ליקוט עצמות והלוויה

במשך זמן רב נותרו חללי גוש-עציון מושלכים בשטח והלגיון לא איפשר להגיע אליהם ולהביאם לקבר ישראל. רק בחודש חשון תש"י, לאחר משא ומתן דיפלומטי ארוך, התאפשר "מבצע ליקוט העצמות". הרב הצבאי הראשי הרב שלמה גורן מונה אחראי לפעולה זו, ולידו עזרו סגן נפתלי זעירא מהרבנות הצבאית ודוד בן-דוד חבר כפר-עציון לשעבר וכעת חבר ניר-עציון. עשרה ימים נמשך המבצע. במהלכו, הפכו כל אבן ואבן כדי לברר שלא נותרה גופה אחד בכל רחבי הגוש.

מפי כמה מן הפועלים שהעמיד להם הלגיון לעזרה, הצילו גם עדויות נוספות על שהתרחש באותו יום ד' באייר, יום הקרב אחרון בכפר-עציון.  

הגוויות הועברו לשטח ישראל, רוכזו בירושלים, וביום חמישי, כ"ה חשון תש"י, 17.11.49 נערכה לוויה ממלכתית ענקית בירושלים, שבה הובאו לקבורה, נוסף על חללי גוש-עציון, גם חללי קרב הרדאר, לטרון ונוה-יעקב שגם גוויותיהם נאספו באותם ימים, וביחד  למעלה מ-300 איש.

    לווית החללים בירושלים תש"י

בזמן הלוויה הוכרזה שביתת מלאכה בירושלים, וכן במקומות רבים אחרים בארץ. בזה גם נחנך לראשונה בית הקברות הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. 

הטיפול בעיניני הקבורה

ה' – ז'  אייר  14-16.5.48

בליל שבת אור לו' אייר תש"ח בטרם עזבו שבויי משואות יצחק את הגוש, פנה הרופא, ד"ר קורנבליט לרופא הערבי ד"ר שואר, שייצג את הסהר האדום, בבקשה להשתדל להסדיר את קבורת חללי הקרב בכפר עציון. הרופא הערבי השתמט מכך בתירוצים שונים.

    ד"ר קורנבליט

-  -  -   בו בערב הודיעו במברק מן המטה בירושלים לתל-אביב:

"הגויות תועברנה מחר לירושלים".

מיומנו של ב"כ הגוש בירושלים :

היום ה' אייר בשעה 6 בבוקר, יצא ד"ר וורט (זיו) עם באי כח צלב האדום והסהר האדום לגוש עציון לשם ביצוע שביתת הנשק. הם ביקרו בעין-צורים , ברבדים, ובחירבת זכריה. לכפר-עציון לא ניתן להם לגשת. לקבוצת משואות יצחק לא הספיקו להגיע, יצאו לשם מחר. בשעות הלילה המאוחרות נתקבל מברק באיתות כי הלגיון מפנה את אנשי משואות. סוכם להעביר את הנשים, הפצועים קשר ביחד עם אנשי השרות הרפואי לבית חולים בירושלים. לעת עתה נתעכבו בבית לחם. את יתר האנשים יובילו בתור שבויים לחברון.

-  -  -    בחצות הלילה התקיימה פגישה עם ד"ר ורט וד"ר כצנלסון מהועד הלאומי. דנו בשאלת קבורת חללי גוש עציון. הובעה דעה כי לא יתכן להביא כה הרבה גויות לירושלים, מכיוון שזה עלול לדכא את אנשי העיר, הנמצאים בלאו הכי במצב נפשי קשה. התקשרנו עם הממ"ז. לפי דבריו לא יוכלו בכלל לגשת עכשיו לגוש, בגלל הקרבות שהתחילו בדרום ירושלים ויקיפו גם את סביבות בית לחם. אין יכולת להפסיקן אף לרגע כי לא ייתכן לעכב את הפעולות בירושלים בגלל זה. מאידך אין להסתמך שאנשי הצלב האדום יגשו מעצמם לגוש.

למחרת בבוקר התקשרנו עם אנשי צלב האדום הבין לאומי בדבר קבורת חללי הגוש. תשובתם היתה כי אין אפשרות לגשת לגוש, יען כי הכביש חסום וממוקש על יד בית לחם. דרך  אחרת אין לשם. הם טוענים כי אין כתובת של מוסדות ערביים שאתם אפשר לקבוע הסדר כלשהו.

-  -  -  בז' אייר נשלח מברק מירושלים לתל-אביב:  "ההרוגים עדיין לא נאספו. הרב הרצוג משתדל. הקבורה תהיה בעציון ושאחד מאתנו יגיע לשם. החברות שבורות ואין מנוח".

י"ח  אייר (ל"ג בעומר) 27.5.48

לפי הדו"ח של שרידי כפר עציון על הקרב האחרון:

במשך זמן שבתנו בחברון דרשנו פעמים רבות לראות את נציגי הצלב האדום בכדי למסור דרכם ידיעה למשפחות ולדרוש את הבאת גויותיהם של חברינו לקבורות. הדבר הובטח, אך נדחה בכל פעם בתירוץ כי הדרך חסומה בגלל הקרבות ואי אפשר להביא את נציג הצלב האדום.

