי השיירה לעלות על מכוניותיהם ולחזור העירה לאחר נסיעה של ק"מ וחצי נפתחה עליהם אש חזקה. המשמר הבריטי השיב באש וגם אנשינו השתתפו בקרב. המשמר הביא את השיירה עד לבניני הסוכנות.

בהודע גורל השיירה למוסדות הבטחון בירושלים, נשלחה מכונית משורינת ובה נוטרים ואתה אמבולנס משורין למקום המערכה, ליד בנין משטרת בית-לחם עוכבו על ידי השוטרים ולא ניתן להם להמשיך. השוטרים יצאו לשטח הקרב והביאו אתם גופה חרוכה שזוהתה כשל חנוך זילברשטין מרבדים. החפושים אחרי הגויה השניה נמשכו.

                                                                                                                      מ. מ.

- - - אנשי הפלמ"ח, בהסכמת פיקוד הגוש, מכינים התקפה על כפר הפורעים ארטס, שליד בריכות שלמה. מועד הפשיטה נקבע לאור ד' שבט.

116

מיומן ב"כ הגוש בירושלים:

במטה התקיימה ישיבה בעניני קשר ותחבורה : קבענו שלהבא יסעו רק במכוניות משא חזקות, שתא-הנהג שלהן משורין. הליווי יסע במכוניות משורינות של "אגד" או "המקשר". מכוניות כאלה נוכל לקבל רק בשבת.

סוכם כי לשיירה הקרובה דרוש להכין : שתי מכוניות-טנק עם סולר, מכונית עם חביו       ת נפט, שתי מכוניות אספקה, מכונית אחת ירקות, מכונית אחת קמח. ס"ה - שבע מכוניות ומכונית "אגד" משורינת.

ההתקפה בג' בשבט

 ג . ש ב ט.

מיומנו של איש חי"ש:

השעה 3.30 אחרי חצות. כל אנשי כיתה מס. 1 שקועים בשינה עמוקה. הכיתות האחרות נטלו על עצמן למלא את משימתנו בשמירה.

לפני ימים מספר הגיע המ"פ שלנו ריצי (מנחם ריצמן ז"ל) מירושלים, והודיע, שהוחלט על ביצוע פעולת תגמול בתחבורה הערבית. נבחרנו להיות המבצעים. היינו מתוחים במקצת. זה מכבר ציפינו לפעולה של ממש, וזו למעשה פעולת האש הראשונה שלנו בגוש. כשעוררונו התרעמנו. קשה להחליט מה התלבושת המתאימה. בחוץ הקור נוקב ונצטרך לרבוץ במארב על קרקע סלעית וצוננת. אולם גם בגדים מיותרים ילאו את הגוף, ויקשו עלינו את ההליכה לאחר צאת החמה.

אחד החברים מעורר בעיה, כיצד לנהוג בנשים ובילדים.

עודנו משתהים והנה המ"כ שלנו חוזר ומודיע שעלינו לסור למחסן הנשק. האפסנאי מוסר לנו את הנשק והתחמושת: 50 כדור לרובאי, 500 כדור לברן, ומחסניות טעונות לתת-מקלעים. צ. וה. נוטלים בקבוקי מולוטוב אנו בודקים את נשקנו ועוברים לחדר האוכל בו מגישים לנו ארוחה חמה. כבר מזמן לא טעמנו טעם ביציה עם נקניק. מישהו משאיר את חפיסת השוקולד שקיבל, כמנת ברזל לעת צרה.

המ"פ פורש מפה על השולחן, ולאור העששית המהבהבת מגולל לפנינו את פרטי הפעולה. אנו נפקדים ומתחילים לנוע. השער נפתח. 15 איש ההולכים בשורה עורפית נבלעים בחשכה. הלילה ליל כוכבים אפל. אנו חשים צינה קלה, אך תוך כדי הליכה גופנו מתחמם. בתי הכפר הולכים ונעלמים מעינינו. אנשי התצפיות במשלטים מחליפים אתנו את הסיסמה.

אנו עולים לגבעת העץ. אי-שם מרחוק מנצנצים אורות מעלה החמשה

117

ובפאתי מערב בשפלה הרחוקה. משוטטת קרן של זרקור ממחנה בריטי. חולפים אנו בדרך המובילה ל"משק כהן", בו היינו מסיירים בלילות. דומיה מסביב, רק נקישות נעלינו המסומרות נשמעות. שני הגששים נעצרים מדי פעם בפעם. הם כורעים ובולשים את הסביבה ואחריהם כל השורה. אנו סוטים מהשביל. דרכנו מתפתלת, עולה ויורדת. המ"פ, מפקד הפעולה, מנחם איתנו שהמטרה קרובה.

דמדומי בוקר האירו לנו את המטרה. אנו עולים לגבעה, עליה עומד בית אבנים עזוב ללא גג. מאחוריו מתגלה לעינינו המקום בו נקבע המארב. המפקד מוסר את הוראותיו האחרונות. נקבע שיריית אקדח תהיה אות לפתיחת האש. אנו מתפזרים על פני השטח, עמדותינו מכוונות אל הכביש המתפתל למטה. המפקד וחולית ההלם, תופסים עמדות סמוך לכביש בצל גדר אבנים. המקלע מוצב בעמדה החולשת על קטע נרחב ביותר. אנו מחפשים מקום מתאים כדי להתחפר בו. מהאבנים המפוזרות במקום מציבים אנו עמדות. דרדרים וברקנים משמשים לנו חומר להסוואה.

היום העולה מצאנו צמודים לקרקע, ודרוכים לפעולה. אגלי הטל יורדים עלינו והקור מתחיל להציק.

בתכניתנו היה, להתקיף אוטובוס, אך הנה כבר חלפה שעה והכביש עודנו ללא תנועה. עובדה זו מעצבנת. "לו לפחות היה מזדמן אחד "משלהם" ! והנה משאלה זו נתמלאה. לפתע בצדו השני של הכביש. הופיע לו הלך שצעד באטיות לעבר ארטס. וודאי לא היה יכול לנחש שדרכו אינה בטוחה הפעם. רגעים אלה היו לנו למבחן. חשבנו הנה ינתן האות. אך הוא לא ניתן. לשם זה לא היה כדאי לצייד כיתה ולהוליכה בלילה מרחק של שבעה ק"מ.

שוב נשארנו מול הכביש העזוב. הזמן זוחל לאיטו. קשה לשכב ללא זיע. השינים נוקשות מקור. מחשבות שונות חולפות ומטרידות. לפתע נשמע טירטור מכונית ההולכת ומתקרבת. עברו רגעים מספר ומכונית קטנה שחורה. קרבה. המפקד ירה מאקדחו ומיד אחריו פתחנו באש. הבקבוקים הועפו, אך לא נדלקו כראוי. המכונית האיטה את מהלכה לרגע ונמלטה. נראה שפגענו בה ובנוסעיה, אך לא הצלחנו להשמידה.

עורנו רוגזים על ההזדמנות שהוחמצה והנה הופיעה עוד מכונית קטנה. השתדלנו לדייק בקליעה ואמנם הצלחנו יותר. המכונית נעצרה והקלה בזה את מלאכתנו. פגענו בנוסעיה, ושמענו את אנחותיהם. הנהג התאושש ואחר שהייה קלה הצליח להניע את המכונית ולהעלם מטווח אישנו. שוב השתרר שקט. כיסינו את תרמילינו הריקים בעפר כדי לא להשאיר עקבות, ומיהרנו להתקבץ לנסיגה. פתאום התברר, שאחד מאתנו שכח מחסנית סטן מתוצרת עברית. התעכבנו עד שמצאנו את האבדה.

-  -   -

את דרכנו חזרה עשינו במהירות רבה. ידענו שהאיזור מלא אנשי כנופיות,

118

וחששנו שמא ירדוף האויב אחרינו. כשתקרבנו לגוש, גבר בטחוננו ומשאלתנו למנוחה נראתה קרובה להגשמה. אולם כאן קרה דבר שכלל לא ציפינו לו. הגשש השמאלי הבחין פתאום בריכוז של ערבים במרחק מטרים מעטים לפניו. אלה חשבו אותנו כנראה לאנשים שלהם. בראותם אותנו מסתלקים לעבר הואדי העמוק, שלרגלי חירבת זכריה, עמדו על טעותם והחלו להמטיר עלינו אש. גם אנשי עין-צורים ירו לעברנו בחשבם אותנו לערבים. אנשי התצפית על גג המסגד שבחירבה, נסו להתקשר אתנו ולהזהירנו מריכוזי הערבים. גלשנו בשפיפה לואדי. ונסוגונו תוך חיפוי הדדי. עברנו את הגיא והתחלנו לטפם על מדרגות ההר כשמסביבנו שורקים הכדורים. חתרנו להגיע במהירות האפשרית לבתי החירבה העליונים.

הערבים שריכוזם הלך וגדל, הופתעו לא פחות מאתנו. יתכן גם, שבגללנו נאלצו להקדים בהתקפה הכללית. מספרם עלה ל- 100 איש בערך, ולרשותם שני מקלעים.

