במצור

המצור הלך וגבר. הובלת שיירות לגוש היתה כרוכה באבדות מרובות, והמוסדות ביכרו לשלוח את האספקה בשיירות צבאיות. מתוך מגמה לאלץ את התושבים לפנות את הגוש, הגבילו שלטונות הצבא הבריטי את כמות האספקה, וסרבו להוביל חמרי בנייה ובכך החמירו את מצבו של הגוש. הידיעות על תכונת הערבים להתקיף מחדש את הישובים, רבו, וגרמו למתיחות.

עם זאת גברה הכוננות. משלטים חדשים נתפסו ובוצרו. שטחים נוספים מוקשו. הותקן טלפון. הובאו רופא מנתח וציוד לבית חולים שדה. ייצור המוקשים בגוש העסיק עובדים רבים.

בו בזמן המשיכו האנשים לקיים את משקם החקלאי, והוסיפו לשתול ולנטוע. כסמל לעמידתם כחקלאים-מגינים, היתה הנטיעה בט"ו בשבט לזכר החברים שנפלו.

הצנחת אספקה, תחמושת, חמרי רפואה, עתונים ומכתבים, עודדה את רוח המגינים.

                        ט"ו שבט

מיומן כפר עציון:

אחר הצהרים התאספו חברי הקבוצה ליד שער המשק לשם נטיעת חורשה לזכר נ"א הקדושים שנפלו בהגנת הגוש. הנטיעה התחילה בקריאת תפילת הנטיעה המסורתית.

בשתילת הברושים הראשונים נתכבדו החברים העולים החדשים, שזו להם הפעם הראשונה בה זכו לנטוע בארץ. חבר העלה את זכר הקדושים שנפלו בהגנת הגוש ובדרכים. הוקראה מגילת הנטיעה שחוברה לפני ארבע שנים על ידי שלום קרניאל הי"ד, בה נאמר :

"הגענו הלום כדי לבנות ולנטוע ולהכות שרשים עמוקים בהרי יהודה. ...העצים האלה שאנו נוטעים היום לסמל יהיו לנו, סמל דרכנו כחלוצי האומה, אות ברית עם אדמת המולדת...

נשבענו: לא ננוח ולא נשקוט עד כי נגול את חרפת השממה מעל פני ההרים ועד כי נכסה אותם במעטה עצי פרי ועצי יער אשר ירננו את שירת התחיה".

שירת התקוה הדהדה בין ההרים. היא בטאה את הרצון החזק ואת האמונה, שהרי חברון ייושבו והחרבות תבנינה.

177

מיומנו של חבר:

בשעה שצלצל הפעמון, התאספו החברים במקום שנקבע. הסתכלתי על פני חברי והבעתם ענתה בהם, שהפליגו במחשבתם לעבר ילדיהם שכל שנה הם היו מסייעים בידם לנטוע.

כל חבר הרים שתיל ונטעו לזכר אחד הנופלים. אני נטעתי לזכרו של משה פ., שנהרג בעמדנו יחד בשמירה. היינו יחד, ויחד יצאנו לשמירות אך הוא לא שב. הוא מת בזרועותי.

לזכרו נטעתי עץ.  יהי  זכרו ברוך.

אחד החברים ביטא את הרגשת כולנו בדברי ההערכה הבאים :

"חברינו לא ביקשו להיות גיבורים. הם ביקשו להפוך מדבר לגן עדן. למען ישראל. הם באו הלום מתוך כוונות של שלום ויצירה וללא מחשבות של רצח והשמדה. אלו  שמתו בדרך קיוו שמקומנו יהיה לגן פורה ולא לעמק עכור..."

צבי ל. ז  " ל

מיומן עין-צורים:

אף כי לא כל החברים מאמינים, כי הגוש יוכל להתקיים בתוך מדינה ערבית, וישנם כאלה שאינם מתלהבים להיות נתיניה, הרי אין חלוקי דעות בהכרח של עמידה במקום כל זמן המלחמה.

החיים מושפעים במידה רבה מהחובות הצבאיות. עבודת הביצורים תופסת את המקום העיקרי בהתעסקות החברים. בונים עמדות, מבצרים את הצריפים, ומנסים לחפור בסלע הקשה. לגדר נקשרו קופסאות, בהם הושמו רימונים המופעלים עם הורדת הקופסה. לאחר זמן, הוחלפו במוקשים מתוצרת עצמית.