יום אחד, בערך כעשרה ימים לאחר נפילת הגוש, הודיעו שעלינו להכין קבוצה של עשרים איש, שיצאו לגוש לקבור את החללים, אך הדבר לא הוגשם. בכל פעם הזכרנו מחדש את ההבטחה אך לא נענינו.

פעם, ברצותנו לבקר בגוש, כדי להיוודע משהו על גורל החללים, הודענו לשובינו כי כמות של דלק נשארה מוסתרת ברבדים ואנו מוכנים להראות להם את המקום. מספר אנשים יצאו בליווי משמר לרבדים ועין צורים השרופות. הם ביקרו גם במשואות ומצאו את הבתים על תילם. אך החלונות, הדלתות והרצפות הוסרו. חלק מהבתים היו הרוסים... לכפר עציון לא ניתן לאנשים לגשת. לגיונר אחד שמר על שדה התעופה אשר הלגיון השתמש בו לעיתים".

מתוך תאורים של חברים ברטיסבון:

עברו ימים מספר לאחר נפילת כפר-עציון , ועל גורלם של חברינו אי אפשר היה לקבל פרטים. נציגי הצלב האדום טענו שהלגיון אינו מרשה לגשת לכפר-עציון. תארנו לעצמנו שחלק מהחברים נפלו, אבל ידיעה ברורה על מה שקרה בשעות האחרונות, מי נפל ומי נשאר, לא היתה לנו. התדפקנו על שערי המוסדות ובקשה בפינו שיבררו את המצב. מבוקר השכם עד מאוחר בערב ישבנו אצל הרב הרצוג ואצל המקשר מטעם הסוכנות עם הצלב האדום, וחכינו לידיעה שניתנה רשות לגשת לכפר-עציון.

   הרב הרצוג בלישכתו.
   החברות התדפקו על דלתו
      (המחלקה לחינוך יהודי ציוני)

 חשבנו , אולי נשארו אנשים המסתתרים באיזה שהוא מקום ואולי נגלה פצועים שאפשר להצילם. תבענו את הרשות לצאת למקום ולהביא לקבורה את החברים שנפלו. בכל כוחותינו השתדלנו לשכנע בדבר דחיפות הענין אבל לא נענינו. תשובה אחת היתה בפי אנשי הצלב האדום: "הערבים אינם מסכימים". קשה לתאר את המצב בחברתנו שבמנזר רטיסבון. היינו שבורים ורצוצים, סדר החיים הקבוע נפסק. הציפיה הממושכת לידיעה שתבהיר את המצב, הרסה את העצבים. מפי החברות שמענו את התביעה לדעת את האמת מי נפל ומי נשאר ואת הדרישה להביא בהקדם את החללים לקבורה. התשובה שקבלנו, שאין ביכולתם של מוסדות הישוב להשפיע על הערבים בעניין זה, לא נתקבלה על דעתן. חששנו שמא לא נעשה המאמץ הדרוש בנדון ושמא נדחק ענייננו לקרן זוית בגלל המצב הכללי הקשה שהתחיל עם פלישת מדינות ערב. לא יכולנו להשלים עם הדבר הזה.

אחרי שנודע לנו שמספר פצועים מהגוש נמצאים בבית לחם, עשינו מאמצים להתקשר אתם, אבל ללא הצלחה. הצלב האדום הבטיח להעביר את הפצועים לירושלים , אולם הדבר נדחה בכל פעם, בטענה שהקרבות באיזור זה אינם מאפשרים את ההעברה. בחג השבועות קבלנו מתל-אביב מברק שהכיל את שמות תשעת חברי כפר-עציון הנמצאים בשבי. לא יכולנו להעלות על הדעת שהאסון כה הכבד. אם היו עוד תקוות או אשליות שחלק ניכר מהחברים נשאר בחיים, שם המברק קץ לכך.

ח.צ.

במשך חודש ימים המשכנו במאמצינו כדי לעורר את המוסדות לפעולה. לשם הבאת החללים לקבורה, לשם הצלת פצועים, חיפוש אחרי מסתתרים וכו'. יום יום היינו ממציאים אפשרויות חדשות. אנשי המחלקה המדינית של הסוכנות ואנשי הועד הלאומי עמדו בקשר עם נציגי הצלב האדום ועם ועדת הקונסולים. הרב הראשי פנה למוסדות שונים בשם הצדק וכבוד המתים. אך כל זה ללא הועיל. הסבלנות החלה פוקעת והיאוש השתלט עלינו. עוד מעט לא יהיו פצועים להציל...   המסתתרים ימותו מרעב, את גופות החללים אי אפשר יהיה לזהות...

הלכנו בעצמנו להפגש עם נציג הצלב האדום, התקשרנו עם מכרים וידידים לשעבר של המלך עבדאלה. הם היו בטוחים שאילו יכלו להתקשר עמו היה בודאי מסכים לסידור הקבורה, אך הבעיה היא – איך מתקשרים. נסינו להעברי מברקים לחו"ל, לאו"מ, ללונדון, לצלב האדום בז'נבה.   פעולות, פעולות...

אחרי שלושה שבועות הודיע הצלב האדום שקבל הבטחות מהערבים שהם עצמם סידרו את הקבורה מיד אחרי הקרבות.