- - -

הגענו לחירבה, מפיקוד הגוש נתקבלה ההוראה לעזוב את החירבה ולסגת לעין-צורים. דרך הנסיגה שלנו היתה בקרבת השביל המוביל לעין-צורים ורבדים. השטח היה גלוי לעיני המתקיפים ונאלצנו על כן לסגת תוך כדי זחילה איטית וממושכת, עתה תכפו שריקות הכדורים, הקלעים התנפצו בסלעים שמסביבנו ורתקו אותנו לאדמה.

כאשר הגענו סוף סוף להתפצלות דרכי העפר שבין עין-צורים ורבדים הסמויה מעיני האויב, נתחוור שעשינו משגה חמור בזה שנטשנו את החירבה. כיבושה על ידי הערבים היה גורם לניתוק בין חלקי הגוש. נצטוינו לחזור ולכבוש את החירבה בכל מחיר. היה עלינו לחצות שדה פתוח, הנתון באש צלפים בלתי פוסקת. מדי פעם בפעם כשאחד מאיתנו היה מזנק וחוצה את השדה, ניתך עליו מטר כדורים.

עם צהרי יום, הגענו לבתים הקיצוניים שבחירבה. התחלקנו לכמה חוליות ותפסנו עמדות. כעמדה עיקרית שימש לנו גג הבנין-המרכזי. ליד מעקה הגג התבצרו חמישה רובאים ומקלען. למפקד העמדה נתמנה יהושע מרקס ז"ל. הערבים הצליחו בעת נסיגתנו להתקרב עד כדי 100 מטר ולתפוס עמדות על מדרגות ההר. שארית התחמושת שנותרה לנו מפעולת הבוקר הלכה ואזלה. מצבנו הלך ורע. נאלצנו לשקול הרבה לפני כל יריה. הרכס מולנו שקק ערבים בלבושיהם המגוונים. הם זרמו בהמונים מכיוון בית סאוויר. הבית הבודד שעל הגבעה שמש להם תחנת מעבר, אל מאחורי גדרות האבן.

בצל העץ שליד השביל המוביל לחירבה התרכזו ערבים אחדים. לא היינו מסוגלים להוציא את ראשנו, מפני לחצם ההולך וגובר. אחדים מהם הצליחו להגיע למעלה הגבעה עד למרחק של 50 מטר מעמדותינו. התלהבותם עלתה.

119

הם פצחו בקריאות "עליהום" ו"ג'יהאד". הכינונו את הרימונים לפעולה. משהבחנו בתנועה חשודה במדרגת ההר השלכנו רמון. הם הטיחו בנו מטר כדורים בלתי פוסק. כדוריהם פגעו באבן ורסיסיהם נתקעו בבשרנו. אחד הקלעים פגע ב"תת", מחזיקו ניצל בנס. חבר מיחידת התצפית נפגע בראשו על ידי רסיס.

קבוצת מתקיפים ניסתה שוב להתקדם, כשבראשם צועד ערבי כבן 70 ומלהיבם בפסוקי קוראן. התברר שמלאי התחמושת אזל. אחד המגינים שהסתיר 50 כדור לשעת דחק הגישם עתה למקלע. צרור קצר עצר את המתקיפים והתלהבותם שככה. אותה שעה נפצע מפקד עמדתנו פצע אנוש בחזהו. פקודתו האחרונה היתה להחזיק מעמד ולא לתת לאויב לגשת.

אש האויב גברה מרגע לרגע. לא היתה כל אפשרות לרדת מהגג ולהחיש לפצוע עזרה רפואית. חברינו ה. נטל על עצמו להזעיק עזרה. בשעה שניסה לקפוץ מהגג נפצע בידו ולמרות זאת המשיך בריצה על שהגיע לשער רבדים ומסר את בקשתנו לעזרה. אחר זה כרע והתעלף. מיד נשלחה אלינו עזרה באנשים. בתחמושת וחמרי-רפואה. את מקומו של יהושע כמפקד עמדת הגג תפס אריה מהפלמ"ח. הוא ניסה לעודד אותנו, ויותר מדבריו עודדה התחמושת שנתקבלה. מאז יצאנו למארב לא טעמנו מאומה. אולם עובדה זו לא הטרידה אותנו. עתה קבלנו לחם ומים. ד. ל. החובש מרבדים. טיפל במסירות בפצועים והורידם מהגג, בעוד האש ניתכת עליו.

השעה ארבע אחר-הצהרים. היום נטה להעריב, לפתע הודיעו לנו את הבשורה המעודדת שמרבדים יצאה כיתה להתקפת נגד.

יעקב עמיאל

מ,.רבדים" יצאו שתי כתות כדי להתקיף את האויב שצר על חירבה זכריה. משימה זו הפכה את כשלון הערבים לתבוסה. התאור לקוח מתוך חוברת שהוציא קבוץ-רבדים לזכר ארבעת חבריו שנפלי בגוש.

בשעה שתים אחר הצהרים נשמעה הפקודה : "כל הפל"מ !" - רגילים היינו לפקודות. ידענו הרגשה זו של חייל בתפקיד, זכרנו את קולו של יאיר המפקד וידענו לציית לפקודותיו מתוך משמעת פנימית, ומתוך הכרה בשליחות שיש למלאה. ובכל זאת היתה לה לפקודה הפעם משמעות אחרת.  לא למפקד נקראנו, ולא לשיעור באימונים, ידענו: אנו יוצאים לקרב. הנה עכשיו נגלה את

120

כל ידיעותינו ויכולתנו. במשך דקות מספר עמדנו כולנו בשורה, חמושים ודרוכים, וכעבור שניות מספר פסענו בצעדים מהירים במעלה הגבעה אחרי יאיר. הכדורים המשיכו לשרוק מעל לראשינו. דרוכים היינו לכל. לאחר הליכה של דקות מספר, נתקלנו באויב פנים אל פנים. תחילה לא האמנו: האמנם כבר הגיעו לכאן ? אך לא היתה שהות לחשוב. "לאויב שממול !" -- התפזרנו ותפסנו עמדות.

רבות שמענו על קרבות, ידענו אותם מספרים ומשמועות ומפי אנשים, שראום בעיניהם. תיארנו לנו גם את עצמנו עומדים בקרב ונלחמים. אך עתה לא היה זה חלום, אלא מציאות. ואנו עמדנו בקרב מול האויב כשסביבנו שרקו וזימזמו כדורים. ברגעים אלה נוכחנו לדעת שלא טעינו: לא לשוא בטחנו ביכולתנו. גם בשעה שכדורי המות שרקו באזנינו עמדנו איתנים, ללא סימני פחד ומבוכה. ידענו לציית ולפעול כראוי. עברו רגעים מאז התחיל הקרב. היו אלה רגעים ארוכים. מיד התחלנו להתקדם לפי הפקודות. מילאנו אחר הפקודות כפי שנדרשנו. אף אם ביצוען היה כרוך בסיכון. בטחנו ביאיר ובשיקוליו הנבונים. ידענו להיות חיילים בשעת הקרב.

החזית התקדמה. האויב הופתע. הוא נוכח לדעת. שעתה בא הקץ למשחק היריות, שנמשך כל היום. הוא הועמד בן-רגע תחת לחץ של כוח. שהיה מוכן להתקדם אליו בכל מחיר. מיד החלה נסיגה מבוהלת, כמעט ללא כל סדר. כשראינו זאת נשתנה יחסנו אליהם. הם איבדו את ערכם בעינינו. יחס של בוז ושאט-נפש התעורר בלבנו והיה רצון להשמידם כמו שמשמידים עדת כלבים מצורעים. "התכוננו להסתערות !"

ההכנות נמשכו רגעים מספר. התרכזנו בשטח מוסתר מעין האויב ומשם התחילה ההסתערות. התקדמנו צעדים רבים אך האויב לא נראה. אולם כשהגענו לקפל קרקע אחד, נתגלו ערבים ונשמעו יריות רבות. השבנו אש והתחלנו להסתער. האויב נסוג בבהלה ואנו רדפנו אחריו. פתאום ניתכה עלינו אש חזקה. תפשנו עמדות. והתחילו חילופי יריות. לאחר מספר רגעים נוכחנו לדעת, שהאויב זומם לעקוף אותנו. החילונו צועדים לעבר האויב ושוב היה יאיר בראש ואנו אחריו. וכתמיד צעד גם הפעם בטוח ואמיץ. לאחר כמה רגעים של התקדמות, ניתך עלינו שוב מטר יריות וראינו שאנו נתונים באש צולבת. היה צורך לצאת מתוך האש בכל מחיר. יאיר הרגיש בזאת. הוא הרגיש שגורלם של כל חבריו תלוי בו. הוא קם וקרא בכל כוחו "לסגת !" הוא התאמץ להתגבר על רעש הקרב, למען נשמע את קולו. עשרות כדורים עפו סביבו. שרקו מעל לראשו. אך הוא לא שם לב. רצונו היחידי והאחרון היה להציל את חבריו ולו גם - - -. אחד מכדורי האויב פילח את חזהו. הוא צנח מיד ארצה ואחר רגעים מספר נפח את נשמתו. יאיר גרונר - כברק עברה הידיעה בין כל החברים. רגע קט נשא כל חבר את עיניו למקום בו עמד יאיר לפני רגעים מספר, למקום ממנו

121

נישאה הפקודה... המשכנו לירות לעבר האויב. הקרב נמשך עד השכה. בחושך נפסקו היריות. נשמעו עוד יריות בודדות בלבד. במנזר (הרוסי – העורך) הועלתה מדורה. האויב נסוג לשם עם שללו: עשרות הרוגים ופצועים. הפעם טעה בחשבונו.