כל החברים והחברות הוכללו בתכנית האימונים שהוגברו. נערכו מטוחים. כל אחד קיבל את נשקו האישי, לו הוא אחראי. מדי פעם בשעות הלילה, מזעיקים לעמדות, כדי לבחון את הערנות של האנשים וכוננותם. חובת השמירה מוטלת על כל הצבור.

היחסים עם המגויסים טובים עד למאד. אנו מעריכים בעיקר את בחורי הפלמ"ח השוהים אצלנו והננו לומדים הרבה מכוננותם הקרבית, מרוחם הטובה וערותם לצרכי השעה.

- - - בימים האחרונים הגיעו שמועות, כי מכינים התקפה חדשה על הגוש. אנשינו יצאו למארבים ולסיורים בסביבות הנקודה.

נוכח המתיחות המורגשת, הובעה דעה כי יש להוציא כח-הבטחה ל"משק כהן", אשר ימנע את האויב מלהפתיע את החברים העובדים בשטחים, מזרחית צפונית ממחננו. בגלל המחסור באנשים. הוחלט להסתפק בכח הבטחה מצומצם שימצא במקום העבודה. המקלע יועמד על גג בית הבטחון ויחפה באש במקרה של נסיגה.

178

ממכתבי חברי רבדים:

באחד הימים, כשאנשינו עבדו בשטח, נראתה קבוצה של 15 ערבים המתקדמת מ"משק כהן" בכיוון לנוטעים. כעבור זמן מה, נתכו יריות על אנשינו. החברים תפסו בנשק. בחיפוי הדדי ושל אש המקלע נסוגו למחנה. המקרה הוכיח לנו, כי באין לנו אפשרות להוציא כח הבטחה יעיל, אין להמשיך בעבודה בשטחים המרוחקים.

- - - רבות הן השיחות בין החברים במה לעסוק באין עבודה מכניסה. במטע, ובכלל בשטחים, אין כל אפשרות לעבוד. חברים אחדים מציעים לעבור למסגרת הפלמ"ח. לעומתם טוענים אחרים שצעד זה עלול להרוס את הקבוצה. הבנות וחברים אחדים לא יוכלו להצטרף למסגרת זו. מלבד זאת יחייבו אותנו לשרות ממושך ובתקופה זו לא נוכל לעשות דבר לפתוח המשק. הבעיה תובא בפני הצבור. אחר כך נתקשר עם מוסדות "הקבוץ הדתי" ונדון אתם".     

            - - - התחלנו בפתיחת בורות ושתלנו כ-2000 שתילים של עצי יער. הוקם צריף מגורים שלישי.

            - - - מתקיים אצלנו שעור ב"תהילים". בשבת מתקיים שעור בפרשת השבוע. רבו גם הלומדים גמרא, משנה ולימודים כלליים. בקשנו מהסטודנטים המשרתים כאן לתרום מידיעותיהם לפעולתנו התרבותית.

ממכתבי חברי רבדים:

א

עודנו בבחינת עומדים על הסף ואנו עושים את צעדינו הראשונים בדרך חיינו בקבוץ. מקצתנו כבר מצאו את דרך חייהם ומקצתנו עודם תוהים.

...כמהלומה נחת עלינו המות ואנו טרם ידענו אותו. שלושה ימים עקובי דם, בהם קצר המות את קצירו, עברו עלינו.

- - - אחר ההתקפה, נוכח האבדות והפצועים, היה ברור שבמספר המצומצם של חברים, קשה להמשיך. חברי הקבוץ שעבדו בתנועה החינוכית, מיהרו לבוא לנקודה הנצורה. קבלנו שתי "השלמות" : האחת חברת נוער מ"מענית" שגמרה זה עתה את תקופת הלימודים, והשניה גרעין "מבחן" מ"יחיעם".

ב

- - - הגענו בשיירה עד ה"עץ". עמדו שם חברים רבים ולכולם רובים. אך ראו את אורי, פרצו בצעקה ומיד קלטו אותו זרועות החברים. קפצנו מהמכוניות תוך כדי נסיעה והחברים לא ידעו מה לעשות בנו. חבקונו ולחצו ידים. היתה זאת פגישה חמה ולבבית.