לאחר שנודעו שמות השבויים וכי מכפר-עציון נשארו 9 שבויים ו-4 חברות בלבד, השתרר אבל עמוק וממושך... 

זה היה עם התחלת ההפוגה הראשונה. עבר עלינו חודש של מתיחות נפשית עצומה, שחל בימים הקשים של מצור ירושלים. הילדים הועברו לגור בקביעות במקלטים. רעש ההפגזות ליווה את היגון. הדאגה לביטחון הילדים התערבה בהרגשת האסון.

בימי ההפוגה הראשונה הועברו הנשים והילדים לפתח תקוה. ההפוגה והמשא ומתן נתנו תקוה לסידור מהיר של עניין הקבורה והמשכנו בטיפולנו. חברים אחדים נשארו בירושלים עד הימים האחרונים של ההפוגה, כדי לעמוד על המשמר בעניין הקבורה. ההפוגה נסתימה והענין לא התקדם.

התחדשו הקרבות והתעוררה תקוה שהגוש יכבש ותנתן האפשרות לשוב לכפר-עציון, ללקוט את העצמות במו ידינו ולקומם את הריסות ישובי הגוש. ברם , באה הפוגה שניה וממושכת ושמה לאל גם תקוה זו...

ש.ח.

-    -    -

המשא והמתן על דבר העברת עצמות חללי גוש עציון :

בתשובה למברק שנשלח אל מרכז הצלב האדום בג'ניבה בדבר קבורת חללי גוש-עציון, נתקבלה תשובה, כי הערבים קברום שלשה ימים לאחר נפילת הגוש. הידיעה לא היתה נכונה.

-   -   -   בחודש שבט תש"ט בעת המשא והמתן לשביתת נשק בין ממשלת ישראל ועבר הירדן, פנו באי-כוח קבוצת כפר-עציון בעזרת השר משה שפירא אל משרד החוץ, בדרישה להכניס את סעיף קבורת חללי הגוש, למשא ומתן ברודוס. גם לרמטכ"ל פנו בעניין זה. במשרד החוץ הובטח כי הסעיף נרשם בפני מנהלי המו"מ ברודוס.

בגמר שיחות רודוס נמסר כי לא הגיעו לדיון בסעיף זה והוא הועבר, ביחד עם יתר בעיות ירושלים שלא נפתרו, לועדת שביתת הנשק.

אחרי תקופה מסויימת פנו באי כוח הקבוצה לרב הראשי הרצוג שיטפל בעניין החשת ההעברה – מתוך נימוקים דתיים – קבורה דתית, עיגון וכו'.

כן התקשרו עם סגן אלוף משה דיין, בא כוח ישראל בועדת שביתת הנשק המעורבת. הנ"ל הסביר את הקשיים שבדבר. היות והערבים רוצים לסחוט ויתורים מדיניים או טריטוריאליים בעד כל דרישה שאנו מעוניינים בה, יש להתאזר בסבלנות עד אשר הדבר יסודר בחיוב. המו"מ בנידון נמשך משך חדשים רבים.

-    -    -

בינתיים הופיע ב"הצופה" מה' אייר תש"ט הידיעה הבאה:

ביום ד' אייר, ביום השנה לנפילת כפר-עציון, בשעות הבוקר המוקדמות, יצא מנין צעירים מירושלים, בראשותו של הרב הצבאי הראשי סגן אלוף שלמה גורן למשלט הסמוך ביותר לגוש-עציון. רובה של הדרך היתה זו, בה חשו הל"ה שנפלו בידי פראי מדבר. על הר גבוה, במקום ממנו נראים שרידי ישובי הגוש, עמדו בתפילת שחרית. הודלקו נרות נשמה, למדו פרקי משניות, נאמרה תפילת "אל מלא רחמים" ונורו יריות כבוד לזכרם של הקדושים שנפלו בגוש עציון".

היה זה הטכס הדתי הראשון שסודר לזכרם של קדושי גוש עציון אשר לא זכו לקבורה דתית.

 -    -    -

בחודש סיון תש"ט הודיע בעתונות כי נציגי ישראל בועדת שביתת הנשק הישראלית ירדנית, דרשו לאפשר לנציגי הרבנות הצבאית לעלות לקברות הקדושים בגוש-עציון ולטרון וכו', כדי לערך תפילות לזכרם של החללים שנקברו ללא תפילה וטכס דתי. הלגיון סירב להענות לבקשה צנועה זו ודרש תמורתה ויתורים פוליטיים. המשא ומתן נמשך זמן רב ונפסק פעמים רבות.

-  -  בשלהי חודש אב תש"ט הודיעו שועדת משנה מיוחדת שנקבעה ליד ועדת שביתת הנשק, דנה בקשר לקבורת חללי גוש-עציון ולטרון. הוסכם כי רב צבאי יעבור את קוי שביתת הנשק ויבקר במקומות בהם נקברו החללים, יבדוק את קבריהם ויציע את הסדרים הדרושים לשם העברת הגויות לקבורה בשטח ישראלי.

