הקרב בנבי דניאל הוכיח את חומרת מצבו של הגוש. הניתוק החמיר, הסיכוי להרבות את מספר הלוחמים – חלף. הלגיון הערבי השתלט על האיזור וראש הירית חברון פנה בקריאה לאנשי הגוש למסור את נשקם. כל אלה העמיקו את הרגשת הסכנה המתקרבת. הרגשת הבדידות גברה, הגוש הפך אי בודד בין מחנות האויב – מעין "טוברוק". לכן רבו הלבטים בקשר לדרכי התגוננותו של הגוש. ברם, מוש שיכנע את האנשים לנקוט בכיוון של התגוננות אקטיבית, כדי לנצל את יתרונות הגוש –   ל מ ע ן ה מ ע ר כ ה   ע ל   י ר ו ש ל י ם.    הוא תבע לנטוש את הטכסיסים שהיו מקובלים עד כה ולהיות ויזמים במלחמה: להטריד ולהתקיף.

האנשים קיבלו עליהם את המשימה. הם התרגלו לתנאי המלחמה החדשים ובד בבד המשיכו לרקום את מסכת חייהם הרגילים, לטפל במשקם, ולטפח חיי חברה ותרבות ערים. בערנות עקבו אחרי מהלך המלחמה בארץ כולה, מתוך הכרה שהתפתחותה תקבע גם את גורל הגוש.

י"ח אדר ב'

ממכתבו של מחב"ל:

בכפר עציון שקט. אין זר נראה בכל הסביבה שלנו. הם אינם מעיזים לנסוע, אפילו על הכביש הראשי.

גם הערב נורו יריות בכיוון למחנה.

-  -  -   יש לחכות להתקפה רצינית במשך הימים הקרובים, בפרט אחרי החלטתנו לנתק את התחבורה מן הדרום. אנו זקוקים לתחמושת מכל הסוגים, בכמות ניכרת. את המוקשים דרוש להעביר בהקדם ואם יאן מוקשים מוכנים, יש לשלוח מנגנונים וחומר לייצורם.

אהנשים מתוחים אך אינם מדוכאים. פחתו האפשרויות להעברת שיירה וזה ישפטע על כל האנשים במקום. יש לעשות את הכל להגברת כוחנו.

יעקב  א. ז"ל

299

 למען ירושלים

ט אדר ב'.

מתוך יומנו של חבר:

בימי הקרב בנבי דניאל הטרדנו מהמשלטים שבמנזר ובהר הרוסי את התחבורה הערבית, והיא שותקה לימים אחדים. הערבים התלוננו בפני השלטונות הבריטיים, כי תפסנו את המנזר. היום הופיע הקצין וליאמס בלווית שוטרים מבית לחם כדי לחקור את הדבר. איברהים חזבון מסר להם, כי הוא מרצונו הטוב החכיר לנו חדרים במנזר. לאחר תשובה זו לא היתה להם סיבה להתאנות לנו. הקצין הזהירנו שלא נירה על המכוניות העוברות בכביש, אחרת הם יאלצו להגיב.

- - -  בשעות שלאחרי הצהרים הרצה יגאל אלון מפקד הפלמ"ח בפני ציבור החברים והמגויסים. הוא דיבר על דרכי מלחמתנו ועל תפקידו של הגוש במערכה. זאת תמצית דבריו:

"למרות הכשלון בנבי דניאל יש לקוות כי תגענה לגוש שיירות נוספות, ותישלח עזרה באנשים ובנשק. גוש עציון מהוה עמדה קדומנית חשובה להגנת ירושלים, לו לא היה לנו גוש ישובים זה, הינו צריכים להילחם כדי לכבוש איזור כזה. עובדת המצאותו של הגוש בנקודה כה רגישה לתחבורת האויב, מהווה שיקול חשוב במערכת המלחמה בארץ כולה. מה חשוב היה אילו יכולנו להציב גוש כזה במשולש טול כרם-ג'נין-שכם. לגוש עציון צפוי עוד התפקיד לשמש כנקודת מוצא לחדירתנו לנגב ולאזור חברון. נכון, מצבכם קשה, מנותקים אתם מכוחות הלוחמים העיקריים, מוקפים כוחות אויב רבים. דומה מצבכם למצבה של טוברוק, בימי מלחמת העולם. אך אין להעלות על המחשבה כי אנו נפנה את הגוש. עליכם להתלכד למחנה אחד, לצבא אחד ממושמע. עליכם להתבצר כל כמה שתוכלו ואז יש תקוה לעמוד".

ד.

כ"א אדר ב'

מיומן כפר עציון:

זה ימים מספר, יורדים גשמים חזקים, ורוחות עזות נושבות. לעיתים מכסה ערפל סמיך את כל הסביבה. השבוע ירדו יותר מ-20 מ"מ גשם והברכות שוב נתמלאו מים. נותקנו - שדה התעופה הפך בוץ ועד שהאדמה תתיבש לא יבואו מטוסים, ולא יגיעו עתונים ומכתבים וכל יתר הדברים הדרושים לגוש. העצבות המצויה בימים כאלה, נסוכה על פני האנשים. החברים מחנחמים רק בזאת כי בימי סגריר, אין לחשוש מפני התקפת אויב.

 300

- - -   ערכנו נשף חגיגי לקבלת פני החיילים, שהגיעו לגוש ביום שבת. פתח מפקד החבל יעקב. אחריו נאם מוש, מפקד הגוש. דבריו השאירו רושם על כל הנאספים. הלהקה שלנו הציגה את תכנית י"א אדר, בשילוב קטעים מתכנית פורים והצליחה בהופעתה. צבי בן יוסף מפלוגת החי"ש ניגן משיריו על האקורדאון והחילים חזרו למשלטים מלאי סיפוק והערכה.

 - - -   נורו יריות על המנזר.

כ"ד אדר ב'

מיומן ב"כ הגוש בירושלים:

הגשתי את חשבון דמי הכלכלה של המגויסים למטה המחוז. לאחר שהגיעו חשבונות מתל-אביב, המחייבים את המחוז בעד האספקה שנשלחה לגוש עציון, אין המנהלה רוצה לאשר את החשבונות של כלכלת המגויסים המוגשים לה. הסברנו שעד כה שילמנו בעד כל האספקה שנתקבלה. המשלוח האחרון שנשלח לגוש מוחזק כמנת ברזל, וטרם הוברר את מי יש לחייב תמורתה. לא נוכל לקנות אספקה אם לא נקבל מפרעות מאת  מוסדות  הבטחון.

מתוך יומנו של חבר:

השינוי במזג האתר משפיע לטובה על מצב הרוח. פג הדכאון שהשתלט עלינו לאחר הקרב על השיירה האחרונה. המתיחות פחתה. מפעם לפעם מתעוררים ספקות בדבר עתיד המאבק בכללו ועל עתיד "הטוברוק" שלנו בפרט. עם כל זאת עוברים עלינו הימים במנוחה, בשקט ובעליזות. מתבדחים, עורכים נשפים, עתון-חי, מנגנים על הפסנתר ובועטים בכדור. אמנם יש והצחוק הוא מעושה, אבל בכל-זאת צוחקים.