הלכנו להעביר את יאיר. יחידי נשארתי בריא ושלם, מכל החברים שלנו, אשר לפני שעות מספר יצאנו מהבית. באזני הידהד קולו של יאיר : "כל הפל"מ !". ועתה זחלתי יחידי לעבר פצוע, גם הוא מחברינו, ובמרחק קטן ממנו. שכב יאיר ללא נשמת חיים. דממה היתה מסביב ואפלה. נשאנו את הפצועים. גופתו של יאיר נישאה על כתפיו של אחד החברים. הגענו לעץ הבודד, ומשם הביתה.

בשעה מאוחרת יותר נודע כי גם ארז נפל בקרב.

                                                                                       אליהו ר.

מתוך דו"ח של מפקד כפר-עציון:

בשעות הבוקר ראינו מכפר-עציון עשרות ערבים עולים מכיוון הכביש הראשי ומתקרבים לחירבת זכריה. ניתן אות אזעקה במשק. כל האנשים תפסו עמדות. הצופים גילו קבוצה שניה של עשרות ערבים, העולים מדרום למנזר הרוסי. צופים אחרים גילו עשרות ערבים יורדים מבית-אומר בכיוון אלינו. נראו מכוניות מובילות ללא הפסק ערבים מחברון, ומורידות אותם ליד תחנת הנסיונות. זמן קצר אחר-כך התחילו היריות הראשונות על כפר-עציון מדרום.

חוליה מבטיחה (מהחי"ש) שהיתה באוכף-המוכתר משעות הבוקר. נכנסה בקרב עם המון ערבים שעלו לגבעת הכבשן, בין ההר-הרוסי והאוכף. לאנשינו היתה צפויה סכנת ניתוק. לפי הוראה התחילה החוליה לסגת בחיפוי אש שניתן מעמדות כפר-עציון. הנסיגה היתה קשה כי עשרות ערבים תפסו את הרכסים באוכף-המוכתר והמטירו אש חזקה על הנסוגים. אנשי העמדות עקבו כל הזמן אחרי נסיגתם. רק בשעות הצהרים הגיעו האנשים לשער המשק.

באותו זמן, נמשכו חילופי היריות. בין העמדות המזרחיות ובין עשרות ערבים שהיו מרוכזים בהר-הרוסי. אש חזקה פיזרה את הערבים. בשטח נשארו רק צלפים בודדים, שהיו מוסווים היטב. אלה ירו על המשק במשך כל היום, והפריעו את התנועה בחצר.

בשעה 10.15, בערך. הודיעו על ריכוז גדול של ערבים בעמק-הברכה. מאות ערבים נראו מרוכזים מאחורי הגבעה השניה, מוכנים כנראה לשדוד אחרי הקרב. בשעה 11.00 בערך התחילו הערבים להתקרב מעמק-הברכה בכיוון לואדי הפירטרום. כאן נפתחה עליהם אש חזקה ממקלע וממרגמה שהפילו בהם חללים, והם נסוגו מיד. אחרי זה, ניסו עוד כמה פעמים את מזלם. אך כשעמדותינו פתחו באש נאלצו לסגת. במשך כל הזמן ניתכה אש חזקה משלושה כיוונים על

122

העמדות והמחנה. כשנכשלה ההתקפה מכיוון הואדי, עברו עשרות ערבים לאוכף והתחילו לרדת לואדי אבו-ריש. גם במקומות אלה הפסיקו את התקדמותם לאחר שנפתחת אש חזקה מעמדותינו.

במשך שעות היום עזרו אנשינו להדוף גם את התקפת האויב על חירבת-זכריה. כשאך התקרבו הערבים, נורתה עליהם אש חזקה ממכונת יריה שהוצבה על גג "נוה-עובדיה" והתקדמותם נעצרה. גם בעת התקפת הנגד המשכנו להמטיר אש על הערבים הבורחים.

בשעה 15.00 בערך, התחילו ערבים בודדים להתקרב לשטח המטעים באוכף-המוכתר. אנשינו נתנו להם להגיע עד למרחק של 300 מטר, ואז פתחו באש ופגעו באחדים מהם. מאז לא ניסו עוד להתקרב לנקודה. רק יריות הצלפים נמשכו עד רדת הערב

בכפר לא נגרם נזק ניכר. פרה אחת נהרגה. קליעים פגעו בכמה בתים וצריפים. בכל המקומות גילו האנשים אומץ רוח והיו מוכנים להדוף כל אויב מתקיף.

עמידת אנשינו היתה למופת. אמנם תחילה היתה ההתלהבות גדולה מדי, וירו גם לעבר מטרות לא ברורות ביותר. לא היתה בהלה. כשהודיעו שחבר נפצע, הגיעה ציפורה ר. החובשת לעמדתו, אף-על-פי שכל השטח היה מכוסה אש. בעת ההתקפה הגיעו הרצים לכל העמדות, הודיעו את פקודות המטה והעבירו אוכל ובגדים חמים. האחראים לנשק הביאו לכל העמדות את התחמושת הדרושה. עובדי הקשר עבדו במתיחות רבה במשך שלושים שעות.

התפתחות הקרב הראתה. שהעבודות שהשקענו כביצור המחנה נעשו בזמן. אמנם לא הספקנו לעשות את כל הדרוש ויש עוד הרבה להשלים. אולם נעשו כמה וכמה עבודות חשובות ויסודיות.

בנשקנו, שאמנם לא הספיק לכל האנשים במקום, יכולנו למנוע התקרבות של ערבים, אף שהיינו נאלצים להימנע מלירות למקומות מרוחקים יותר בגלל ההכרח לחסוך בתחמושת.

יעקב א. ז"ל.

מתוך יומן משואות יצחק:

בשעה 8 בבוקר נודע לנו. שעין-צורים וחירבת-זכריה הותקפו ביריות. לערבים, שהתקיפו את בית-זכריה. היה כוח עדיף. והתקרבו עד 60 מטר מהחירבה.

האויב התרכז בבית סאוויר בקרבת המנזר-הרוסי, בעמק הברכה, ובאוכף המוכתר. נורו יריות רבות על ידי צלפים אל כל הנקודות בגוש. בשעה מאוחרת יותר, עברו כ-15 צלפים של האויב ל-  "600 הדונם". הם התכוונו לצלוף על משואות-יצחק במיוחד.

123

התנהגות אנשינו היתה טובה בדרך כלל. עם כל זאת יש לציין גם תופעות שליליות אחדות. היו מקרים של ביזבוז בתחמושת. בחצר היתה תנועה מיותרת ובלתי זהירה. חסרה זהירות כלפי פעילות אפשרית של מטוסים, על אף שנתנה הוראה שאין להסתובב עם נשק כשמופיע מטוס. ואין להביט אליו. לא פעם נעשו חיפושים לפי צילומי אויר. לא כל אחד יודע להבחין את זהות המטוס,

מסקנות הקרב:

נגביר אמונים ! נגביר זהירות !

נקפיד על ביצוע אחראי של הפקודות !

מ. י.

מתוך יומן עין-צורים:

בבוקר - לאחר שעה שמונה, ראינו את אנשי המארב נסוגים מכיוון הכביש. ערבים שנמצאו אותה שעה על רכס אל-הבון, פתחו באש עליהם ועל אנשי קבוצתנו שעבדו אותה שעה בסביבה ההיא. איש לא נפגע.

לאחר שעה התחילה ההתקפה על חירבת-זכריה. באותו הזמן פתחו הערבים שהתרכזו על רכס אל-הבון בצליפה חזקה על עין-צורים. הודעה על כך נשלחה למטה הגוש.

שני אנשים נשלחו למקום "הצריף" באדמת המריבה, על מנת שיצפו בכיוון לנחלין. שני אנשים אחרים נשלחו למדרגה מעל וואדי א-נעמן. הצופים נמצאו כל הזמן תחת אש חזקה. כשהתברר שההתקפה מתפתחת מכיוון אחר, הוחזרו הצופים.

בשעות לפני הצהרים הסתננו ערבים בודדים לכיוון בוסתן בית-זכריה. אנשי הקבוצה פתחו עליהם באש ועכבום. בכל זאת הספיקו יחידים להסתנן. עד שעת הצהרים התרכז שם מספר ניכר מהם.

הערבים הציבו שני מקלעים בחירבה שליד השביל המוביל לק"מ ה17-, במורד בין גבעת העץ וחירבת-סאויר, כדי לחפות על ריכוזי אנשיהם שליד חירבת-זכריה.