אחד הנימוקים המשכנעים בפי נציגי ישראל היה הצורך לקבוע את ודאות מותם של החיילים כדי שאפשר יהיה להתיר את נשותיהם מכבלי העיגון בהתאם לדיני תורה.

-   -   -   לאחר שהעניין נראה ממשי, החלו מטעם המחלקה להנצחת החייל במשרד הביטחון בהכנת חלקה מיוחדת בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים – כמקום מנוחתם האחרון.

ברם העניין לא בא עדיין על סדורו, כי על אף הסכמתם העקרונית – העמידו העבר ירדנים מדי פעם תנאים שונים שעיכבו את ביצוע הפעולה. רק בכ"ה תשרי תש"י, 18.10.49 נפגשה ועדת קצינים מעורבת בשטח ההפקר של לטרון וקבעה את סדרי חיפוש הגויות. אולם נציגי הלגיון נהגו בצרות עין. מתחילה הם לא רצו לתת לרב הצבאי לחפש את הקברים ולהיות נוכח בעת פתיחתם. הם הציעו להביא את הגויות לשטח ההפקר, אך הרב הראשי לצה"ל עמד בתוקף על דרישתו, בטענו כי בהתאם להוראות דיני ישראל עליו להיות נוכח בעת פתיחת הקבר ולערוך תפילה בעת הוצאת הגויות. לבסוף נעתרו הירדנים לדרישותיו. במידה רבה עזר לרב המפקח מטעם משלחת או"מ הקולונל הצרפתי ברג'ון.

לאחר שהועדה סיימה את עבודתה בשטח הקרבות באיזור לטרון החליטה, בראשית חודש חשון תש"י, לאפשר לרב הצבאי הראשי ועוזריו להגיע לגוש-עציון ולהתחיל בחיפוש אחרי הגויות של חללי הקרבות בגוש.

בזה הגיעה לסיומה פרשה ארוכה של משא ומתן מדיני ממושך עם השלטונות ירדן בהשתתפות נציגי או"ם. מאמץ אירגוני ויחס נפשי מיוחד השקיעו הרב הצבאי הראשי ועוזריו בפעולה חשובה זו. עזרו לידם המקשר עם הצלב האדום, והמחלקה להנצחת החייל שליד משרד הבטחון. 

מבצע ליקוט עצמות

קטעים מתוך הסקירה המקיפה בשאלת התרת עגונות מלחמת השחרור, מאת הרב הצבאי הראשי לצה"ל אלוף משנה הרב שלמה גורן, אשר השקיע מאמצים רבים לפתרון בעיה זו.

"... ביום א' תמוז תש"ט (5.7.49)  הודיע ראש הממשלה ושר הבטחון מר דוד בן גוריון בכנסת כי הטיפול בהתרת העגונות ממלחמת השחרור נמסר לרב הראשי של צה"ל, ועליו להכין את כל החומר הדרוש למען יוכל בית דין רבני להתיר את נשי החללים מכבלי העיגון.  התחלתי לטפל באפשרות של כניסה לשטחי הקרבות הנמצאים בידי האויב, כדי לאסוף ידיעות ולחקור מסיבות נפילתם של אחינו הקדושים ז"ל. אחרי עמל רב הורשיתי על ידי האויב לסייר בשטחי פלוג'ה, לטרון, גוש-עציון ובעוד מקומות מספר. הצלחתי לאסוף פרטים אשר נעזרתי בהם בבירור הבעיה הכאובה הזאת ...

... בעת ביקורי בגוש-עציון גביתי עדות מפי ערבי צעיר אשר השתתף בעצמו בהתקפה האחרונה על כפר-עציון. ורגליים לדבר יש, כי הראה לנו מקום קבורתם של חללים מספר. הוא הודיע כי כל היהודים אשר היו בתוך הכפר או במשלטים שמסביב, כל אלה שנפלו לידי הערבים לפני הכניעה הרשמית של הגוש, הושמדו כולם פרט לנערה אחת...

את שיירי עצמות החללים מצאנו פזורים בתעלות הקשר, סביב העמדות.

    הרב גורן במבצע ליקוט עצמות

 קטעים מזכרונותיו של דוד בן-דוד:

"מתחת למפולת וביסודות הבתים אשר נהרסו כליל, מצאנום בקרבת מקום המצאם המשוער בעת הכניעה, בתוך המרתף של המנזר הגרמני, אשר לפי עדות הערבים פוצץ באמצעות מטען נפץ עצום ונהרס על כל יושביו. מצאנו הרבה שרידי עצמות. יש לשער שמצאנו את עצמות מרבית חללי הקרב האחרון בכפר-עציון ובהר הרוסי...  הודעת הצלב האדום כי הערבים קברו את החללים שלשה ימים לאחר סיום הקרב לא היתה מדוייקת. בהרבה מקומות מצאנו על יד העצמות חלקי תלבושות עם מספרי כביסה שהעידו על שמות בעליהם...

הערבים העידו כי את כל החללים שלהם הוציאו מן הכפר וקברום בכפריהם, בהתאם למנהגם, וכל מה שנשאר בכפר-עציון גויות של יהודים הם...  מן הנסיון ידוע גם כי הערבים מקפידים לא להשאיר את חלליהם בשדות הקרב ודואגים להביאם לקבורה במקומות מושבותיהם..."