179

מצב הרוח בקבוץ מעודד. את יכולה לשמוע קול צחוק ובדיחה, אך מורגש כאילו המתים עומדים מאחורינו. האנשים כאילו נרגעו, כאילו השלימו עם האסון, השלימו עם הקברים הנמצאים למטה בדרך הצוקים. משהו קושר את החברים בצער מר אל ההולכים. כל פעם נזכר חבר זה או אחר שהם אינם, שהם חסרים לנו.

ביום א' ירדתי עם י. וא. לקברים. מה אגיד לך, הלב מתכווץ לראות את שתי תלוליות העפר, בהם טמונים חברים שלנו, עמם גדלנו, הגינו וחשבנו - ועתה הם אינם. מוכרחים להבליג ולהתגבר. מוכרחים לסגל לעצמנו את המחשבה הזאת, שיותר לא נראה אותם, למרות זה שאין הלב חפץ להאמין בכך. אך, אין דרך אחרת, הם הם המצווים לנו את החיים, המצווים עלינו לשמור על כל שעל אדמה ולא להפקירה.

בעבודה מחוץ לבית - אין ממשיכים. כולם שקועים בעבודות הביצורים בחצר, ומחוצה לה. הבחורות עסוקות במטבח או בתצפית. צמאים לאנשים חדשים על מנת להתעודד ולחוש בחיים חדשים.

נעמי ד. ז"ל

ט"ו-ט"ז ש ב ט

מיומן כפר עציון:

מצב האספקה השתפר בהרבה, מאחר שהשיירה הביאה השבת מצרכי אוכל.

- - - אתמול והיום טס מטוס בשמי הגוש והצניח אספקה, תחמושת ועתונים. זו הפעם הראשונה הובאו גם מכתבים אחדים מתל-אביב. החברים ליוו בענין רב את ההצנחה. נדרשנו לארוז את המצנחים ולהחזירם בשיירה הקרובה לתל-אביב.

- - - נודע לנו שהצבא ירה אל עבר הרחוב בו שוכנו ילדינו בירושלים. החברים חרדים לשלום הילדים.

- - - בשבת וביום הראשון ירדו גשמים ובבריכות נתוספו מים. מלאי המים בכפר עציון - 1600 ממ"ע ובעין צורים - 150 ממ"ע.

מתוך יומנו של חבר:

מועקת המצור אינה מחלישה את הרגשתנו, כי למיבצר, המקיף את כל ההרים הקרובים, לא יעז האויב לפרוץ. מעבר לשטח הזה נמצא האויב. כל אחד מאתנו שמח, כשמשהו מגיע מעבר לתחום. כל טירטור של מכונה מדריך את מחשבתנו, וכל בוקר תרות העינים בשמים : "האם כבר קרב המטוס" ?

180

- - - מצב רוחם של האנשים הוא טוב. לאחר שבאה שיירה ומביאה מכתבים מהבחורות והילדים - משתנים פני האנשים לחלוטין. מכתב מאדם קרוב, דבר יקר הוא.

תשוקת הלימוד משיגה ממש שיאים. החוגים וההרצאות מעסיקים את רוב החברים. השעורים מתקיימים כל יום אחרי העבודה, לפני ארוחת הערב, כדי לאפשר לרוב החברים להשתתף בפעולות תרבותיות אלו טרם צאתם לשמור.

בן ציון ג. ז"ל

מתור יומנו של ב"כ כפר עציון בת"א:

בשיחה עם ע. נ. מפקד הגוש סיכמנו את הצורך בהגדלת מספר האנשים בישובים כדלקמן :

בכפר עציון נמצאים 90 איש, דרושים עוד  40 ;

במשואות יצחק "    90   "        "        "   40.

בעין צורים       "    55   "        "        "    15.

ברבדים          "    40   "        "        "    30

בסך הכל        "    275 "        "        "     125.

ט"ז-י"ח ש ב ט.

מיומן כ"כ הגוש בירושלים

לירושלים הגיע הציוד המיועד לבית החולים בגוש.

פנינו אל ד"ר הליטשר מהמחלקה הרפואית בועד הלאומי, שיבדוק את המכשירים המיועדים לבית החולים, וישלח רופא כירורג לגוש,

     - - - נשלח מברק לחברת "חריש" בתל-אביב, והוזמנו שני טרקטוריסטים לשם יישור שדה התעופה.