נתקבלה פקודה להפסיק את האש, עד שכח ההתקפה יצא לפעולה. בשעה שהתחילה ההתקפה, פתחנו באש בכלים שהיו ברשותנו. גם מהחירבה פתחו באש בכל כליהם.

בשעות שלאחר הצהרים, הסתתרו צלפים ערבים בבוסתן של נחלין ופתחו באש חזקה על רבדים. נדרשנו לעזור להם ופתחנו באש על האויב, שנמצא בשטח מת. נורו שבעה פגזים מהמרגמה. למחרת נמצאו עקבות דם בשטח.

124

במשלט ה"גבעה הצהובה"

מתוך יומן של מגוייס בחי"ש:

לאורך הדרך המקשרת את משואות-יצחק עם כפר עציון, עין צורים ורבדים, מתחלפות גבעות עם ואדיות משני הצדדים. הואדי העמוק הרובץ משמאל הדרך בואכה משואות- גן עדן שמו, משום פוריותו. הואדי מקשר את משואות עם אחת הגבעות הגבוהות של הסביבה, הנקראת "הגבעה-הצהובה". מראש גבעה זו נראות כל נקודות הגוש. ובגלל מצבה האיסטרטיגי המיוחד זכתה לשמש עמדה קבועה. בצד הקדמי של הגבעה – אשר משם נראה הכביש הראשי של ירושלים חברון והצטלבות הדרכים המובילות אל הנקודות- מוסווית עֶמְדָה רחבת ידים, אשר קירותיה בנויים מאבנים – נפצי הסלעים המכסים את פני השטח. עמדה זו נוחה למדי:  יש בה מקום אפילו לעשרה אנשים, והתצפית ממנה ברורה ובטוחה לכל הכיוונים. במבט אל הכביש הראשי, מקיפים גם את כפר-עציון. בפנייה ימינה רואים את משואות-יצחק. את עין-צורים, עם החירבה הקדומה העומדת לפניה, ואת רבדים, הבנויה על הגבעה הנמוכה יותר מאחורי עין-צורים – רואים בפנייה שמאלה.

אותו בוקר תפשו השומרים החדשים את המשלט. אלה ששמרו בלילה, חזרו לבסיסיהם. שקט שרר בכל הסביבה, אולם עין השומרים הייתה פקוחה ואוזנם קשבת לקלוט כל הגה וזיז בשטח. לכל אחד מהבחורים נקבע כיוון, שאליו היה צריך לצפות.

הגזרה העיקרית נמסרה ליצחק. הוא התרכז בקטע הצר של הכביש הראשי הנראה לעין, וכל דבר אחר כאילו לא היה קיים בשבילו. פתאום קימט את מצחו וקרא אליו בלחש את החברים: שתי נקודות זעירות נעות על הדרך ממול, מעבר לכביש הראשי, לפי הנראה אל כיוון המנזר הרוסי. מי  הם? אולי אנשינו, שיצאו לפעולת הבוקר, וכעת חוזרים לכפר עציון ? אך אם כן הדבר, למה באים רק שנים? ולמה יבואו גלויים כל כך בדרך הפתוחה לעיני כל? בוודאי אין הם יהודים. הווה אומר: ערבים נמצאים בשטח! ולא זו בלבד, אלא שהם נעים בלי חת ומורא, בלי זהירות והסוואה. – יצחק קבע בהחלטיות: "דברים בגו! לא באו אלה בלי סיבה!- יש לצפות בשבע עיניים, פן יעלם הדבר מעינינו".

ברגע זה נשמעו חילופי צעקות מגב הרכס: "מי שם?" – וסיסמת התשובה. הגיעו שאר אנשי הכיתה, עם המפקד בראשם. באו להתאמן. לומדים איך לתפוש עמדת תצפית ועמדות אש בשדה. השטח זרוע אבנים וסלעים קטנים וגדולים, לכן לא קשה למצוא מחסה על כל צעד ושעל. הכיתה התפזרה בין הסלעים, כולם תפשו מחסה אש – משניתן הסימן לכך, והמפקד עבר על יד כל אחד ואחד, לבדוק את המחסה הוא לפי כל התנאים הדרושים.

ירייה פלחה את האוויר.. הקול בא מכיוון חירבת-זכריה. מיד נשמעו משם צעקות חברינו: הם נראו רצים את תוך החירבה. שוב שקט.אך השקט הזה מבשר מאורעות. יצחק נתן סימנים למפקד לבוא אל העמדה. תנועות חשודות נראות על הכביש הראשי. מכוניות גם בדרך המובילה אל הכפר הערבי בית-פג'ר, מופעים המוני ערבים, היורדים מהכפר אל כיוון הישובים היהודים. אחרים יוצאים מעבר לרכס העובר מאחורי הכביש הראשי, מהחירבה ועד קו הגבעה-הצהובה. לא היה עוד כל ספק: כי המוני ערבים התרכזו בסביבה, "ויאספו את מחניהם למלחמה". ההתקפה לא תאחר לבוא. מיד ניתן האות אל כל הקבוצות מסביב, עד שענו גם הן באיתות. האנשים שלא היה בידיהם נשק תפשו עתה מחסה טוב ומתאים וחיכו. – שוב נורו יריות מכיוון החירבה..."עושים קצת פנטסיה – מעיר חבר בחיוך, - אלא שמספרם גדול מדי לשם כך"...

125

על הכביש הופיע ג'יפ לבן. הערבים הקיפו אותו כנחילי דבורים: כנראה היה זה המפקד הראשי שבא. לאחר שהג'יפ הסתלק, התחילו הערבים בפעולה: התקדמו ותפשו עמדות כלפי כפר עציון. האויב לא ניחש שמחכה לו קבלת פנים גם מהגבעה, וטיפס כבר על הרכס, שלפני כפר עציון, בקפיצות ממחסה למחסה. בעמדה שבגבעה הצהובה נעשו הכנות לקראת הפעולה. קני הרובים הועלו על שקי העפר שליד קיר העמדה. כולם כוונו על הערבים, המסתתרים מאחורי מחסותיהם, כשהם גלויים אל כיוון הגבעה.

הערבים התקרבו במספר גדול אל החירבה, בנצלם יפה את תנאי הקרקע. הם הצליחו להתקדם מאחורי הרכס שממול עד למרחק של כמה מאות מטרים, ורק דרך קצרה עמדה לפניהם כדי להגיע לחירבה. בלי כל ספק התרכזה ההתקפה על אנשינו שם. הגיעה שעת הפעולה גם בגבעה הצהובה. זו הייתה ההפתעה הראשונה למתקיפים. לפי צורת תנועותיהם והתקדמותם נראה היה שלא פיללו להתנגשות מכיוון זה. כשניתכה עליהם אש גם מכפר עציון – שכך מרץ הפורעים במקצת והם נרגעו.

-----------

בערב נראו קבוצות קבוצות של חברים, מתכנסים סביב מקלטי הרדיו. אמנם להם היה ידוע יפה כל מה שקרה היום בגוש, אך רצו לדעת מה נודע ליישוב על מאבקם. אם לא יסלפו את המעשים. וכשאוזנם קלטה את ההודעה הרשמית הלקונית – אשר גם בצמצומה הביעה את גבורת התגוננותם – רק ברגע זה תפשו בעצם מה קרה. כל הדריכות והמתיחות שנצטברה בנפש במשך שעות הקרב – התפרקה בצחוק ובתקיעת כפים חברית חמה. סיפרו על חוויות פרטיות בקרב.

"ההתקפה הגדולה על נקודות היישוב העברי בגוש עציון נהדפה, ולערבים נגרמו אבדות כבדות" – נאמר בהודעה הרשמית. אכן נכון הוא. נהדפה ההתקפה הראשונה נגד הגוש, שנתכוונה להיות מלחמת השמדה, וכונתה בחוגי הערבים בשם "מלחמת קודש".

מנחם צבי ק.

צוות מרגמה מס' 1

מיומנו של חבר כפר עציון:

היריות במחנה היו כבר בעיצומן, בזמן שה"צוות" הראשון של המרגמה נצטווה לעבור ממקום הריכוז שלו, שבחדר הספרייה, לעמדה מס' 3 . חיש מהר התחלקנו בציוד הכבד והיינו מוכנים. אך היציאה מן החדר כבר הייתה חסומה באש רצופה של הצלפים מן ההר-הרוסי. הדלת לחדר המזכירות נוקבה כל רגע בכדורים נוספים, וכיצד יוצאים? – "דרך החלון"- הפליט מישהו, ומיד קפצנו שלושתנו בזה אחר זה. תחילה היה לנו "בית יִגָאֵל" מחסה, אחר כך – לאורך המטבח הגענו עד למטבח הילדים. הכדורים שרקו באוזניים בשובבות אכזרית כמבקשים כתובת.. לפנינו עמדת נסיגה קטנה. – "אולי ננסה לפעול מכאן?" – שאל אחד בשפה רפה. – "הרי המעבר מכאן לעמדה מס' 3 אינו אלא התאבדות בידים"! לעומתו נשמע שיקול נגדי: "אנו כ-60-80 מטר מן הגדר, מרחק זה הוא הפסד למרגמה" נוסף על כך – לפנינו העמדות שלנו, ואיך נוכל לפעול מעל לראשם"? הכריעה ההחלטה הספונטנית של כולם: "קיבלנו פקודה ועלינו לקיימה!" זינק הראשון קדימה. אחריו השני והשלישי. הננו מאחורי המקלחת, מאחורי הלול, בתוך העמדה. נצמדנו אל האדמה הרטובה.