אולם, לא פעם עולה הרגשה בלתי נעימה בלב על תהפוכות הגורל בחיינו. הנה רצינו להיטיב למשפחותינו והעברנו אותן לירושלים, עתה הן חיות בצפיפות בסביבה של אי בטחון, יריות, הפצצות ובמצב של חוסר מזון מספיק, והחרדה לגורלנו מלווה אותן. ב"צ ג. ז"ל        

מתור מכתבו של חבר:

".בעת צרה האדם נוטה ביותר לפנות אל הכח שמעליו, וטוב שישאב עידוד מההכרה שיש מישהו מעליו, אין אני נמנה בין ממללי תהילים אולם

301

מענין שבזמננו אנו כשהברומטר של מצב רוחנו עושה קפיצות גדולות, פעם למעלה ופעם ןמטה – תמצא תמיד בספר תהילים מזמור המתאים כל כך למצב. וכך נהגנו גם אנו.

ביום השלושים בעת האזכרה לעשרת חללי השיירה קראנו את פרק פ"ג: "שיר מזמור לאסף. אלקים אל דמי לך, אל תחריש ואל תשקוט אל..."

פרק אשר בפסוקיו אפשר למצוא ביטוי למצבנו מבחינה פוליטית ונפשית.

בליל ששי אור לו' שבט, לאחר נצחוננו בהדיפת ההתקפה, בעת קבלת שבת בבית הכנסת, קראנו את פרק י"ח: למנצח לעבד ה', לדוד, אשר דבר לה' את דברי השירה הזאת  - ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו..."

בעת הלוית הל"ה קראו ליד הקבר הפתוח את פרק צ"ד: "אל נקמות ה', אל נקמות הופיע" ובערב האזכרה בהמלא שלשים לנפילת הל"ה קראנו את הפרק הנפלא קמ"ד: "לדוד, ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב , אצבעותי למלחמה..."

תהילים – זהו ספר נפלא. זהו כינורו של דוד, בעל מאות מיתרים, שכל אחד ואחד מבטא מצב נפשי אחר, ובשלמותו הריהו ספר האמונה והרגש של העם בכל דורותיו.

יוסף  ד. ז"ל

מתוך מכתב של חבר הקבוצה אל ידידו בתל-אביב:

שמחתי שהתפנית לכתוב אלי. לעת כזאת יקרה כפלים כל מלה מאת ידיד ורע, הואיל והיא מתירה במקצת את אזיקי הבדידות שבהם הננו כבולים עתה, עד שאפילו חיי הצוותא של הקבוצה אינם יכולים לעמוד כנגדם.         

ומדעסקינן בתודה – אנצל את ההזדמנות ואגיש תודתי באורח זה למועצת הפועלות של הפועל המזרחי ששלחו לנו שי נאה ומועיל. בלילות השמירה הקרים – כולנו מזכירים אותן לטובה על הבגדים והכובעים החמים.

על אורח חיינו פה ואל חיי משפחותינו אי שם בעיר הקודש – ידועים לך ודאי פרטי פרטים. כסבורים היינו שאנו מעבירים אותן לעורף, והנה נשתבשו התחומים. יתן השם, ונזכה בקרוב לשכון לבטח בערי ישראל ובהרי יהודה.

לצערי לא הספקתי עדיין לקרוא עד תומו את מאמרו של ח. ליברמן על כפר עציון. ידוע לך ודאי שכבר שבענו לשמוע הדים חזקים מ"מעשי הגבורה" שלנו. הדים, החזקים בהרבה מהקול עצמו. זהו טבעם של הדים בהרים.

על מעשינו בימים אלה – אין לכתוב, אך לעשות יש הרבה. נקווה שהנצחון יקדים לבוא בטרם לגמור את מלאכתנו, שהזמן גרמה, כי היא מן הדברים שאין להם שיעור.

302

בנוגע למצבנו בחומר וברוח – מתלוצצים יושבי הקרנות שבתוכנו ואומרים: "מצבנו החומרי הוא 'רוחני' למדי ומצבנו הרוחני חומרי במעט". אך אין אלה אלא דברי בדיחותא כדרכם של גוברין יהודאין. לאמיתו של דבר – במיוחד אחרי השיירה האחרונה שעלתה אמנם בדמים מרובים – מלאים, תודה לאל, מזווינו מזן אל זן אין פרץ, אין צווחה ואין יריה ברחובותינו, ואם ישועת ד' לא תאחר לבוא, הרי לא נבוש ולא נבייש את כלל ישראל במעמדנו בימים אלה. בשטח הפעולה התרבותית לא היתה כמעט תקופה של עירות והתעניינות כבימים אלה. לומדים , מי מתוך עניין בלימוד עצמו, ומי מתוך חוסר עניין במה שהוא אחר. אלה ואלה, יושבים והוגים בתורה.

בשעות בין הערביים, תמצא זוג חברים הצולל בים התלמוד. מתקיימים חוגים אחרים למשנה ולתנ"ך. מרצים על נושאים בספרות, בידיעת הארץ ובמקצועות הטבע. נערכות מסיבות שבת ומעידן לעידן – גם הופע של חוג דראמטי. הכל מבוצע בכוחותינו הדלים.

כשתצא בשעה כזו מפתו "נוה עובדיה" ותראה את ההרים השוממים שמסביב ומעבר להם קנים של ארס והרס – היית רוצה שתופיע על הרכסים האלו דמותו הפלאית של ר' לוי יצחק מברדיטשב, להוכיח לו לריבון העולמים, מי מול מי עומד פה במערכה.

אך עד שיופיע ר' לוי יצחק מברדיטשב, שומה עליו להעמיד שם מליצי יושר אחרים, אשר את שפתם ייטיבו שכנינו להבין. התגבורת, שהגיע אלינו מעודדת אותנו. חלק ניכר מהם – חברי תנועתנו או קרובים אלינו ברוחם ויחד עם זה – חיילים טובים. לא אלמן ישראל.

בתוך חיינו האפורים יש גם כמה וכמה בעיות מטרידות, ובהזדמנו הייתי רוצה לשפוך שיחי לפניך, אך לא אגדיש את הסאה הפעם ואומר שלום. ישמרכם ד' בכל עת ובכל אשר תפנו.

דרישת שלום לכל ידידי באשר הם שם

יהושע  ל. ז"ל

מתוך מכתבו של מזכיר קבוצת "משואות יצחק":

קשה לתאר במלים את הרגשתי ברגע שיצאתי מן המטוס ודרכתי שוב על אדמת הטרשים שלנו. השמחה לשובי היתה מהולה בצער או יותר נכון בדאגה לעתיד המקום. לאחר ישיבה ממושכת בירושלים ובתל-אביב נכנסתי לעולם חדש. פחדתי מפני הפגישה עם אנשי המקום, שזמן רב לא יצאו מתחומם המנותק. והנה הופתעתי מקבלת הפנים הנלבבת שזכיתי לה עם שובי לקבוצה. בשעות הראשונות הייתי המום ולא יכולתי להאמין שכאן חי ציבור אנשים ער, תוסס , מלא שמחת חיים הצופה בבטחה ובעוז לקראת הבאות. חשבתי בלבי,

303

שמא אין אלה יודעים את המתרחש. אין הם יודעים באיזו סכנה הם נתונים ואין הם תופשים מה עלול לקרות. עד מהרה עמדתי על טעותי. העליזות והשמחה אינן נובעות מאי ידיעה או מאשליה עצמית. הן באות מתוך ידיעת המצב. ודוקא מתוך הכרת התפקיד הכבד והרציני גוייסו כוחות הנפש לשמירה על מהלך החיים התקינים. כולם ערים למתרחש בארץ ובעולם ועוקבים בסקרנות ובהתעניינות אחר כל התנודות הפוליטיות והצבאיות. האנשים עומדים בנסיון של תנאי חיים קשים. בדרך כלל נהנה החייל המגוייס מן החופשות הניתנות לפרקים והמאפשרות לו ביקורים אצל משפחתו, אולם אנשי הקבוצה רתוקים למקומם ואף על פי כן אינם מתלוננים. כל אחד עושה את מלאכתו בנאמנות ובהכרה ברורה כאילו אין הוא רגיל למשהו אחר, כאילו הדבר מובן מאליו וכך צריך להיות.