     - - - במטה המחוז בירושלים דנו בענינים האלה :

     א. עייני אספקה דחופים ומצב הבטחון הגוש.

     ב. תפיסת משלטים בגבעה צהובה, ב,,גבעה העץ", ב,,חירבת סאויר", ב"שטח 600 דונם", בגבעה שעל יד המעין סיג'מה, ותפישת המנזר הרוסי. (כדי לבצע את התכנית הזאת דרושים אנשים נוספים, ציוד וחמרים לביצורים).

     ג. תכנית מיקוש הגדרות, השטחים ודרכי הגישה.

     הדיון היה לפי ציוני מפות. התכנית סוכמה והוחלט לשלוח מומחה שידריך את האנשים במקום. לשלב הראשון דרושים לכל הפחות 1500 מוקשים.

     ד. סידור זרקורים לתאורת הגדר והעמדות.

     - - - בתל-אביב אושרה תכנית הביצורים שהגשנו, דרשנו הקצבה של 10.000 לא"י ואושרו לעת עתה רק 2500 לא"י. למטה בירושלים אין כסף. על סמך אישורו של

181

הממ"ז השגנו הלואה בקופת מלוה של הפועל המזרחי. בכסף זה קנינו 6 טון חוטי תיל, וריקועי פחים לשריון מכונית המים של הגוש.

- - - נפגשנו עם האחראים להתקנת שדות תעופה. הם נסעו לתל-אביב לדון בשאלה זאת. מסרנו להם את סיכומי המדידות של השטחים המתאימים. דרשנו הכרעה ברורה לקביעת המקום, כדי שנוכל להתחיל בעבודה.

- - - בעת פגישה במחלקת ההתיישבות של הסוכנות, עוררנו את הצורך בהעברת הפרות מהגוש ל"יבנה". אם לא תהיה אפשרות לכך, נצטרך למכור את העדר.

- - - הוצנח משלוח מתל-אביב שכלל : 100 ק"ג ט. נ. ט. 1000 כדורים למכונת יריה, 1500 כדורים איטלקיים, 500 כדורים אמריקאיים, בגדים ונעלים. אין סיכויים להצנחה נוספת בזמן הקרוב.

מצב הציוד בגוש : רובים - 150, וכדורים - 15.000, מקלעים - 7, וכדורים - 2.200; תת מקלעים - 57, וכדורים - 15,000, אקדחים - 15, מרגמות - 7 ופגזים - 1,420 - מכונת יריה.

- - - קבלנו הודעה כי הצבא מוכן ללוות, אחת לשבוע, שיירת אספקה לגוש. השיירה יכולה להוביל עשרה טון משא, אין הם מסכימים להוביל אנשים לגוש, אלא בתנאי שכמספר הבאים יצאו אחרים מהמקום.

את מועד השיירה הקרובה קבעו ליום שני הבא.

י"ט שבט

ממכתבו של חבר:

החיים מתנהלים בסדר הרגיל. ניכר שהאנשים הם עתה הרבה יותר שקטים ומאוזנים. מאשר בזמן הראשון של המצור,

מערכת הביצורים בכל הגוש. מתרחבת ומשתכללת. נתפשו משלטים חדשים. הסטודנטים התבצרו בחירבת זכריה. מסיימים את הביצורים בגבעה הצהובה. גבעת העץ תפושה אף היא על ידי אנשינו. רוב העבודות מבוצעות לפי תכניותיו של דני ז"ל, ובהתאם לנסיון שנרכש בהתקפה מיום ג' שבט. החברים מתלוצצים ואומרים, שיש לקרוא לגוש שלנו "עציון-גראד".

כפי הנראה עלול האויב להתקיף את המשלטים בראשונה, לכן רוכזו עיקר המאמצים לביצורם המהיר. חברי המשקים נקראו על ידי הפיקוד להניח את עבודתם ולהשתתף עם המגוייסים בביצור המשלטים.

- - - הגיעו שמועות שהערבים הביאו שני תותחים משל הלגיון הערבי לסביבת חברון. הסמ"מ דן שהיה קצין תותחנים בחיל המחתרת הצרפתי, עיבד הוראות להתגוננות בעת התקפת תותחנים. גם בתיכנון הביצורים החלו להתחשב בגורם זה.

182

   - - - החברים עקיבא וזקי עסוקים כעת בסידור קו טלפון, המקשר בין עמדות המשלטים והמפקדה.