126

העמדה – חפירה שטחית עד מאד – נמצאת במרחק מה מעמדת הרובאים.האויב שממול גבוה מאתנו בהרבה וקל לו לראות כל תנועה וניד שלנו. שלושתנו היינו מוכנים להישבע כי על כל תנועה שלנו, באה ירייה מכוונת אלינו. האמצעי – אך הרים את קנה המרגמה, ומיד ניתכה עלינו אש. חוט מגדר התיל שלפנינו נפסק על ידי כדור. אבנים וחול נשפכו עלינו מפגיעות כדורים בקרבתנו. בינתיים הותקנה המרגמה, הזווית, הבסיס, הכיוון והמרחק. אש! באה הפקודה. המרגמה רעמה והפליטה בקול נפץ חזק- פגז. צפינו במתיחות לפנינו, לשטחי המטע שבהר הרוסי. ענן עשן עלה ממקום ההתפוצצות. המקום רחוק מדי, לא נוכל לפגוע בו.

המשכנו לשכב; טמנו את ראשינו בתוך העמדה וצפינו לחסדי שמים ולפקודות המפקדה.

נדמה היה לנו שהיריות מכוונות אך ורק אלינו. – "הורד את קנה המרגמה"- נשמע קול – "אולי בזכותה מכבדים אותנו הכלבים האלה כל כך". הקנה הורד ונדמה היה, כי הונח לנו במקצת. זמזום הכדורים נשמע מעל לראשינו, מכוונים כנראה ל"נווה עובדיה".

ובעמדה קר ורטוב עד למאוד. כולנו רועדים מקור. הרטיבות חודרת לעצמות, אך מי יעז להניד יד או רגל?... שוכבים.   רק אהרונצ'יק, המחוסר סבלנות, מסתובב על צדו, בלוותו בקללות נמרצות כל כדור שלהם, שעובר על ידינו.

בעמדת האבן הסמוכה התפקחו בינתיים האנשים והתחילו להתבדח. "סימן יפה", חשבנו – אך מי ייתן ונוכל אף אנחנו כמוהם לחלץ את עצמותינו מביצת הַיוֵן שאנו שקועים בתוכה.

מזמן לזמן הביאו הרצים ידיעות והוראות: ומתוך כך נודע לנו, כי ת"ל ׁ  (תודה לאל) שלום לאנשינו גם בשאר העמדות. אך מה טיבו של ה"משחק" הזה, כמה זמן יימשך? אין איש מאתנו יודע.

קולו של אברהם, שבא לשאול לשלומנו, הוסיף רעננות לאנשינו, ראו בזה משום מה סימן לטובה. שמענו על הפרה שנפלה והתפללנו שתהיה כפרה על כל עוונותינו.

הבוץ, ששכבנו בתוכו, חלקו נספג בינתיים בתוך בגדינו וגופנו ויתרו התאדה לרוח היום. בכל זאת נסתייענו עוד במעילים שהובאו לנו אחר כך בשפע: כאלו מן השמים נפלו. הגיע גם אוכל, תפוזים, "כריכים".. אך כמה מאתנו ניטל מהם יצר האכילה כליל, אף שלא אכלו מן הבוקר. אחד מאותות היום הזה.

בינתיים באה הפקודה: "המרגמה למפקדה" עתה הייתה הבעיה קשה פי כמה מאשר בבוקר. היינו כמעט קפואים, בקושי הזזנו יד ורגל. המטען כבד. במקום שלושה, נשארנו שנים. לעלות עם הכל במהירות במעלה ההר – וכי פשוט הדבר? אך לעת כזאת אין אומר ודברים. מפקד הקטע פקד על אנשי העמדה לחפות באש את נסיגתנו. – "הראשון, מוכן?" – "עוד רגע!" – "מוכן"! – "אש"! בשארית כוחותינו עלה הראשון ואחריו השני עם המטען הכבד, המסוכן והיקר. כדורים זמזמו מימין ומשמאל. הגענו אל מעבר למקלחת. נשימה קלה, וקדימה! שבנו באותה הדרך שעברנו בה קודם, מתחנה לתחנה. בקושי טיפסנו דרך החלון לחדר הספרייה. שם כבר חיכתה לנו ההוראה: "לעמדה 8!" – באה ההוראה – "לא תוכלו להגיע לעמדה. אך מהר, כי הם קרובים"! התקנו את המרגמה מתחת לשיח, כיוונו לכבשן התחתון של ה"אוכף" – "אש!" – הפגז לא נכנס! – "המרגמה אינה פועלת?" – "הפוך, בדוק, נסה שוב!" – "הכל בסדר!" – "אש!" - - - "טוב מאד היה", נשמעו קולות של צופים, "עוד פגז!" הכנסתי את הפגז השני והוספתי בקול: "לך בשליחותו של עם ישראל!" – "אש"! הפגז יצא ו.. עשה את שליחותו.

יהושע ל. ז"ל.

 127

הדו"ח של מפקד הגוש

מתוך "מערכות":

בלילה שלפני ההתקפה, נתקבלה ידיעה שהכביש חסום ושהערבים מתכוננים להתקפה על הגוש. ידיעות כלליות מסרו על ריכוזים של כנופיות ערביות בהרי חברון.

בשעה 7 בבוקר, ג' שבט, הודיעה התצפית בכפר-עציון על תנועה מוגברת של ערבים בבית-אומר. נתארגנה חוליה כדי לתפוס את ההר-הרוסי. משאמרה לצאת למשימתה, הודיעה התצפית, שהגבעה נתפסה על ידי ערבים. אז נשלחה אותה חוליה לתפוס את אוכף-המוכתר והוראה ניתנה לה לפתוח באש על כל ריכוז של ערבים, שמספרו יעלה על עשרה.

אנשי החוליה פתחו באש על ריכוז שמנה 20-30 ערבים, הרגו אחד ופצעו שני. הערבים התחילו לתקוף את המשלט ולכתרו ממזרה וממערב. אנשינו נסוגו, תחת אש, בחיפוי של מקלע ורובים, והגיעו אחר-כך לכפר-עציון.

בינתים, נפתחה אש משלושה עברים : מן ההר-הרוסי. אשר בו קנו שביתה כ-15 צלפים והמטירו אש על המשק, ומאוכף המוכתר. 300 ערבים התחילו להתקדם מעמק הברכה הם נעו בגושים מרוכזים וללא פיזור, עד שנפתחה עליהם אש רובים, מקלע ומרגמה. לאחר מכן המשיך חלק מהם להתקדם במפוזר, עד 450 מטר מעמדות כפר-עציון. הלאה משם לא המשיכו, למגינים ניתנה הוראה להמשיך במתן אש בקצב איטי - כדי לאלץ את הערבים להאיט את התקדמותם ולהיפרס במוקדם, - בלי לבזבז תחמושת.

בצפונו של אוכף המוכתר היה ריכוז של 200-300 ערבים, שירו על משואות-יצחק. חלק פנה והחל להתקדם לאורך השלוחות בכיוון לכפר-עציון. כמה מהם נתקרבו עד 350 מטר מן המשק, ופתחו עליו באש מכוונת ומדויקת עד מאוד. הריכוז שהחל לירות על משואות יצחק, הפסיק את אישו ושימש כרזרבה למתקדמים לעבר כפר-עציון. מספר התוקפים מעבר אוכף-המוכתר היה מועט, מחמת האפשרויות המצומצמות לתנועה בשטח שבין הגבעה לכפר-עציון. שהמרחק ביניהם הוא כ-900 מטר. לאחר שנורו על ריכוז זה מספר כדורים מכוונים, נסוג האויב לעבר הרכס, אך אחר כך שב. השמש היתה נגד עיני המגינים. (הדבר כבר היה בשעות של אחר-הצהרים) וקשה היה להבחין בתוקפים מן העבר ההוא.

- - -

בשעה 10 לערך התקדם גוש ערבים שלישי על הרכסים מכיוון בית-אומר, במרחק 1,5 - 2 ק"מ. מטה התוקפים היה בחירבת מָרִינָה, כשני קילומטר מן הנקודה. על הכביש הראשי, כ-300 מטר מן המשתלה הממשלתית של עין-ערוב, דרומית מזרחית מחירבת מרינה, היתה נקודת הובלה, תחנה לאיסוף פצועים, ומפגש נסיגה

128

מצב זה נמשך כל היום. הערבים ניסו להתקדם, הפסיקו. וחזרו וניסו לסירוגין, עד 5 בערב, תוך המטרת אש חזקה. עם חשכה נסוגו לחירבת מרינה, ולנקודת ההובלה, ומשם חזרו במכוניות לכפריהם. מכוניות משא עמוסות לעיפה, יצאו בכיוון לחברון. בשטה זה לא נשארו פצועים או הרוגים ערביים כלשהם. יש לשער שנגרמו לתוקפים כ-15 אבידות בנפש מפגז מרגמה בעמק הברכה, ומאש של נשק קל שכוון לערבים באוכף.