א.מ.

סיכומים מתוך "בעולמנו" עתון קבוצת "משואות יצחק":

גן הירק יתפוס אצלנו השנה מקום חשוב בהספקת המזון. הוא יכול לספק לנו ולגוש כולו כמות ניכרת של ירקות. ההצלחה בגידול הכרובית הערבית מוכיחה את האפשרות לפתח אצלנו גן. השנה ננצל את כל השטחים העומדים לרשותנו לגן ולמספוא. בבקעה הגדולה יש לנו 4 דונם מתאימים לירקות...  נשתול כרובית ערבית בשטח המשתלה, נגדל עגבניות מאוחרות על שטח של 4 דונאם. בבקעה הקטנה נגדל עגבניות מוקדמות על שטח של 5 דונאם, 2 דונאם קשואים, ו – 2 דונאם ירקות שונים. השבוע עסקנו בחרישת השטחים הקרובים, ובתחילת השבוע הבא נחרוש – יחד עם שטחי המטע – את השטחים בבקעה הגדולה. הגן יעסיק 3-4 איש ליום בממוצע.

מספוא: השנה לא נוכל לקבל חציר מן החוץ, ולכן נצטרך לדאוג למזון הפרות, לאחר שייגמר המרעה הטבעי. מן הפול שגידלנו בבקעת המעיין ובגבעת אולגה נקבל חציר יבש. דונאם וחצי מספוא נזרע בבקעת המעיין ודונאם וחצי בסיג'מה.

מטע: עדיין לא גמרנו את החריש הראשון. אם נקבל השבוע שומרים להבטחה, נסיים אותו ביומיים. באותם הימים נעטוף את הגזעים ונעשב את השטח.

בסוף החודש נצטרך לחרוש את כל המטע פעם שנייה. בגלל המחסור בידים עובדות אין אנחנו יודעים אם נוכל לחרוש בזמן. גם הבהמות עמוסות עבודה כל הזמן.

בכרם – גמרנו את עיבוד השטחים הקרובים למחנה. בדעתנו לעבד את השטחים המרוחקים – אם נקבל שומרים להבטחה.

י.פ.

304

(תמונות – עמוד אחד: בולדוזר בהכשרת שדה התעופה.   הובלה בקרוניות בהכשרת המסלול.   מסלול התעופה.   פרימוס שניזוק)

בליל פורים ערכנו מסיבה מוצלחת. התכנית כללה בעיקר חומר התולי על הוי חיינו במצור. מצב רוחם של האנשים היה מרומם.

למחרת הוטלה עלינו המשימה לתפוס את משלט גבעת העץ, ולהחליף את הסטודנטים היוצאים מהגוש. עם בקר יצאנו, כתה מעורבת של חברים וחברות, ותפסנו את עמדותינו. היתה לנו האפשרות לעקוב מקרוב אחרי השיירה בבואה ובצאתה את הגוש. נשארנו במשלט עד מוצאי שבת, כשבאו אנשי פלוגה ב' להחליפנו.

-   -   -   עקבנו בחרדה אחרי מהלך הקרב בנבי דניאל. הוברר לנו כי טבעת המצור מתהדקת ועלינו להגביר את עבודתנו בביצורים. סוכם לחפור עמדות באדמה. מגמתנו להגיע בזמן הקרוב  ל – 5 עמדות ראשיות חפורות, כדי שנוכל לוותר על העמדות הבנויות. את המפקדה נשכן במקלט שהתחלנו לחפור. את העמדות והמקלט נקשר ברשת תעלות חפורות. ברם , בעזרת מכשירי העבודה העומדים לרשותנו קשה להגיע לעומק רצוי באדמת הטרשים שלנו.

-   -  -   רבים מחברינו משתתפים בהרחבת שדה התעופה ובביצור משלטים שונים (באוכף המוכתר, 600 הדונאם, גבעת אולגה, חירבת סאויר).

-   -  -   החיים החברתיים והתרבותיים מתנהלים כסדרם. כל יום בשעות הבוקר ולפנות ערב נערכים שעורים בגמרא, בספר "תהילים" ובדיני פסח. חברים רבים משתתפים בשיעורים.

ד.

מיומנו של חבר:

הצלחתו של האויב בקרב נבי דניאל רוממה את רוח אנשיו באיזור ודירבנה אותם להדק את המצור על הגוש. השלל שנפל בידי האויב הגביר את כוחו בנשק והוסיף לו מספר ניכר של מכוניות משוריינות שחסרו לו עד כה. האויב עלול לנצל את נשקנו ומכוניותנו למלחמתו בגוש ולהבטחת תנועתו בדרכים.

תוצאות המערכה אילצו אותנו לעבור מהתגוננות פסיבית להטרדת תחבורת האויב, דבר שעלול להביאנו להתנגשות ישירה עם חיילי הלגיון החונים כאן, והמלוים את השיירות הערביות. שינוי זה חל לפני שהגוש הספיק להתכונן לו די הצורך. השיירה שהגיעה הביאה רק חלק מהאנשים הדרושים להגנת הגוש. אנשי פלוגה ב' החליפו את המגינים שעזבו את הגוש ורק

305

חיילים מעטים נוספו. לאור המצב בדרכים אין סיכויים קרובים להעביר את הפלוגה השניה שהיתה מיועדת לשמש כוח מוחץ ויוזם, כרזרבה לשעת חרום. כמו כן טרם הספיקו להעביר את כל חמרי הביצורים הדרושים לשיפור עמדותיו של הגוש, וגם לא את כל כמות הנשק הדרושה להגנתו.

לא ייפלא כי בקרב אנשים חשובים ממטה ירושלים רווחות דעות שיש להסיק מסקנות מרחיקות לכת מן המצב הנוכחי, ולוותר על גוש עציון. כוח האדם שבו על נשקו יכול לשמש תוספת חשובה להגנת ירושלים. כעת ישנה עוד האפשרות להעביר את הכוח הזה בשלום לירושלים. גם השלטונות הבריטיים, אשר סרבו ללוות שיירות לגוש, הציעו את עזרתם בהעברת מגיני הגוש לירושלים. למטה המחוז בירושלים אין אפשרות להפריש אנשים ונשק כתגבורת לגוש בעת הצורך. הניתוק המוחלט הצפוי לגוש, דבר אשר הוכח באופן ברור בעת הקרב בנבי-דניאל לא יאפשר להגיש עזרה בעת הצורך, וגם לא לסגת בצורה מתוכננת, כשהדבר ייראה כהכרחי לפיקוד, אם מבחינת השימוש היעיל בכוחותינו או מבחינה פוליטית.

אחרים סבורים, כי אם יש צורך להחזיק את הגוש כגורם מטריד לתחבורת האויב באיזור זה, כעמדה קדמית לירושלים העיר או בגלל חשיבותו הפוליטית - לא נכון לפזר את הכוחות המרוכזים בו על פני שטח כה רחב. רצוי לקצר את הקוים ועל ידי כך להגביר את כוחם של הישובים והמשלטים החיוניים. תכנית זאת מחייבת לוותר על הקטע הצפוני של הגוש : עין צורים רבדים והמשלטים שמסביבם, ולהתרכז במשלטים שמסביב לשדה התעופה במשואות יצחק ובכפר-עציון והמנזר. אולם במקרה כזה ישאר שדה התעופה מצדו הצפוני מוגן על ידי שני משלטים בלבד - דבר, שאינו רצוי בהחלט.