                                                                                                י.

מיומן כפר עציון:

קבלנו ידיעה כי חבר הקבוצה ח. ששהה בגולה הפסיק את שליחותו, חזר ארצה והעמיד את עצמו לרשות הפעולה במוסדות.

- -  -   מן הכפר בית-אומר נשמעו הדי יריות.

הודיעו על תנועה חזקה של כוחות האויב בקטע הכביש שבין המנזר לחברון. כמו כן נתקבלו הודעות בדבר ריכוזי האויב בסביבות בית לחם, המתכוונים כפי הנראה להתקיף את הגוש. הוכרז מצב הכן בכל ישובי הגוש. גם הכוחות שברמת רחל הועמדו הכן.

כ"א-כ"ב שבט.   1-2.2

מיומן בא-כוח הגוש בירושלים:

קיבלנו הוראה להכין שיירה שתצא מחר לגוש. עד שעות הלילה המאוחרות, לא יכולנו להשיג מכוניות, רק לאחר התרוצצויות ושערוריות רבות, השגנו שתי מכוניות והעמסנו עליהן. עבדנו עד שעה 1.30 בלילה. באותן השעות אירעה התפוצצות עצומה בבניין "פלשתיין פוסט", שברחוב הסולל.

בשעות המוקדמות של הבוקר, נוספו לנו מכוניות ועליהן העמסנו חוטי תיל. צינורות, ציוד רפואי לחדר הניתוחים ואספקה.

השיירה יצאה בשעה 9 בבוקר. כשנכנסה לאיזור המוגן של הצבא הבריטי, אשר ליד בנייני הסוכנות, נעצרה, וחיילים ערכו בה חיפוש מדוקדק במכשירים מאגנטיים. לא נמצא דבר מיוחד. החיילים עצרו את גרשון מעין צורים, בטענם שלידו מצאו רמון. אנו מקוים שישוחרר עוד היום. הלויטננט-קולונל הבריטי אמר שאין ברצונו להעביר לגוש מלט, עצים, פחים וצינורות. הוא טען כי לצרכי האוכלוסיה הנמצאת כעת בגוש, לא צריך להוסיף בנינים. פעמים מספר חזר על הצעתו לפנות את אנשי הגוש והציע את עזרתו לשם זה. הוא משוכנע כי האנשים רוצים לצאת את הגוש, רק הסוכנות לוחצת עליהם להשאר במקום בגלל נימוקים פוליטיים. 

       הוא הדגיש, שהוא מוכן להעביר צרכי אוכל ודלק בלבד, ולא אנשים נוספים. בכל מכונית יוכלו לנסוע אנשים אחדים שיתחייבו לחזור עם השיירה מהגוש.

כתוצאה מכך יצאה לגוש מכונית משא אחת בלבד, ובה צרכי רפואה

183

 וקצת אספקה. במכונית זו נסע גם רופא מנתח ד"ר אלקלעי, כדי לארגן את בית החולים.

בעת שפרקו בכפר עציון את המשאות מהמכונית, הורידו כמה בקבוקי חמצן, הדרושים לעבודת המסגריה. בראות בקצין הבריטי את הבקבוקים, התרגז שוב וטען כי היהודים רמאים ועל אף ההסכם הגניבו צרכי מלחמה. כל ההסברים כי החמצן דרוש לצרכי עבודותיה הרגילות של המסגריה לא שיכנעו אותו.

יחס זה מצד הצבא משמעותו הידוק המצור מסביב לגוש. במשך יום תמים ניסו אנשי הסוכנות להשפיע על שלטונות הצבא שישנו את עמדתם. וכשנוכחנו לדעת שאינם חוזרים בהם מהחלטתם. פרקנו את המשאות מהמכוניות שנשארו בעיר.

-  -  -   רדיו ירושלים הודיע הערב בדבר החיפוש בשיירה.

ממכתבו של חבר:

הרופאים קיבלו "תגבורת" - רופא מנתח. אומרים כי יש כבר יותר רופאים מאשר חיילים. וכאילו להכעיס כולם בריאים. ואינם רוצים לחלות. הערב כבש הפרסונאל הרפואי שולחן מיוחד בחדר האוכל, שלושת הרופאים. החובש הפלוגתי - החובש האיזורי, חובשת ואחד מחברי ועדת הבריאות.