... לפני צאתי לגוש באתי בדברים עם גורמים ציבוריים שונים שהיה להם קשר לפעולתי, כגון: הרבנות הצבאית הראשית, המחלקה להנצחת החיל במשרד הבטחון, קצין הקשר עם הצלב האדום, ועד יד לבנים. כמו כן נפגשתי עם חברי קבוצת רבדים, מפקדי פלוגת חי"ש, שרידי מחלקת הפלמ"ח, ושרידי הקרב האחרון בכפר-עציון וגביתי מהם עדויות על מקומות הקרבות וסימני ההיכר של האנשים...

יום שני ח' חשון תש"י:

עברנו, הרב הראשי לצה"ל אלוף משנה שלמה גורן ואני בתור עוזרו, בתיווכם של אנשי או"ם (הקולונל הודסון ולייטננט קולונל ביזיי) את קו שביתת הנשק. הדבר היה בק"מ ה- 21  של כביש בית-נטיף- אל חדר. עברנו את הגבול בעיניים פקוחות. הדבר הרגיז את קצין הלגיון הוא דרש לקשור את עינינו. העניין סודר על ידי מפקח או"ם. לאחר מסע של שעה ארוכה הובאנו לכפר-עציון . מטעם הלגיון היה אחראי עלינו הקצין זהיד חזמי אפנדי. הוא הציג בפנינו ערבי מחברון בשם פחרי שלדבריו היה אחראי בשעתו לקבורת החללים. מסביב נאספו פועלים ערביים שנשכרו לעזור לנו בחיפוש אחרי הקברים. משהוסרה הכפיה מעיני לא הבחנתי במקום בו אני נמצא. מסביב הר ריק ללא בניין וללא עץ – רק בהדרגה בראותי אי פה אי שם שריד להריסות התחלתי להאמין כי אכן על הר עציון דורכות רגלי.

בשעה 11.00 לפנה"צ התחלנו בעבודתנו. תחת הדרכת פחרי נפתחו בקטע הצפוני של הכפר בין עמדות מס' 1 ועמדת משנה א/1 - 3 חפירות. מהן הוצאנו מספר גויות שלא זוהו ובייתרן לא מצאנו דבר... כפי הנראה לא קברו הערבים את חללינו...

ביום ראשון זה התרכזנו בעיקר בחיפושים בחלק הצפוני של הכפר בכיוון למרכז, וגילינו שרידים רבים של גויות... לקטנו בערך 30 גויוות. הכנסום בארונות שחתמנו אותם. בעת שעסקנו בכך אמרנו פרקי תהילים. הארונות הועברו לירושלים תחת השגחת מפקחי או"ם. עם ערב הוחזרנו מעבר לקוים, למשלט של צ. ה. ל.

יום שלישי ט' חשון:

עברנו שנית את הקוים. לפי הצעתו של הרב גורן החלטנו לפתוח את הקברים שבבית הקברות של כפר-עציון. המשכנו בכך גם למחרת והספקנו להוציא 34 גויות מקבר האחים של הל"ה וגויתו של שמעון זילברמן מחיילי הפלמ"ח.

יום חמישי י"א חשון:

לא המשכנו בעבודתנו.

יום ששי י"ב חשון:

עברתי את הקוים בפעם הרביעית בלוית קצין הדת סגן נפתלי זעירא והמשכנו בפינוי קבר הל"ה וקברם של  י"ב חללי ההתקפה מקרב כ"ה ניסן...

יום ראשון י"ד חשון:

עברתי את הקוים בחמישית בלוית סגן נפתלי זעירא ופינינו את חמשת הקברים של חללי שיירת המזון שהותקפה בכ"ח כסלו. את קברו שלמשה פרידריך שנפל בעמדתו. בארון נפרד הוצאנו את גויתן של חברות כפר-עציון צפורה אליעש וילדתה ,שנפטרו עוד בימי  שלום...

עם גמר פינוי בית הקברות של כפר-עציון נצלנו את עודף הזמן לסריקת שטח בית הקברות והשטחים הסמוכים לכפר מצד מערב לצד גבעת הסלעים ומצאנו שרידים של מספר גויות.

בית הקברות חולל על ידי האויב. המצבות הוצאו או שוברו. היו גם נסיונות של פתיחת קברים, כנראה מתוך רצון לנקמה וחיפוש אחרי מטמונים.

מידי יום ביומו עברו אתנו כשלושים ערבים.היו ביניהם כאלה שעשו את עבודתם תוך בוז ולעג אולם אחרים, ובעיקר הזקנים, התייחסו לעבודה בכבוד. בעת העבודה בבית הקברות קשרתי שיחה עם ערבים מספר, תושבי הסביבה ופליטים. אחדים מהם השתתפו בפועל במערכה האחרונה על הגוש.

יום שני ט"ו חשון:

נכנסתי בפעם הששית לשטח כפר-עציון, בלוית סגן נפתלי זעירא. חילקנו את הפועלים הערבים לשתי קבוצות. קבוצה של כעשרים פועלים, בראשותו של זעירא, החלה בפינוי הריסות המנזר הגרמני. אני בראש קבוצה שניה, שמנתה כ-15 פועלים ערביים, יצאתי על פני שטח הכפר על מנת לחפש גויות, לחטט בחפירות ולפתוח כל גל או גבשושית.