                                                                                                     פ.

מארב לשיירה ערבית

כ"ו אדר ב'.

מהמטה בירושלים נתקבל מברק כי שיירת אויב המובילה נשק, עומדת לעבור מירושלים בדרכה לחברון. על אנשי הגוש הוטל לארוב לשיירה ולשבותה על נשקה.

בישיבת המפקדה עובדה תכנית הביצוע:

הכביש הראשי ייחסם במוקשים חשמליים. מוקש אחד יונח לפני הק"מ ה-20 בכיוון לירושלים, המוקש השני ליד הכניסה לכביש הפנימי של הגוש. על יד הק"מ ה- 20, בבתי "צאדק", יוכן מארב מס' 1, שיכלול שני חבלנים. עליהם להפעיל את המוקש, ושבעה אנשים המצוידים בנשק אישי ומקלע

306

יבטיחום. חולית חבלנים אחרת עם אנשי הבטחה שתהווה מארב מס' 2, תתפוס עמדות על יד הכביש הפנימי. המארב העיקרי מספר 1, יהיה תחת פיקודו של א. ט.  מארב זה יתפוס עמדות על רוכסי הגבעות, צפונית מערבית מהצטלבות הכביש הראשי-הכביש הפנימי.

סוכם שאנשינו יתנו לעבור למכוניות השיירה, עד שהמכונית הראשונה תגיע מול הכביש הפנימי, ורק אז יופעל המוקש שעל יד הכביש. במקרה של נסיון נסיגה, יופעל המוקש שעל יד בתי "צאדק"' נגד מאסף השיירה. כוח המארב מס' 3 יפתח באותו זמן באש, ויסתער על השיירה, במגמה להכניסה דרך הכביש הפנימי לשטחי הגוש.

בחצות לילה יצאו החבלנים לפעלם. הם פתחו את מחסומי האבן והניחו את המוקשים על הכביש הראשי. בשעה 5.00 לפנות בוקר ניצבו המארבים בעמדותיהם וחיכו לאות.

אט אט הפציע השחר. כל היקום היה מכוסה ערפלים לבנבנים שהלכו ונמוגו מפני קרני השמש. בחוסר סבלנות ציפו האנשים לבוא השיירה, לשמע טרטור מכונית נדרכו לקראת פעולה, אך התצפית הודיעה כי זוהי מכונית רגילה ויש לתת לה לעבור. המכונית חלפה על פנינו מבלי שנוסעיה ידעו כי עברו במקום סכנה.

השעות זחלו לאיטן. התגנב ספק ללב, אם אין אנו אורבים לשוא. הרעב התחיל להציק לנו.

לאחר השעה 12.00 בצהרים הגיעו 3 אוטובוסים מלאים אנשי כנופיות. הם נעצרו כ-20 מטר מן המארב מס' 1, ששכב מאחורי גדר האבנים של בתי "צאדק". קורפורל הלגיון בחברת ערבי אחד התקדמו לאורך הכביש וחפשו מוקשים. הם גילו את החוט של המוקש והתקדמו לארכו, עד סמוך לגדר שמאחוריה שכב המארב.

האורבים זרקו שני רמונים ופתחו באש מן הכלים האוטומטיים שברשותם, לתוך ריכוז הכנופיות, בהפילם בהם חללים. לרוע מזלם, הופיע אותו זמן משוריין של הצבא, שליוה את השיירה, ופתח באש קטלנית על אנשי המארב. בקושי הצליחו לתפוס מחסה מאחורי בית "צאדק" ולהנצל מפגיעות האויב. כשמפקד המארב העיקרי - מס' 3 - הרגיש בהתנגשות החבלנים עם הצבא, לא עמדה לפניו דרך אחרת, אלא לסגת. המשוריין הבריטי שהתקדם בינתיים לא הרחק מהכביש הפנימי, הפנה את כל עצמת אשו לעבר הנסוגים, בנס יצאו מתחת לאש, כשחייל אחד בלבד נפצע פצעים קלים. האויב הצליח לאסוף את נפגעיו, לסובב את המכוניות ולסגת לכיוון ירושלים.

אנשי מארב מס' 1 נסוגו בקושי מהשטח, כשאש האויב מן העמדות שבהרים רודפת אחריהם. במאמץ רב עברו את המרחק של חמשה ק"מ עד שהגיעו לבסיסם. תחת מטר אש חזקה של האויב, הצליח אברהם ש. מפקד-

307

חולית החבלנים להניח מחדש את המוקשים שפורקו, בכביש הפנימי.

בדו"ח שנשלח בשעה 15.15 מהגוש אל המטה בירושלים נאמר, כי יריות הערבים מהרכסים שבמזרח ובצפון-מזרח מהגוש – נמשכות עדיין.

בלילה יצאה לכביש הראשי חולית חבלנים בפיקודו של אברהם ש. הם פרקו את המוקשים שנשראו בכביש, והביאום בחזרה לגוש.

תחבורת הערבים נפסקה לימים מספר.

ד.ב"ד

מיומן כפר עציון:

מזג האויר השתפר. שוב פקדנו מטוס. ולאחר הפסקה ארוכה הגיעו מכתבים מהחברות. זה שבועיים שלא ירדה שיירה מירושלים לתל-אביב. חברינו ח. ניצל את הזדמנות טיסתם של חברי הועד הפועל הציוני משדה התעופה בים המלח לתל אביב והוא מסר בידי אחד מהם חבילת מכתבים שהוטסו מתל-אביב אלינו. רבה השמחה בין החברים.

הידיעה כי לאחר הפסקה ארוכה הצליחה שיירה של 50 מכוניות להבקיע את הדרך לירושלים, עוררה שמחה אצלנו. היינו מודאגים עקב השמועות  בדב מחסור מזון בירושלים.

ט"ז אדר ב'.

מתוך מכתבי חברים מכפר עציון:

א

הפר "זמרי" שהובל בשיירה , הוחזר פצוע קשה. חברי המזכירות עם "הרבנים" והדיינים, השוחטים ומכובדים אחרים התישבו והחליטו לשחוט אותו. קראו למסגר ויוו עליו להתקין מיד, סכין כשרה לשחיטה – סכין חלקה ומבריקה, שארכה מטר. אברהם עבד כל השעות שלאחרי הצהרים והלילה – ולפנות בוקר גמר את מלאכתו. השוחטים צבי ומשה השלימו את המלאכה. הפר נשחט כהלכה , והבשר הוכשר.

-  -  -  השבוע יהיה לנו בשר בפשע. נשארו כמאה וחמישים ק"ג בשר הטעונים ניקור. בקשנו לשלוח מנקר מתל-אביב. בימים כאלה חבל לאבד כמות כה גדולה של בשר. אם לא יבוא המנקר, נמצא במצב קשה. כי חברי "רבדים" דורשים את הבשר בשבילם. איך נוכל למסור להם בשר כזה כל עוד ישנם מצרכים אחרים ? אך הבשר עלול להתקלקל, וקשה יהיה לסרב. חלוקי הדעות בשאלה זו בין החברים הם חריפים. יש המקילים בענין ואחרים מחמירים.