- - -

כשנתקבלו הידיעות על ההכנות להתקפה, הוחלט לשלוח 15 סיירים לסביבת הכביש הראשי ירושלים-חברון. לסיור ולהבטחה. הסיירים הגיעו לכביש לפנות בוקר, ועם שחר החלו לסגת. לאחר שנסוגו מרחק קילומטר אחד לערך, הבחינו האנשים בתנועה על רכס חירבת-סאויר. הערבים אף הם הבחינו בהם, אך כיון שהשטח היה מלא ערבים, חשבום לאנשיהם. כיון שכך, החליט המפקד לסגת לעין-צורים ולא לכפר-עציון כפי שנקבע תחילה בתכנית, אך כשעברו את הרכס שליד הכביש ונכנסו לגיא הרחב (שבין עין-צורים וחירבת אל-הבון) כבר החל היום להאיר ונתבררה לערבים זהותם והם נתקפו באש מחירבת-סאויר. הסיירים לא השיבו אש ונסוגו לחירבת-זכריה במבנה מתאים, בחיפוי המזקף שנמצא בה.

חירבת-זכריה הוא כפר ובו כמה בתים קטנים ובנין אחד גדול יותר, הסיירים הצטרפו לאנשי המזקף במקום. תפסו את החירבה והבטיחוה הקפית, בהשיבם אש לערבים שהתקדמו על רכס חירבת-סאויר. התוקפים התקדמו תחילה בצידו הדרומי של הרכס, אך לאחר שהותקפו באש מכונת היריה מכפר-עציון, עברו לצדו הצפוני. עד לצהרים נראתה תנועת ערבים על שלוחה זו בכיוון ל"גבעת-העץ".

מעין-צורים הודיעו למטה הגוש. שתוקפים את נקודתם ביריות. אחר כך נתברר, שנתקפו באש מן הגיא שממערב לחירבת אל-הבון. על ידי כ-20 ערבים, שלא ניסו להתקדם. למפקד הסיירים ניתנה הוראה לעבור לעין-צורים. הם יצאו בכיוון לעין-צורים תחת אש הזקה, בחיפוי אנשי המזקף. השעה היתה 12.00 לערך. הערבים, שהבחינו ביציאת הכח מן החירבה, התחילו להתקדם אליה ; הם מנו כמאה איש, שנעזרו בחיפוי שני מקלעי ברן, ואחריהם בא כח רזרבי, שמנה אף הוא כמאה איש. מפקד הכח הנייד ברבדים שלח רץ ופקד על מפקד הסיירים לחזור לחירבה ולהחזיק בה מאחר שנתברר לו שההתקפה העיקרית מכוונת לכיבוש חירבת-זכריה. הסיירים הספיקו לחזור לחירבה.

(תמונה: התקפה בחירבת זכריה)

הערבים הסתתרו במחסה המדרגות במעלה ההר לחירבה, כשהם נערכים להסתערות, והציבו מקלע משמאלם, באמצע המדרון הצפון-צפון-מזרחי של גבעת-העץ. המקלע הטריד את המגינים באש בלתי פוסקת. באש זו נהרג יהושע מרקס. נשלח רץ למסור תשדורת על כך לאחת הנקודות. עם יציאתו

129

נפגע האיש בידו, אך משנשאל אם יוכל לבצע את משימתו, ענה בחיוב.  הוא

רץ כל עוד רוחו בו תחת אש הצלפים הערבים כשחבריו מחפים על תנועתו. כשהגיע לשער הנקודה נפל, אך ידי חברים נאמנות קיבלוהו והוא מסר את התשדורת. אז נשלחה תגבורת של אנשים, תחמושת ואוכל. תחת חיפוי חזק הגיעו אלה לחירבה.

בגבעה הצהובה נמצאו כל הזמן כמה אנשים ומקלע, שפעלו נגד הערבים שהיו בגבעת-העץ. מבין אלה נפצע איש אחד, שהורד למשואות-יצחק. המרחק בין שתי הגבעות הנ"ל, המצויות משני עברי הדרך הוא 300-250 מטר לערך, השטח ביניהן היה פנוי מערבים, הואיל ואלה מהם (כ-40 במספר) שניסו בשעות הבוקר לנוע בו, כדי לתפוס את הגבעה-הצהובה או כדי לתקוף את רבדים ואת עין-צורים מכיוון מערב, נתקפו באש המזקף,

מפקד הכוח הנייד ברבדים אריה ט. הודיע, שהוא רואה אפשרות לתת מכה נגדית, לאחר שהדבר נמסר למפקד הגוש, ניתנה הוראה למחלקה מוקטנת, לצאת למכה נגדית.

כח המכה הנגדית, בגודל שתי כיתות, אחת מרבדים ואחת מהפלמ"ח, יצא בשעה שתים אחה"צ. ברשותם היו שני מקלעים, רובים ותתי"ם. כיתה אחת עם מקלע תפסה עמדה על האוכף שליד הדרך לעין-צורים ולרבדים מול גבעת-העץ, דרומית מערבית מהחירבה, ובמרחק של כ-150 מטר ממנה. תחת חיפוי האש של כיתה זו (שהערבים כמעט שלא הבחינו בה ובאישה מחמת רעש היריות המרובות מכל עבר), התקדם יתר הכוח ותפס עמדה בגבעת-העץ, בלי שהערבים השגיחו בתנועתו, הערבים לא הבטיחו את אגפם השמאלי, הואיל וריכזו את כל מעייניהם בהכנת ההסתערות על החירבה. נשמעו קריאותיהם "עליהום", "ג'יהאד" ועוד. אותה שעה כבר היו קרובים למדרגת ההר האחרונה, שנתנה לחם מחסה בעמידה. חלקם נתכוון, כנראה, להסתער מדרום, וחלקם

- מדרום מזרח. מקלע ערבי ולידו קבוצה בעוצמת כיתה נמצאו, כאמור, במדרון הצפוני - צפוני-מזרחי של גבעת-העץ, והיו מטיחים אש במגינים.

       הכוח שהגיע לגבעת-העץ קרא אליו את כיתת החיפוי. מעמדתם נתגלה לעיניהם המקלע המרתק המזרחי של הערבים, שנמצא בבית בודד קטן באמצע המדרון - מערבית מחירבת-סאויר. כ-50 ערבים היו אוכלים תפוזים מאחורי מחסה והמתינו עד שיגיע תורם להתקדם אל החירבה. אנשינו פתחו במלוא עצמת האש בכיוון המקלע שהוצב בבית הבודד והרגו לפחות 25 מן הנמצאים לידו. אלה מהם שלא נפגעו, נסוגו לכיוון מטה ההתקפה הערבי, שנמצא בבוסתן שבחירבת-סאויר. (שם הופיע בשעות הבוקר הג'יפ הלבן המפורסם של מפקד הכנופיות עבד-אל-קאדר-חומייני),

       כל אותו הזמן ריתק הכוח שבחירבת-זכריה את הערבים, ובכך סייע לכוח המסתער וגרם אבידות לתוקפים. אחרי כן גילה כוח המכה הנגדית במרחק

130

של 60 מטר מהחירבה 100 ערבים, שהתכוננו, במחסה של מדרגות ההר, להסתערות על החירבה' ותקף גם אותם בכל כוח אישו. הם נדהמו, הואיל ולא ידעו מהיכן באה האש ; ולאחר ש-25-20 מהם הושמדו (ממרחק 200 מטר לערך), נסוגו בבהלה דרך הואדי לבית הבודד שבחירבת-מאויר, ששימש כפי הנראה כנקודת איסוף, פצועים והרוגים רבים נישאו על ידי חבריהם. כוח המכה הנגדית התקדם בחיפוי עצמי ובחיפוי הכח שבחירבה. לכיוון הזה, אך לאחר שהבחין בתכונה ערבית להסתערות נגד, נסוג בזחילה. הערבים הסתערו על עמדות ריקות. אנשינו, שהיו אותה שעה כ-200 מטר משם. שכבו כשעה וחצי תחת אש בלי שהשיבו עליה כלל, חוץ מן המקלע, שירה באש בודדת, מתוך כוונה לא לגלות לאויב את מקומו של הכח. אותה שעה כבר לא מנו אנשינו במקום אלא כ-12 איש. מפקד-כיתה נהרג כשפקד לסגת לפני הסתערות הערבים. מקלען אחד נהרג, 2 מקלענים נפצעו קשה, מקלען אחד נפצע קל, חובש המחלקה ששימש גם כמקלען נפצע ברגלו. הוא חבש והוציא שני פצועים מקו האש ונשא על גבו את נשקו ונשק חבריו הפצועים. רק בהגיעו לתחנת האיסוף הודיע שהוא פצוע.