ביום זה ניתן לי לראשונה להסתובב בכל שטח כפר-עציון. יחס הלגיון למחפשים... 

הכפר נמחק מעל פני האדמה. הכל נהרס, בתי המגורים, חדרי האוכל בניין המנזר הגרמני בתי המלאכה והמכונות, בניני המשק. רק מן הבית החמישי, בשורת הבתים שהמשיכה מן השער הראשון השאירו שלשה קירות, כנראה כסימן לישוב שהיה פעם ונהרס. מבניין "נוה עובדיה" המפואר נשארה הרצפה ומספר אבנים שהתגלגלו. ברכות המים החצובות באדמה פוצצו ונותצו כולן, זולת הבריכה העליונה (זו שנחצבה עוד בימי הנזירים הגרמנים) שרק גגה הוסר.

בכל שטח הר עציון נשארו כשמונה עד עשרה עצי תאנה, צפונית מהמחנה. שדרת העצים (בני 30-40 שנה) שהובילה למרכז הכפר, החורש הותיק ליד המנזר הגרמני והחורשות הצעירות שניטעו על ידי חברי כפר-עציון, שטחי המטע בתחומי הכפר - כולם נעקרו. כמו כן נעקרו ללא שריד כל עצי הפרי בהרים מסביב לכפר-עציון (כ-20 אלף עצים נטועים על 223 דונם) גם עצי היער (למעלה ממאה אלף) נעקרו עם השורשים והבורות כוסו. אין להכיר כלל מקום שצמחו בו עצים. אדמה חרוכה...

לפי דברי הערבים הגורמים להרס הנם: א) הרצון לנקמה טוטאלית בישובי היהודים. ב) הרצון למנוע שיבת יהודים לגוש. ג) השאיפה להשתמש בחמרים מן  השלל.

בהמשך חיפושי אחרי הגויות התברר לי כי העמדות בקטע הצפוני היו כמעט ריקות ורק מספר גויות אלמוניות היו קבורות בהן. אני מסביר את התופעה בכך שמכיון שהאויב חדר לראשונה לכפר מן הצפון - נסוגו רוב האנשים למרכז הכפר, מקום בו התרכזו מרבית אנשינו. רק לאחר שנפתחה האש על הנכנעים נפוצו שוב לכל עבר. לא כן בעמדות הדרומיות, שם מצאתי הרבה גויות ליד העמדות.

ריכוז גויות נתגלה בחורשה שליד המנזר. ליד הריסות בית המכונות נתגלה גם כן ריכוז גויות".

בקטע המערבי-צפוני בסביבת עמדה מס' 8 גילינו שלש גויות שנשתמרו במצב טוב והיו מכוסות בצורה מניחה את הדעת. כנראה שהעמדה הזאת היתה בקרבת עמדת השריון של הלגיון שפרץ אל הכפר, ולכן לא התעללו בהם אנשי ההמון הפראים. גם אחר כך נקברו בצורה מסודרת יותר... הצטרפתי לעובדים בפינוי הריסות המנזר. בעת העבודה ,שמעתי לגיונר מספר לערבים שהוא השתתף בקרב על הכפר. כשנפתחה האש על קבוצת האנשים במרכז הכפר נמלטו אחדים לתוך המקלט שמתחת למנזר. כשהתקרבו הערבים לפתח המרתף נתקלו בהתנגדות ולא יכלו לחדור. זרקו מספר רימונים לתוך המקלט. אחר כך הניחו החבלנים מטען גדול של חומר נפץ ופוצצו את המנזר."

לאחר שהערבים פינו במשך ימים את ההריסות מצאנו במקלט, שגודלו היה 5+4+2 מטר, שרידי גויות רבות, קרעי בגדים וחפצים שונים. במרכז המקלט גיליתי מספר גויות על שמיכות ולידן חמרי עזרה ראשונה. בפי הנראה היתה כאן תחנת החבישה. הורדתי מעל ידו של חלל אחד שעון יד, שזוהה אחר כך כשל שלמה ר. בין היתר מצאתי מעיל צבאי אוסטראלי ובו שתי מכתבים שנשלחו אל יעקב א. מאת הוריו ואשתו. מעיל צבאי חום של אברהם ש. ובו שתי סרטי מצלמה. בתוך מעיל צבאי אחר מצאתי מכתבים שנשלחו אל צבי ט. וקטעים מיומנו הפרטי. כמו כן מצאתי בתוך המקלט חלקים שונים של המשדר שנופץ עם פרוץ הערבים אל הכפר ומחברת בכתב ידו של הקשר בן ציון ג. מצאנו שעון יד נוסף, שלושה זוגות משקפיים, אולר, חלקים מפנס כיס, חלקי רימון ושל פגז מרגמה "2, תרמילי כדורים מתוצרת אנגלית צרפתית, איטלקית וגרמנית, תרמילי כדורים לאקדח ולת"תים, חלקי תלבושת שונים ותחבושות. מצאנו גם מספר לסתות עם שיני זהב שלא ניסו לעקרן, כל אלה החפצים ,שנתגלו מוכיחים שהערבים לא חדרו למרתף במשך כל הזמן. לפי השערתנו גילינו במרתף שרידים ,של כ-50 גויות. את כל שרידי הגויות הכנסנו ב-8 ארונות, חתמנו אותם ושלחנום לירושלים.