308

איננו יכולים להבין שאי אפשר להשיג מנקר שיסכים לבוא אלינו לימים מספר, כדי להכשיר כמות גדולה של בשר. הרי זה ענין של אספקה שלמען הבאתה לגוש נופלים אנשים.

יוסף  ד.

ב

-  -  -   ערכנו שאלון על דברים המותרים והאסורים לפסח, שיש להגיש לרבנות. אנו יודעים שהרבה דברים אפשר להתיר, ואין לאסור עלינו בזמן הזה, אבל בעניני ציבור רצוי לנהוג בזהירות.

-  -  -   מזון יש ב"ה בשפע. בשר, ביים , חלב ודגים, כבימים רגילים. אמנם אין מבזבזים. קיים פיקוח חמור על המלאי ועל דרכי ניצולו. באלו הימים קבלנו גם בגדים חמים וגם לבנים, ולמחסנאית הוגל במילוי תפקידה.

-  -  -   מתכוננים לחתונה.  יחזקאל ורחל עומדים להתחתן. תחילה רצו לנסוע לתל-אביב לחוג את חתונתם ביחד עם בני המשפחה, אך כיוון שאין הדבר ניתן לביצוע כעת – החליטו להתחתן במקום. יתכן ותהיינה שמחות נוספות.

-  -  -   זה שלשה ימים משתולל חמסין, ורוח שרב מדברים תואפת להשמיד כל פרח ושיח. עצי המטע פורחים עתה ומלבלבים. משטחים עלו עשבים פראים גבוהים, והנוטעים מתאמצים לעדור ולחרוש עד כמה שניתן להם. לבם כואב על ההזנחה, על אף הכל יניבו העצים פרי רב אשר יקל על אספקת אנשי הגוש. אולי אפשר יהיה להטיס פרי במטוסים - העירה.

-  -  -   הטרקטור עובד שעות רבות ביממה בהרחבת שדה התעופה. לידו עזרים אנשי הליווי של השיירה והנהגים. הם מקוים שכשיורחב מסלול התעופה ומטוס דו מנועי יוכל לנחות, יוכלו לחזור למקומותיהם. את העבודה מכוון חברנו אהרן המשקיע בה את כל מרצו ויזמתו. כבר עכשיו שופר מסלול התעופה ומטוס קטן נוחת עליו בקלות.

-  -  -   מפעל ייצור המוקשים עובד במלוא הקטור. עובדיו שוחרר גם משמירה תורנית. הם עובדים ביום ובלילה עד שעה מאוחרת, כדי להגדיל את התפוקה. בכל הישובים עובדים במרץ רב בביצורים. משתדלים להתחפר באדמה, עד כמה שהדבר ניתן להעשות במכשירים הפשוטים שבידיינו. חלק

309

ניכר מהעובדים מופנה לשיפור הביצורים במנזר, באוכף המוכתב ובהכנת ביצורים בחירבת סאויר.

 -  -  -   קיבלנו מכשיר למילוי סוללות. עתה נוכל להכין סוללות לכל מכשירי הקשר בגוש, גם בשעה שמכונות החשמל אינן פועלות. באלה הימים נסדר גם מכשיר דומה המופעל על ידי הרוח – מעין "טחנת רוח".

ד.

כ"ט אדר ב'

מתוך יומנו של חבר:

-  -  -   כשפרצה מלחמת השחרור נמצאו שלשה מחברי כפר עציון בשליחות הישבו – במחנות ובריכוזי הפליטים באירופה. חבר אחד בארצות הברית, וחבר ממשואות יצחק במחנו הגולים שבקפריסין. אחד משליחינו חזר בשבועות הראשונים למלחמה, בהיודע לו על נפילת העשרה בכ"ח כסלו, והוא התיצב לרשות הפעולה למען הגוש. גם שאר החברים, תבעו כל הזמן מהתנועה ומהקבוצות להחזירם ארצה. הקבוצות לא רצו להפעיל את לחצן בשטח זה, על אף המחסור באנשים, בהעריכן את חשיבות הפעולה בהדרכת החברים בגולה. החברים השליחים נצלו את שהותם בגולה לריכוז אמצעים לעזרת הגוש הנצור.

עם החמרת המצב בארץ, החליטו החברים ראובן מ. ושלמה ח. לחזור ארצה – על אף ההתנגדות של מוסדות התנועה. בימים אלה הגיעו שניהם לתל-אביב והעמידו את עצמם לרשות הגוש. צעדם זה נתקבל בהבנה ובהערכה.

-  -  -   החבירם עוקבים בערינות אחרי הידיעות המגיעות מהקרבות על המשלטים בדרך לירושלים, והם שמחים על כל הצלחה. הידיעות על הקרב ליד חולדה עוררו דאגה, אך אחר כך התעודדנו. ביחוד רבה היתה השמחה כשנודע על כיבושו של הקסלט, שעבר במשך הימים האחרונים מיד אל יד. גם נפילתו של עבדול קאדר אל חוסייני, אשר התנכל פעמם אחדות לגושנו, עוררה סיפוק.

-  -  -     בחרדה הננו עקבים אחרי הקרב במשמר העמק, מקום בו הופעלו לראשונה תותחים. הידיעות על ההרס הרב שנגרם מעוררות חרדה. החברים שואלים: "איך נוכל לעמוד בהתקפה כזאת, כשאין לנו אפשרות לחפור מקלטים עמוקים" ?  "האם גם אלינו יגיע כוח מאומן אשר יטריד את האויב ויסיר את טבעת המצור" ?   לו היינו משוכנעים בכך היה יותר קל לעמוד במצור.

י.

310

תזכיר של מפקד הגוש שנשלח אל המטה בתל-אביב:

שונות: מנורות רוח, בד להאפלה, חלקים לתיקון לוקסים, מיטות שדה, ומזרנים. (אם אין מזרנים, שלחו עשבים וצפיות להכנס מזרנים. חלק מן האנשים שוכבים שניים במיטה אחת).  חגור אישי – מוכנים אנו לתפור במקום, רק שלחו אלינו בד ואבזמים.

נשק: דרוש נשק אישי: שלשים תת-מקלעים נוספים, 1000 רימוני יד, 1000 מוקשים, מקלע אחד  ממשלטנו , ללא מקלע בכלל). תחמושת:  "303"- 5000,    "300" -  5000,   פגזי  3" – 1000 (יש לנו 20 בלבד).

תחמושת איטלקית – 5000 (יש לברר אותה היטב, חלק גדול מהנמצא כאן אינו ראוי לשימוש!). תחמושת ל"שוורצלוזה, - 5000 (תחמתושת במקום ישנה, ואין לסמוך עליה !).  מרגמה 3 , התקן כולל 3 מרגמות ובמקום נמצאת רק אחת. מלאים לתחמושת "303", תת-מקלעים איטלקים ומקלע איטלקי.

חומר הדרכה: לשם קיום קורסים והשתלמויות במקצועות, דרושים לנו מערכים בנושאים: נשק כבד, ביצורים, חבלה, מקלעים, טופוגרפיה, אימון כיתה, קשר ואיתות.

הספקה קטנה: אין כאן כל מלאי של הספקה קטנה. האנשים מתרשלים מפני שאיננו יכולים לספק להם את הדרוש. מנת היסגריות האחרונה חולקה זה כבר, ואין עוד. (ומה בנוגע להספקה כגון שוקולד וכ"ו תמורת תשלום? ).