בקשר לבוא המנתח מתלוצצים ואומרים: "לפנים היו לך בכל זאת סיכויים להגיע לירושלים - לאחר שנפצעת. היום אין עוד תקוה כזו".

-  -  -  ייצור המוקשים נמשך במרץ. בשעה זו. בתשע וחצי בערך גמרה המשמרת הראשונה את עבודתה והשניה באה להחליפה. את רוב העבודות מוכרחים לבצע בלילה. בזמן שמכונת חשמל מספקת חשמל לתאורת הגדר. אין לנו מספיק דלק ושמנים להנעת המכונה גם ביום. אפילו בשבת אין לנו מנוחה. כל המסגרים עבדו השבת. לפני הצהרים יצאנו לשטחים להניח מוקשים. מהם המשיכו עוד במוצאי שבת. הכל למען "הבטחון".

אברהם ש. ז"ל

מתוך יומנו של חבר:

אברהם השקט והמתון, מרוכז כולו במחשבה אחת - יצירת מוקשים. ברם. לשם זה דרושים חמרים שונים ומאין יקחם ? גם המכונות וכלי העבודה הדרושים לעבודה מסוג זה חסרים במקום, אך ההכרח וכוח המצאתו עומדים לו. הוא יוצר יש מאין. מרכז את כלי המלאכה השונים הנמצאים במשק. ומתאימם לתפקיד זה. לפי הוראותיו, אוספים את כל קופסאות השימורים הריקות, תרמילי

184

כדורים ריקים, מסמרים וחתיכות ברזל. חומר נפץ נמצא ברשותנו עוד מימי העבודה במחצבה והוא הוחרם לתפקיד זה. מהעיר שולחים פקקי יריה - והייצור מתחיל.

בהתמדה יוצאת מן הכלל הוא עושה נסיון אחרי נסיון, עד אשר מצליח להרכיב את המנגנון הראשון ממסמר מושחז, מקפיץ העשוי מחוט פלדה, המופעלים על ידי פקק יריה. בהצליחו להרכיב מוקש ראשון, אין קץ לשמחתו. מאז עובד הוא יחד עם חבר עוזריו, עד שעות מאוחרות בלילה. בהדרגה מתקדמים, מהכנת מוקשי הפחדה לייצור מוקשי חבלה. גם אלה משתכללים, מדי פעם. בלילות יוצאים אלכס ודוד עם עוזריהם לשדות וממקשים את סביבות המשלטים.

י.

כ"ז שבט

מיומן ב"כ הגוש בירושלים:

       במטה דנו אתנו בדבר אירגון שיירה חדשה לגוש. המקשרים מטעם הסוכנות עם הצבא סבורים, שעלינו לשמור על הקשרים עם הצבא, המוכן ללוות את שיירות האספקה, ולא לארגן שיירות בכוחות עצמנו. לעומת זאת ברור לנו, שלא נוכל להסתפק באספקה וחשוב לנו להעביר חומרי בנין הדרושים לביצורים ולסידור משטחים ליד ברכות המים, כדי לרכז כמות מים יותר גדולה.

במטה המחוז סוכם : אם במשך הימים הקרובים לא נקבל תשובה ברורה מן הצבא, נארגן בראשית השבוע הבא שיירה שלנו. בשיירה זו נעביר גם את שלושת המשוריינים שהוקצבו בשביל התחבורה הפנימית בגוש.

עובדה תכנית למסע השיירה, והתחלנו באירגונה. השיירה תכלול : שלש מכוניות עמוסות חומרי בניין, פחים, עצים, צינורות, מכונית משא עמוסה מלט, מכונית עמוסה חוטי תיל ושקי חול, מכונית דלק, שלשה משוריינים לתחבורה בגוש. לרשות כוח הליווי יועמדו : מכונת יריה אחת, 3 מקלעים, 30 תת מקלעים. יצורפו שלושה חבלנים - לפריקת מחסומים.

       נתמנה מקשר מיוחד לתווך עם קציני הצבא, במקרה של חיפוש. תאורגן יחידת פועלים להעמסה ופריקה מהירה. בשביל שלושת המשוריינים הנשארים בגוש, יוכן מלאי בנזין.

       בשיירה זו נוכל להעביר את כל האנשים המחכים מזמן בירושלים. מספרם מגיע לשמונים איש.