יום שלישי ט"ז חשון

המשכנו בסיורנו בכפר ואחרי שאתמול סרקנו את הקטעים המערבי והצפוני התרכזנו היום בעיקר בקטעים המזרחי והדרומי. בדקנו את בריכות המים ובורות השופכין ולא נתגלו שם שום שרידים. בין מקום הרפת והשער הדרומי מצאנו ריכוז של גויות, שלא הצלחנו לזהותם. ליד עמדה מס' 6 מצאנו שוב ארבעה גויות.

בסיורי בקטע זה ליווני הערבי פחרי הנ"ל והוא סיפר לי את הדברים הבאים:

"כשניסה בעת ההסתערות האחרונה לחדור אל הכפר מצד דרום נתקל באש חזקה מן העמדות. נפלו אז ערבים רבים, אולם בכח העודף המספרי התגברו על אנשי העמדות הדרומיות וחדרו אל הכפר. היתה כאן מהומה רבה, יריות וצעקות מחרישות אזניים. איש ירה ברעהו בלי הבחנה".

בקטע שבין עמדה מס' 5 לעמדה מם' 4 ראה בחורה בעלת שער בהיר אשר ירתה מתת מקלע בערבים המתקדמים - עד שנפגעה ונפלה..."

ליד עמדה מס' 5 גיליתי שתי עמדות זמניות בלתי ידועות לי מקודם, אשר היו מכוונות כלפי מרכז הכפר. אני משער שלאחר פריצת הערבים למרכז הכפר הסתערו על אנשי העמדות הדרומיות והמגינים נאלצו להתחפר ולהתגונן גם כלפיהם. יתכן כי בקטע הזה היה המאבק האחרון שבתחומי הכפר...

לא הרחק מהריסות הנגריה גיליתי בתוך תעלה קטנה ריכוז גויות נוסף. כפי הנראה נמלטו האנשים האלה מעיגול הכניעה וניסו לפרוץ להם דרך אל תוך המטע שבצד מזרח, וכאן נפלו בידי האויב שהתקדם מכיוון ההר הרוסי. בשעות שלאחר הצהרים המשכנו בחיפושים ומצאנו הרבה גויות נוספות במקומות שונים כגון: בתעלה שליד הלול בתעלת הקשר שעל יד עמדה מס' 3, בסביבת עמדה מס' 2, -- אך מועטות מהן הצלחנו לזהות.

יום רביעי י"ז חשון:

בבוקר הקדשנו עוד כשעה וחצי לבדיקה נוספת בשטח הכפר. שרשרת ארוכה של פועלים התקדמה ברווח של מטרים ספורים מזה לזה וסרקנו את כל שטח הכפר - אך לא העלינו דבר נוסף.

בגמר פעולה זאת התחלנו לבדוק את השטחים מסביב לכפר-עציון. בדקנו את הכרם מצד דרום אך לא גילינו דבר. לצד הצפוני לא הורשינו לגשת, הואיל והוא קרוב לשטח שדה התעופה, אך ראינו כיצד חיפשו הערבים בשטח וגם הם לא גלו דבר.

בצד המזרחי של המחנה גילינו מספר גויות בחורשת "שיר השירים" נצלתי את הסח דעתם של הלגיונרים ששמרו עליה והתחלתי לבדוק את ואדי שְׁחֵיד, אולם לא מצאתי אף גויה. בינתיים השגיחו הלגיונרים שהתרחקתי יותר מדי והגיבו בחריפות על כך. מני אז נאסר עלי להסתובב לבדי בלי רשותם.

בזה סיימנו את חיפושינו בכפר-עציון ובסביבתה הקרובה. סגן זעירא ואני משוכנעים שהצלחנו לגלות את כל שרידי החללים. כ-47  גויות מצאנו תחת הריסות המקלט ואת היתר בעמדות השונות, בתעלות הקשר ובתעלות המים, מאחורי בתים, בחורשת "שיר השירים" וליד גבעת הסלעים.

נוסף לגופות מצאנו ליד נוה עובדיה גוילים מספר תורה, קטעים של ספרי קודש ושרידי כלים. הוצאנו גם אבן מאבני היסוד של "נוה עובדיה". את כל הנ"ל העברנו מעבר לקוים.

בשעה 11.00 סיימנו את ליקוט הגויות בכפר-עציון ולפי הצעתו של הקצין הערבי עברנו לאסוף את הגויות בבית הקברות של רבדים.

מכפר-עציון עד לבית-זכריה נסענו כשעיננו קשורות ומשם והלאה הורידו את המסוה מעל עיננו. בדרכינו ראינו את מחנה  עין- צורים  והנהו הרוס וחרב, כל הבניינים נהרסו רק שרידי הבריכה והקיר הדרומי של בית הבטחון נשארו כמצבה. גם כאן נעקרו כל העצים והשתילים. מחנה רבדים הרוס וגם מצבה לא נשארה. כל הבניינים נמחקו מעל פני האדמה. רק תעלות הקשר ומספר מועט של עמדות נראו. העצים נעקרו וכל השטח נחרש...