ציוד של מטבחי שדה: ההכרח ללחת מן המשלטים אל הישובים כדי לאכול גוזל את רב זמנם הפנוי של האנשים. דרוש ציוד לשני מטבחים ל-150 איש. רצוי ביותר לשלחו ציוד מיוחד שיאפשר בישול בשר, חלק גדול מן האשנים – דתיים.

האספקה לתעשיית מוקשים: שני חברי כפר עציון, אשר שירתו בפלוגת המהנדסים של הבריגאדה, הם בעלי מקצוע בתעשיה זו. עד כה הגיעו לייצורם של 15 סוגי מוקשים שונים. התחילו במוקשי ההפחדה והגיעו לייצור מוקשים רציניים. כעת רוצים להמשיך בייצור 3 סוגי מוקשי דריכה בכמה צורות: מוקשי רסיסים, מוקשי בטון במשיכה ובמלכודות. הם מרכיבים למוקשים גם מנגנונים כפולים נגד הרמה ופירוק. התעשייה עובדת בתנאים קשים מאד והיא מוגבלת מאוד מבחינת החומרים והאפשרויות. כדי שנוכל להמשיך, נחוצים לנו מיד כמה דברים. בהתחשב בקשיי ההספקה הרי הרשימה של חומרים הכרחיים:  200 ק"ג חומר נפץ  הודף, אמונל, שידית, 1500 נפצים רגילים מספר "8,  "6.  300 מטר חוט פלדה  1 מ"מ עובי – לקפיצים, 25 מטר חוט נחושת – 1.5 מ"מ העובי, טבעות לדוקרנים, 100 פקקי פורים (מפקק ולא מגבס).

מוש  ז"ל.

311

מיומן ב"כ הגוש:

א

עם השיירה יצאו מהגוש 85 איש מגויסים. 146 הגיעו בתור קבועים, מלבד זה נשארו תקועים באופן זמני 56 איש מאנשי הליווי, נהגים של השיירה ושונים.

הרכב האנשים המגוייסים בגוש:

פלוגה ב'  חי"ש ירושלים                                        135 איש

אחרים השייכים לפלוגה, (צנחנים, שרות רפואי)        19   איש

חי"ש דתי מתל-אביב                                            20   איש

אנשי הליווי (פלמ"ח),  נהגים ואחרים                      48   איש

זמניים מהשיירה                                                 8     איש

                                                                    ________

                                                              ס"ה  230  איש

מספר האנשים במשקי הגוש:

בכפר עציון:         65  בחורים,   25  בחורות  =  90      איש

במשואות יצחק:    59 בחורים,   32  בחורות  =  91      איש

ברבדים:             57  בחורים,   23  בחורות  =  80      איש

בעין צורים:         33  בחורים    21  בחורות  =  54      איש

                                                              ________

                                                       ס"ה =  315    איש

סך הכל בגוש:                                              545    איש

למוסדות הלאומיים הוגשה הצעת תקציב לתקופה הקרובה, בהתאם להחלטות שנתקבלו בהתייעצויות ב"כ המשקים בעת שהותו של חזני בגוש.

רכישת אוירון לצרכי הגוש                 6000 לא"י

רכישת טרקטור לעבוד המטע            1500 לא"י

רכישת מכונה לטחינת חול                300   לא"י

הכשרת קרקע  6000 לא"י

סלילת כבישים פנימיים                    9000 לא"י

עיבוד המטעים                               5000 לא"י

כיסוי חובות דחופים                        2000 לא"י

כיסוי גרעון לשלשה חדשים שעברו    8000 לא"י

שונות 200 לא"י

                                               ___________

                                  בס"ה =     38.000  לא"י

מתוך מכתבי המזכיר המקשר עם המוסדות:

מכל תכניותינו בדבר יצירת מפעלים חדשים מכניסים לגוש, לשם החזקת האנשים, לא יצא לפועל דבר. כולם מכירים בכך, שאין לדבר בזמן הזה על פתוח מפעלים במקום שהוא איזור צבאי. על מוסדות הבטחון לכלכל את אנשי המקום. אין עוד הסכם בדבר זה. אולם גם בלי הסכם קבוע, לא יסבלו אנשי המקום. גרוע מזה מצב הנשים והילדים

312

בירושלים. אין אנו יודעים מי ידאג לצרכיהם. אנו מתדפקים על פתחי מוסדות שונים ואין מענה. בירושלים נמצאים למעלה מ- 150 אשה וילד מכפר עציון וממשואות יצחק – והחזקתם עולה כ- 1500 לא"י לחודש. מובן שהקבוצות אין בכוחן לשאת בעצמן אף בחלק הקטן ביותר של סכם זה, מאחר שהן משוללות כל הכנסות.

מצב זה פוגע בכוח עמידתם של האנשים בכפר עציון ובמשואות יצחק.

אמנם המוסדות הקציבו סכום ניכר לשיכונן של המשפחות בעיר. גם מההקצבות לרכישת אספקה לגוש נהנו במידה מצומצמת, אך אין בכל אלה כדי לפתור את בעית החזקתן הקבועה.

לא פעם אנו שואלים את עצמנו:

כלום שלשה וחצי חדשים אינם מספיקים כדי להסדיר בעיה זו, ולהסיר סכנת רעב ממשפחות האנשים שנותקו גם מן הישוב וגם מילדיהם ונשותיהם ?

המחבל

מתוך רשימה המתארת הווי החבלנים:

המחבל עם כיתתו גחונים היו על אחד השולחנות בחדר האוכל הריק והדמום. רובים איטלקיים קלים וסטנים שחורים עם חגורות כדורים שרועים פזורים על השולחנות או ליד הקירות.

בשעות היום נמנעו האנשים מלהימצא במחיצתו של המחבל. כשראו את דמותו הקטנה צועדת בצעדים זריזים מרחוק, היו פולטים:  "המחבל בא", או "המחבל הקטן". נמוך קומה ורגליו מתרוממות על ראשי האצבעות בשעת הילוכו, שפתיו קמוצות , ממעט בדיבור ודיבורו המועט יוצא מגרונו בקול שקט. כל היום עיסוקו במוקשים ובניסיונות פיצוץ המהדהדים בהר במשך שעות היום. כיסיו מלאים תמיד חמרי נפץ. מן הסתם נשפכו קללות ערביות רבות על ראשו מחמת רגלים שהועפו במפתיע, או מחמת חלקי גוף אחרים שנכרתו.

המחבל וחבר עוזריו תיכנו אותו לילה מסע מיקוש ארוך, בנצלם את פחד הערבים השכנים ואת עצלותם בלילה אפל זה. מפת מיקוש פרושה לפניהם והם מעיינים בה ובודקים בקפדנות את התחום הממוקש. הן רק שבוע קודם לכן עלתה כיתת תגבורת שלנו על שדה המוקשים שנזרע על ידינו, ורק בדרך נס נפטרו בפצעים קלים בלבד. אותו יום התהלך המחבל ופניו קודרים, כנראה לא כל כך בשל האסון שקרה, אלא משום שהמוקשים שלו לא פעלו כראוי.