בשדה לא נשאר אפילו כלי נשק אחד משל הפצועים, הבריאים מבין האנשים נשאו את הפצועים וההרוגים על נשקם. הפצועים וההרוגים הועברו תחת האש אל "העץ" ששימש נקודת איסוף. כוח המכה הנגדית סיים את מלאכתו בשעה חמש וחצי. הקרב נמשך שעתיים, וכשעה וחצי שהו בשדה בלי שירו. עם חשכה נסוגו אנשינו לחירבה. בהבטיחם את עצמם היקפית. הפצועים הורדו לרבדים. בחירבה נשארו כשתי כיתות.

- - -

בשעה 4 לערך תפסו 20 צלפים ערביים עמדה בשלוחה המצויה צפון-צפון-מערבית מעין-צורים. כ-500 מטר מגדר הנקודה, ופתחו באש מדוייקת על רבדים. מאש זו נפצעה בחורה אחת. ברדת הלילה נסוגו הערבים לנקודות ההובלה שלהם ועזבו את השטח. מי ברגל ומי ברכב  בלי שהפיקו את זממם.

לאחר ההתקפה

ג' ש ב ט.

מתוך יומן כפר עציון:

בשעות הערב כשוך הקרב, הובאו תשעה פצועים, חלק מהם במצב קשה, ממקומות שונים למרפאת כפר-עציון. הרופא המקומי הגיש להם עזרה ראשונה כמיטב יכולתו. אך לא יכול לתת להם את הטיפול הדרוש, מחוסר מכשירים וסידורים מתאימים לניתוחים דחופים.

131

המטה בירושלים נתבקש לפנות לצבא בדבר הוצאת הפצועים והעברתם לירושלים.

- - - אנשינו יצאו לשטח הקרבות, כדי לחפש שלל. הם הביאו אתם 3 רובים ישנים. בסיפוריהם על תוצאות הקרב הובלטה הרגשת הספוק על שזכו לנקום את נקמת דמם של החברים.

               - - כולם מודים עכשיו כי נהגנו נכון בהוציאנו את הילדים והאמהות מהמקום. נוכחותם במקום עשויה  היתה לסכנם.

       - - - אמנם שכך הקרב, אך בלב הכול מכרסם עוד הספק : "האם לא ישובו מחר" ? ידיעות שונות, מחזקות את ההשערה. האנשים דרוכים על משמרתם. הוגברו המשמרות בעמדות ובמשלטים. בנות החי"ש באו גם הן להשתתף בשמירה בעמדותינו, כדי לאפשר לחברים לנוח ולהחליף כח ליום המחרת.

מיומנו של חבר:

הגיע הלילה, אפלה אפפה את כל המחנה. כל החלונות מאופלים. מאי-שם נשמע עוד הד יריה בודדת וכדור זוהר מסמן לו נתיב אדום בחשכת הלילה. אך אין שם לב.

       עייפים, קפואים ורעבים, הגיעו החברים לחדר האוכל לסעוד את לבם. החדר מואר באור קלוש והחלונות מאופלים. קירות האולם נפגעו מקלעי האויב. החברות אצות להגיש אוכל חם לאנשים המגיעים מהעמדות, ודרך אגב קולטות מסיפורי הקרב, המסופרים בהתלהבות והתרגשות.

רבים מאזינים בהערצה לאנשי הפלמ"ח, המספרים על הקרב בחירבת זכריה.

       ושוב הנך נאלץ לעזוב את האולם החם ולצאת אל הלילה החשוך והמעורפל, כדי להחליף את חברך לעמדה - בהגיע תורו לסעוד. בשובו לעמדה, הנך אומר לו לשכב ולנוח קצת.

       לאחר המתיחות משך כל שעות היום, עומדים האנשים עכשיו דרוכים וערים למתרחש. לא קלה העמידה הזאת. העינים נעצמות והגוף הלאה נכסף למעט מנוחה. אך עליך להיות ער ולצפות בקטע שלך, עד בוא תורך לנוח. בזכרונך עולות תמונות מקוטעות משעות הקרב. עכשיו פנוי הנך לעסוק בסיכומים ובהערכות. קרו לנו נסים היום. האם נוכל לעמוד בצורה זו משך ימים רבים ? והעזרה מאין תגיע ? הרי אנו בתוך ים ערבי סוער - מנותקים מכלל הישוב ?

                                           - - -

פתאום הנך מרגיש בצל הנע ומתקרב - נשמעת הסיסמה. הופיע המא"ז ומוסר הוראות לשמירת הלילה הוא מזהיר, כי אם בשעות הלילה האחרונות

132

תתקרב קבוצת אנשים בדרך הראשית, אין להבהל ואין לפתוח באש. יתכן ותגיע תגבורת מירושלים. למשמע הבשורה רחב הלב - אכן לא בודדים אנו, חשים לעזרתנו.

י.

ד' ש ב ט.

מתוך יומן של חבר:

בשעות הבוקר נשמע רעש מנוע של מטוס החג מעל למחנה. האנשים עקבו אחר תנועותיו בשמי הגוש.

הנני נזכר כי אתמול באמצע הקרב, בהיותי על גג "נוה עובדיה" הופיע בשמי הגוש מטוס. חשבתי בלבי, כי זהו מטוס בריטי המסייר בסביבה. לפי פקודת המא"ז השתדלתי לקרוא את סימניו. גלינו כי האותיות P.A.S  מראות, שזהו מטוס שלנו. והנה היום שוב הופיע, האם באמת יש לנו מטוסים הלוקחים חבל במלחמה ?

       בינתים התאסף צבור רב של חברים. המטוס עבר מעל הרכסים בסביבה, הנמיך קצת, חג מסביב ושוב התרומם וחזר חלילה. כפי הנראה תר אחרי נקודה נוחה למטרותיו.

   - הנה הוא מתקרב מעל למחנה שלנו, מנמיך טוס עד שהטייסים נראים, והנה נזרקת מתוכו חבילה ונופלת אי שם בחורשה. החברים רצים לחפש את החבילה. המטוס חוזר מסיבובו ומנחית עוד חבילה, ועוד רבות... לבסוף הוריד פתק קשור למטבע של שני גרוש, ובו נתבקשנו לתת סימן, אם הקרב נמשך עוד.

       החברים מתפזרים לחפש אחרי חמרי החבישה והכדורים לרובים ולתת מקלעים שהתפזרו בשטח, מאחר שהחבילות נקרעו בהחבטן באדמה. בחרדה חיפשו ואספו כל כדור כפוף ומעוך.

"אין דבר, ניישר אותם והם יביאו עוד תועלת" - אומר אחד.

כדמות סמלית למשמעות מלחמתנו נראתה אמה של חיה ש., אשה בשנות העמידה. לפני חדשים מספר זכתה לעלות מהגולה, לאחר שנות טלטולים בערבות רוסיה הרחוקות ובמחנות גרמניה. כאן בכפר-עציון קיותה למצוא בית לעצמה בקרבת בתה, חברת הקבוצה. אתמול בשעות הקרב, היתה ביחד עם החברות שלא בתפקיד, בחדר הספריה, וכולה שקועה באמירת פרקי תהילים לשלום הלוחמים ולנצחון בקרב. עכשיו בשעות הבוקר, מסיירת היא ביחד עם יתר החברים, בכל פינות החצר והחורשה ומחפשת אחרי כדורים שהתפזרו. את עבודתה היא עושה מתוך התלהבות מיוחדת. ביראת כבוד היא מרימה כל כדור שמתגלה לה בתוך העשב או בין צרורות האבן, ופניה מביעים הזדהות עם הלוחמים, וסיפוק על שהיא יכולה לעזור להם במשהו.

-    -    -

133

מטוס גדול הופיע והתחיל חג מסביב מטוסנו הקטן, שמיהר להסתלק מהמקום. מהודעת הרדיו התברר, שהיה זה מטוס של חיל התעופה הבריטי. הוא בא לתור אחרי מעשיו של טייסנו. באמתלא שפתחו עליו באש.

הודעת הרדיו מסרה על חיפוש שנערך אצל הטייס שלנו בשדה התעופה. לא נמצא אצלו שום דבר חשוד.

לפי ההודעה שם הטייס וייצמן. על סמך זה פירסמה העתונות הערבית כי ד"ר ויצמן טס מעל גוש-עציון.

י.

מתוך דו"ח של המוכתאר:

היום יום ה' לפני הצהרים. ביקר במקום הקצין דוגין, מפקד משטרת חברון. הוא בא לפי בקשת הערבים להשתדל שניתן להם להוציא את גוויות חבריהם מהאיזור. הערבים מסרו לו שיש להם 8 הרוגים ו-3 נעדרים.

לפני שסיפר לנו את הדברים הידועים לו, ביקש שנגיד לו בתור "ידידים", בהבטחה שלא ימסור זאת הלאה: האם אנחנו התקפנו אתמול בבוקר טקסי בקילומטר ה-17. מסרנו לו שאיננו יודעים כלום, כי לא היינו שם. בחצר מצא חתיכה מקופסת תחמושת אמריקאית שהגיעה אלינו באותו בוקר. דוגין מסר לנו אזהרה ידידותית, שאסור שדברים כאלה יימצאו בחצר. על ההתקפה מסר לנו את הדברים הבאים :

"יום לפני זה הופיע במרכז השוק בחברון ערבי מבאר-שבע - את שמו אין הוא יודע - והלהיב את הקהל. הערבי טען שאסור להשאיר, בתוך האיזור הערבי של חברון ישוב יהודי. רבים מהצעירים התאספו והתחילו להתארגן להתקפה. בהתקפה השתתפו ערביי הכפרים ארטס ובית סחור. בהם השתכנה כנופיה ערבית גדולה בני שבט בדווי. בהם הרבה חיילים משוחררים, מצוידים בנשק חדיש. השתתפו עוד אנשים מבית פג'ר. בית אומר. צוריף, נחלין, אלחדר. בית-לחם. חברון ותעמרה. בין ההרוגים. אנשים מכל כפרי הסביבה. הוא משוכנע שיש הרבה יותר הרוגים מכפי שנמסר. אך ערביי בית-סחור ותעמרה לא ישאירו בשום אופן גוייה במקום הקרב. אפילו אם יצטרכו למות בגלל זה. נוסף להרוגים, הודיעו רשמית על 24 פצועים קשה. שביקשו בשבילם מקום בבית-החולים, אולם בבית-החולים לא היה מקום. כל כפרי הסביבה מלאים עתה פצועים. הבוקר ביקרו אמבולנסים של הצבא כדי להעביר את הפצועים.

לפי הערכת דוגין. השתתפו בהתקפה אלף ערבים. לדעתו, לא היתה ההתקפה מאורגנת היטב. היתה זו פעולה המונית. מצב הנשק והתחמושת בסביבה ירוד. האנשים סבלו מאירגון לקוי, פרט להבאת האגשים במכוניות. אנשים פצועים הוכרחו ללכת לביתם ברגל. גם עד באר-שבע.

134

לדוגין נודע על ההתקפה לפני הצהרים, כששוטר ערבי מסר לו על יריות בסביבת כפר-עציון וההתקפה על מכונית טקסי ערבית. אך לא ידע אם התקפה רצינית. בצהרים רקדו המונים בחוצות חברון. בשמעם שכפר-עציון ורבדים נמחקו מעל פני הארץ. הוא התקשר תיכף עם המרכז בירושלים. משם הודיעו לו, שאמנם מתקיפים את כפר-עציון, אך לעת עתה לא העזו הערבים להתקרב. הוא התקשר עם הצבא בחלחול, שעמד במצב הכן, להגיש עזרה במקרה שיהיה צורך. כמעט במשך כל הקרב נכחו במקום אנגלים, שהיו לבושים כנכבדים ערבים. הם מסרו מפעם לפעם ידיעות למרכז בירושלים.

כשנודע לו על אבידות גדולות של הערבים החליט, שרצוי יותר לא להתערב. וללמד את הערבים לקח,

       בשעה 16.30 יצא לק"מ ה-21. עם כמה נכבדים ערביים, ודרש להפסיק את הקרב, אחרת ייאלץ לשלוח צבא. את זה הוא עשה מפני שבריגדיר בריטי התעכב בכביש בגלל המכשולים.

       - - - היום מצאו 11 גוויות בשטח. מפקד כנופיה איברהים נעדר.

       - - - קצין אחד מירושלים שהיה אתו, התענין לדעת מה הקשר בינינו ובין ירושלים, אם על ידי רדיו או במכשירים אחרים. כמובן שקיבל תשובה מתאימה.

       - - - הקצין מחברון הבטיח ליווי לשיירות. כל פעם, לפני היציאה, נודיע לו. הוא יתקשר עם הצבא ויחכו לנו בירושלים על יד מחנה אל-על-עלמיין בכניסה לתלפיות, או בק"מ ה-21. הוא מסר הוראה לקצין הנוטרים בראון, שיסדר בירושלים את משלוח התחמושת שהוצאה לעת ההתקפה. נוסף לכך מסר, ששני נושאי ברן עומדים באופן קבוע במצב הכן בחלחול להגיש עזרה, לפי סימן שקבענו בינינו.

       - - - בבוקר ביקר כאן קולונל אוליבר, מהצבא הבריטי, אתו הגיעו אמבולנסים ומכוניות צבאיות. תפקידו להבטיח את הוצאת ההרוגים מהסביבה. 2 אמבולנסים אחרים העבירו העירה את גוית יהושע מרקס. את הפצועים וכמה אגשים אחרים.

                                           - - -

       מוסרים שבהתקפה נהרגו ששה מהמוכשרים שבין המפקדים הערביים באיזור. לפי הידיעות נפצע גם איברהים אבו-דיה, מפקד ערבי מהכפר צוריף.

       אותם המקורות מוסרים על דכאון רב שהשתרר בכפרי האיזור ועל ההתנגדות הגוברת והולכת לפיקודו של עבד-אל-קאדר-חוסיני. בחששם מפני מעשי תגמול מצד היהודים, התחילו ערביי חברון לארגן משמר שדה קבוע.

ד. ב.

135

מסיכומי מפקדים:

                                                                   א

     - - - בסכמנו את ההתקפה, אפשר להניח כי היתה זאת הגדולה והמרוכזת ביותר מאז פרוץ המלחמה. זו הפעם הראשונה שרוכז כח כה גדול כדי להתקיף גוש רצוף של ישובים. גם מבחינת אורך זמן ההתקפה, לא היתה עוד דוגמתה,

הערבים הולהבו לקראתה על ידי שליחים מיוחדים של הועד הערבי העליון. לפי השמועה הוציא עבד-אל-קאדר-חוסייני פקודת יום מיוחדת לקראת ההתקפה.

יש לציין כי התיכנון הכללי של ההתקפה הראה על ידיעה צבאית, גם ההכנות וארגון השרותים השונים, מראים על ניסיון צבאי. יתכן שכל ההתקפה הודרכה ע"י קצינים זרים, אשר עובדים במפקדתו של עבד-אל-קאדר-חוסייני.

אחרי היריות הראשונות התבלבלו הלוחמים, והמפקדים איבדו כל שליטה במצב. תחילה התהלכו גלויים זקופי קומה לעבר מקומות הריכוז, אבל אחרי זה הסתתרו בין הסלעים ושכבו שעות בלי להרים ראש. הם התבצרו בין הסלעים ובמקומות מוסתרים אחרים וירו כל הזמן לעבר הנקודות, הם השתמשו בעיקר ברובים גרמניים, אבל היו להם גם רובים אנגליים וצרפתיים וגם כמה מקלעים.

בהתקפה השתתפו למעלה מאלף איש. מהם לפחות 500 מזוינים, שניסו לפרוץ לעבר הנקודות העבריות. אחרים שימשו בתור מקשרים, מובילי פצועים, והיו מוכנים לשדוד לאחר שהמגינים יוכרעו על ידי הכוח המתקיף. הקשר עם המפקדה קוים באמצעות רצים, אבל השתמשו גם בדגל למסירת סימנים שונים.

במשך כל היום לא נראו אנגלים בסביבה. כשההתקפה התחילה, נראו 11 שוטרים רוכבים בבית אומר, שם עברו רוב האנשים שהגיעו מסביבת חברון. הם נשלחו לבדוק את השטח, וחזרו לחברון כדי להודיע שאין שום דבר מיוחד, ושקט גמור שורר בסביבה, בשעות אחר הצהרים חגו מטוסים מעל לעמדותינו.

לשלטונות נודע על ההתקפה בשעות שלפני הצהרים, אך לא קיבלו הודעה רשמית על-כך, כי בנקודות לא היה טלפון, והם לא נטלו על עצמם את התפקיד לבדוק את המצב. חיילים שעברו בסביבה מסרו על יריות והתקפה בק"מ ה-21. הצבא בחלחול עמד במצב הכן לבוא לעזרה, אבל חיכה לקריאה מצידנו. והקריאה לא הגיעה.

        יעקב א, ז"ל

                                                       ב

המפלה הקשה והמספר העצום של אבידות הערבים בהתקפה על כפר-עציון, מסתברים בעיקר על ידי שני דברים :

     א) פעולתם היעילה, המתוכננת והנועזה של יחידותינו ;

     ב) היעילות הנמוכה של הפעולה הערבית.

     בדרגות הראשונות של פעולת הערבים, ניכר התיכנון של הפיקוד הגבוה יותר. מרגע שהפעולה מתרחבת, גורם המחסור במפקדי משנה ואימון הפרט הלקוי, לשיבוש תכניותיהם.

     ההתקפה הערבית על גוש עציון נתכוונה, כפי שמסתבר, לנתק בשלב הראשון את הנקודות העבריות שבגוש זו מזו, על ידי כיבוש המשלטים השולטים עליהן, בו בזמן לחסום את הדרך מירושלים בפני תגבורת. אחר כך בשלב שני, להסתער על הנקודות עצמן.

     הפעולה נכשלה עוד בשלב הראשון שלה. המשלט של הכפר הערבי חירבת-זכריה החולש על הקשר בין כפר-עציון והנקודות הצעירות צפונה לו, הוחזק בידי אנשינו, על אף ההתקפה הקשה אשר הותקפו.

                                                                                        "במחנה"