בפרוזדור נשמעו צעדים כבדים. האחראי לשמירה נכנס להכין את האוכל למשמרת הבאה. בפניו הרטובים מגשם ניכרה העייפות של לילות שמירה ארוכים. מהוותיקים הוא, מאלו שנאחזו ראשונים בזיזי הסלעים של ההר. מבטיו נופלים על המחבל הקטן, השקוע בתכנית מוקשיו. נדמה לו כי גם המחבל יודע את הרהוריו. הן לא פעם הבחין במבטים הנשלחים אליו, מבטים האומרים כה הרבה, המסעירים את הדם בעורקים. חברים רבים קרסו נפלו והקרב עוד בתחילתו. אם יש מי אשר קרוב הוא לשערי המות, הרי זה הוא, המשחק באש כל הימים ובלילות האפלים, יוצא אל הבלתי נודע, ולו אשה אהובה ונבט עתידו טמון בה. קבוצת החבלנים סיימה את הכנותיה ויצאה לתוך האפלה, חמושה כולה. הם התקדמו בשורה עורפית, כשארגזים ארוכים נישאים כידי היוקשים. כארונות-מתים בלויה

313

לילית. בחצר נעו האילנות ברוח, כמתפללים ובוכים. הדממה רבצה על ההר, אך אצרה בתוכה עדות ומתיחות שהתגלמו בצללים שנעו ליד הגדרות.

המחבל הקטן צעד ועיניו בולשות לעבר הוואדי. על חלק מהאנשים הוטלו תפקידי תצפית, שמירה והבטחה, ויתרם החלו עוסקים במלאכה. העבודה דורשת זריזות וביצוע מהיר. המחבל עובד ומתרוצץ כשד, אין צעדיו נשמעים כלל, ודמותו הקטנה, הנראית על רקע הלילה החשוך בהרים הגבוהים, יצוקה אומץ רוח הבא לידי ביטוי בפעילותו הזריזה. ידיו אוחזות במעדר ומגרדות את האדמה לשם הטמנת המוקש. תנועותיו הזריזות יוצקות את הבטחון גם בלב אחרים. בבטחון הוא מפלס לו דרך בין שדות המוקשים בחשיכה, בהזהירו את ההולכים אחריו על כל מקום בו טמון מוקש. מפת המיקוש פרושה בראשו, בשעת עבודתו דומה הוא לעוף לילה, לעטלף המרחף באפילה כבאור יום.

-   -   -

מפעל המיקוש נטע בטחון חדש בלב, ביחוד בלב השומרים בלילות הערפל, כי בטרם יגיע האויב השערה, יתרסקו אנשיו במוקשים.

בלילות הראשונים הוחרדו השומרים לשמע ההתפוצצויות מסביב, אלומות אש התרוממו בחשיכה והרעידו את דממת הליל. לבם היה סמוך ובטוח כי ערבים, שסיירו בשטחים, עלו על המוקשים. מכפרי השכנים פתחו ביריות מבוהלות לעבר ההר, הטלפונים צילצלו למפקדה: "מוקשים מתפוצצים", אות הוא כי כוח-אויב נמצא בשטח ומתכונן להתקפה. הקשר עבר בין העמדות והודיע על דריכות וערות. המחבל הובהל משנתו ונתבשר על פעולות מוקשיו. הוא עבר בין העמדות כששחוק נצחון והנאה שפוך על פניו. הוא חקר ושאל את השומרים למקום ההתפוצצויות וכבר העריך את כמות הנפץ. בניע ראש הבטיח בשורות טובות למחרת. בשעות הראשונות של הבוקר יצא עם חבורותו לראות את מעשי ידיהם. אך מה גדלה אכזבתם כאשר במקום גופות ערבים מצאו איילות שסועות...  אילות מורעבות חיטטו מחסר דעת במוקשים ופוצצום. מאותו לילה ואילך לא גרמה ההתפוצצות לשום התרגשות אצלנו. רק שומרים מבוהלים מן הכפרים השכנים חיפו על פחדנותם ביריות רבות. ברם מפעל המיקוש פעל גדולות, הוא הורחב ויצר בהתמדה מוקשים, שפוזרו בשטחים. סוגים חדשים נוצרו וצרת האיילות אף היא נפתרה. המחבל הקים לו צבא עוזרים שעזרו לו בתעלוליו והתמחו במקצועם.

באחד הימים ראו את המחבל מתרוצץ במחסן הכלים. לשאלות רמיזה שהופנו כלפיו על ידי עוברים ושבים ענה בנענוע ראש משונה, שנעשה מעין הרגל אצלנו. בין ריסי עיניו תעתה בת-צחוק מוסתרת: "יהיה טוב".  בלילה החרידו התפוצצויות את הדממה ההררית. אך הפעם גברו יריות הערבים מכרגיל, כדורים זוהרים עפו על ההר מכל עבר. השומרים קלטו גם קטעי צעקות ויללות. כרגיל הודיעו למפקדה, שהכריזה מיד על מצב הכן בעמדות. למחרת עם בוקר, נתברר הכל: קבוצת ערבים שיצאה לסיור, לא יכלה להתאפק מלהרים מעדר טוב שהתגלגל בשטח ואשר נשכח כנראה על ידי היהודים. הקבוצה התנפלה על השלל הזה ועל המכוש שנעזב משום מה, בקרבת מקום. אך משהורמו הכלים מן האדמה הורמו אתם גם כמה ידים ורגלים, ואלו שנשארו שלמים ברחו על נפשם. הבעה של נצחון ושביעות רצון גמורה נסוכה היתה על פני המחבל באותו בוקר כאשר סיפר לחבריא בחדר האוכל את המאורע לפרטיו, בהוסיפו נופך משלו.

אותו מעשה הזרים מרץ חדש בעבודת המחבל, והיה קורץ בעיניו לכל עובר:

קריצה מלווה חיוך הנאה: "נסדר אותם"...

יעקב  אד.

(במחנה)

314

למען ירושלים

מתוך יומנו של חבר:

באלה הימים פורסמה בעתונות הכרזתו של ראש עירית חברון צלאח ג'אבר, כי הלגיון הערבי קיבל את איזור חברון תחת חסותו. הוא פנה לישובים העבריים באיזור להגיע לידי הסדר של שלום. התנאים שהעמיד הם: א) הבטחה מצדנו שלא נתקיף עוד את הערבים. ב) מסירת נשקנו. הוא הבטיח בשם המנהיגים הערביים, כי לא יאונה לנו כל רע, אם נהיה אזרחים נאמנים לשלטון הערבי.

התגובה הראשונה למקרא הדברים היתה של ביטול. כל אחד שואל: האם אנו המתקיפים באיזור ? המתארים הערבים לעצמם, כי יימצא בארץ הזאת ישוב יהודי, שיסכים למסור את נשקו ולבטוח בחסדם ? השכח ראש עירית חברון את גורל הקהילה היהודית בעירו, בעת מאורעות הדמים בשנת תרפ"ט ? ברם, אין ספק, כי לא זאת היתה כוונת ההכרזה. משהו מסתתר מאחורי הדברים התמימים האלה - המדאיגנו.

עכשיו מתברר, מי הם השליטים באיזור. הלגיון הערבי, כח צבאי מעולה, מאומן ומצוייד נכנס למערכה נגדנו, עוד לפני סיום המנדט הבריטי. הוא יפקח על הכבישים והדרכים, הוא יאמן את תושבי הכפרים הערביים ויגן עליהם. נגדנו עומד כוח צבאי רציני וממושמע. הצבא הבריטי, אשר לכאורה סיים את תפקידו באיזור עם פרשת נבי דניאל, לא סילק עוד את ידיו מכאן. הוא ממשיך לפקד על הלגיון ולא יימנע מלהגיש לו עזרה בעת הצורך.

האם אין בכונתו של ראש עירית חברון להכין הצדקה כלפי דעת הציבור בעולם לכל מעשה שייעשה בעתיד ?

גם מצבנו ברור. אין סכויים רבים שנקבל תוספת אנשים וציוד רציני לקראת המערכה הקרובה. העברת שיירה גדולה לא תיתכן עכשיו, אלא אם יחליטו לפעול כאן לפי אותו הקו אשר בדרך לירושלים. אך כפי הנראה אין לקוות לכך כי עיקר תשומת הלב מוקדשת לירושלים העיר ולנגב. הישובים מסביב לירושלים "האיים בלב הים הערבי" תפקידם לשמש נקודות עזר למערכת ירושלים בלבד.

כפי הנראה מטילים עלינו את התפקיד להטריד את התחבורה הערבית - למען ירושלים. ומתעוררת לא פעם השאלה: "האם נכון הדבר ? המותר להטיל על הגוש את התפקיד הזה, כשאין ברשותו אנשים ונשק להגן על עצמו ? ושואלים חברים: האם לא צודק ידידנו ר' ב'. הטוען, על סמך שיחות ובירורים עם אנשים הבקיאים בהתפתחות המערכה, שאפשר ורצוי להגיע לידי הסדר מקומי עם הערבים, הסדר אשר יבטיח את שלומו של הגוש במשך תקופת המעבר, כדוגמת ישוב עברי אחר בשכנות לחברון.

מטרידות המחשבות ואין מענה.

י.

315

מתור יומנו של חבר:

היינו בסופה של תקופת השקט היחסי. משך השבועות האחרונים התרגלנו לחשוב, כי מכל איזורי הארץ המבודדים - גוש עציון הוא השקט ביותר. הצלחנו בכמה משימות מלחמתיות. התקדמנו בביצורים ומסלול התעופה החל לשמש חולית קשר עם הישוב. המשטר בגוש לא היה חמור ביותר. היחידות המגויסות התכוננו לצאת את הגוש. אנשי הישובים נתעו לחשוב, כי יוכלו לטפח את הוית חייהם ולשמור על מסגרת החברה והמשק. מעייני החברים היו מופנים לשיירה הגדולה אשר צריכה להביא תגבורת, נשק ואספקה ולשמש כשלב ראשון להגשמת התכניות הרבות, אשר הותוו בימי הבירורים שבסוף חודש אדר א'.  - ואז הופיע מוש בתוכנו.

באחד הימים של ראשית אדר ב', ירד מהמטוס. תחילה לא ידענו את תפקידו ואת עברו. ראינו לפנינו צעיר תמיר ומסודר בהופעתו. מעיניו ניבטו עצבות ושקט. לא ידענו את פשרם, - האם הם ביטוי לתכונות אופי או תוצאה של הכרת חומרתה ורצינותה של הסכנה ושל ההשלמה אתה.

השקט, הענוה, העדינות ויפי הנמוסין ביחסו לכל אחד - מפקד, טוראי או אזרח - שבו את לב כל אנשי הגוש להעריכו. רציני, נמרץ, ואמיץ במילוי תפקידו הצבאי - רחוק הוא מכל גינוני צבא מיותרים ומכל שמץ של גאוות מפקדים. לאחר שהכרנו את התכונות האלה אצל דני מס ז"ל הפלמחאי, שמחנו להיווכח, כי גם מוש, איש החי"ש הרציני מיצג גם הוא, טיפוס נעלה של מפקד עברי. הבולט בעבודתו הוא הסדר, ההקפדה על הפרטים הקטנים. אשר עלולים לשכחם. כמעט שאין דבר הקשור בתפקידו הצבאי של הגוש, אשר מוש לא ישים לבו אליו, לא יכירנו מקרוב ולא יתרום מעצתו ומנסיונו. שעות עבודתו, מבוקר השכם ועד חצות הליל. לא פעם אנו מתפלאים על יכולתו לשאת בכל אלה.

כתפקיד ראשון ראה צורך ללכד את הגוש ליחידה לוחמת דרוכה וממושמעת. לא קל היה הדבר, אחרי אי הבנות שונות בין המשקים בינם לבין עצמם, ובינם לבין מפקדי חי"ש ופלמ"ח. מוש יישר הדורים, ניסה לפשר ולהסביר וגם ידע להטיל את מרותו כמפקד בעל סמכויות. כל הזמן משתדל לגשור גשר בין חיילים ואנשי משק, בין דתיים וחפשיים והכל מתוך מתינות והבנה לזולת. כאיש כפר ומשק יודע הוא להעריך את היצירה החקלאית, את השאיפה של המתישב לשמור על הקיים - אך ביחד עם זאת הוא יודע איך לדרבן את החקלאים להשתלב במשטר הצבאי. הוא יודע לדבר במושגיהם ולשכנעם. ברצון רב נענים האנשים לתביעות הרבות ומוצאים טעם במילוין יותר מאשר בתקופה השלוה שקדמה.

גם לבעיותינו הדתיות השונות, המתעוררות בקשר לשעת החרום, אנו מוצאים אצלו הבנה. מוש נזהר להטיל בשטח זה את מרותו - כמפקד.

316

בוחר הוא לשבת עם "הועדה ההלכתית" להסביר ולשכנע בחומרת תביעתו ובחיוניותה להגנת הגוש. האנשים מאזינים לדבריו נענים לדרישותיו. לאחר זמן נודעו לנו המניעים להתנהגותו. מוש - משה זילברשמידט, חניך הבח"ד - "ברית חלוצים דתיים" בגרמניה ואחד מפעילי ההכשרה באנגליה, בא לגוש עציון כאדם שארחות החיים במשקים הדתיים, אינם זרים לו. ואם כי אינו נמנה בארץ בין חברי התנועה, הרי הוא יודע את מקור מחצבתם של המתישבים בגוש ומבין לרוחם.

מוש הביא אתו לגוש רוח חדשה. חסל סדר ההתגוננות הפסיבית. אם הגוש רוצה למלא את תפקידו העיקרי, למענו כדאי להחזיק בו - לשמש עמדה קדומנית לירושלים הלוחמת - חייבים אנשיו להסתכן, להעיז ולהפעיל את כל כוחם המועט, נגד האויב. יתכן, כי עקב זה צפייות סכנות מרובות. אך כבכל מלחמה, רבים סיכוייו של הצד היוזם והמעיז. דבריו ומעשיו של מוש נוסכים בנו מידה רבה של בטחון.

מוש תובע הרחבת רשת הביצורים במשלטים ובעיקר במנזר, ובאוכף המוכתר, והוא מתכן תפיסת משלטים נוספים. יחד עם מפקדים וחבלנים הוא קובע את התכניות, ודואג להפעלת החיילים ואנשי הישובים בעבודות אלה. הוא ממריץ את מפקדי הישובים להרחיב את רשת הביצורים והתעלות בכל קטע ממנו צפויה סכנה. הוא סבור כי אין להסתפק בעמדות מעל פני השטח, יש לרדת אל מתחת לפני הקרקע, יש להרבות במקלטים נגד פגיעות נשק כבד ולהתחפר. הוא מתכנן תכניות להתקפות-נגד על הכפרים אשר מתאנים לגוש, בהתאם לצרכי המלחמה המתפתחים. לעת עתה - עד שנתבצר יותר, נאגור נשק ונקבל תגבורת הדרושה לפעולות יזומות אלה נסתפק רק בהטרדת התחבורה.

ואף כי ברורה לרבים הסכנה הכרוכה בכל אלה, משתכנעים אנו כי זוהי הדרך הרצויה לגוש ולהגנת ירושלים ואנו מוכנים למלא אחרי הוראותיו של מפקדנו - בכל לב.

י.