אחרי חיפושים גילינו את בית הקברות של רבדים. גם כאן ניסו לפתוח את הקברים אך הואיל והם היו עמוקים יותר – חוללו הקברים פחות מאשר בכפר-עציון. פתחנו את ארבעת הקברים, הוצאנו את הגויות, הכנסנו אותן לארונות ושלחנום מעבר לקוים. למשלוח צרפנו אבני יסוד מבנייני רבדים , עין-צורים ומשואות-יצחק.

מרבדים שבנו לבית-זכריה. הכפר מאוכלס וחי לו את חייו כמו לפני המלחמה. בין הערבים הכרתי הרבה ממכרינו. הם רצו לקשור אתנו שיחה, אך הורחקו על יד הלגיונרים...

חפשתי אחרי גויות שלשה מחיילי החי"ש שנפלו בקרבת הכפר, אך לא מצאנו את הגויות. הצעתי לקצין להתקשר עם תושבי הכפר ולחקור אותם. הם רצו לסחוט מאתנו כסף תמורת הידיעות – רק הודות לתקיפותו של קצין הלגיון הם פתחו בור במורד ההר, מערבית מבית-זכריה, ושם מצאנו שרידי שלש גויות, הכנסנום לארונות והעברנום לירושלים.

משם השקפנו על משואות-יצחק וראינו את קצתה. כאן הבחנו בשלדים של ארבעה בתים העומדים על תלם, אך גם כאן נעקרו העצים.

יום חמישי  י"ח חשון:

הגענו שוב לחירבת-זכריה. אל משלטי חירבת-סאויר וגבעת-העץ לא ניתן לנו לגשת מכיון שמשם אפשר להשקיף על שדה התעופה ועל הכביש הראשי. נאלצנו להסתפק בשליחת ערבי זקן, שטען שהוא השתתף בקבורת חללינו מטעם הסהר האדום, כעברו שעה הובאו אלינו שלש גויות כמעט שלמות וחלקי תלבושות...

גם למנזר  ולהר הרוסי לא הורשינו בתחילה לגשת ולכן נשלחה לשם קבוצת ערבים, אולם אחרי שהם שבו בלי כלום, הורשינו לגשת לשם. בין הריסות המנזר מצאנו את גויות שני החללים שנפלו שם.

בתוך תעלת המשלט הרוסי לא מצאנו אף גויה אולם לידה מצאנו שרידי 16 גופות. הכנסנו בארונות, החתמנו אותם ושלחנום לירושלים.

ההר הרוסי שומם וקרח. כל המטע הנהדר נעקר, לא נשאר זכר מעץ ושיח. חומת הגדר של המנזר פרוצה וכל שלשת הבניינים קועקעו עד היסוד.

מן ההר הרוסי השקפנו על שדה התעופה. הוא נשמר במצב טוב.

קבוצת פועלים עסקה בתיקונו ובהרחבתו, כל היום נשמעו פיצוצים. בקצהו המערבי עמד אוהל למשמר הקבוע בשדה התעופה.

בזה סיימנו את סיורנו בשטחי הגוש.

דוד  ב"ד  

קטעים מדו"ח שהוגש בסיום פעולת איסוף הגויות בגוש.
הפרטים הרבים על דרכי זיהוי הגויות הבודדות הושמטו. 
הועתקו התיאורים בעלי אופי כללי בלבד.

הלווית חללי גוש-עציון

המחלקה להנצחת החייל שבמשרד הבטחון, השקיעה הרבה מאמצים במיון הגויות, בריכוזן ובהכנת בית הקברות הצבאי בהר הרצל. מתוך שיקולים לאומיים כלליים הוחלט, בהסכמת קרובי החללים, לקבור את חללי גוש-עציון, לטרון, הראדר ונוה-יעקב בבית הקברות הזה. הלוויית החללים נקבעה ליום ב"ה חשון תש"י (17.22.50) והיא אורגנה על ידי המחלקה הנ"ל בעזרת שלטונות צ.ה.ל.

גויות חללי לטרון והראדר רוכזו בבית מסויים בכפר ערבי נטוש. הגויות מגוש-עציון הועברו דרך מעבר מנדלבוים ושם סודרו בבית שברשות שלטונות ישראל. משמר מיוחד שמר על הבית ומדי יום נערכו תפילות במקום.

בלילה, אור לכ"ה חשון, הועברו הגויות ממקומות הריכוז לחצר הגימנסיה ברחביה, ומשמר כבוד הועמד לידן. עם בוקר יצאו המכוניות מחצר הגימנסיה והסתדרו בקצה הכביש בין בנייני המוסדות הלאוחיים ובית הכנסת ישורון.

228 ארונות ובהם שרידי גויות של למעלה מ-300 חללים הושמו ב-38 מכוניות משא, ששה ארונות במכונית. כל ארון כוסה בדגל כחול לבן וזר פרחים הוצמד על דפני כל מכונית.

-   -   -

לקראת יום ההלויה היתה תכונה רבה  בישובי הארץ. נערכו אזכרות ואסיפות אבל בערי הארץ. מודעות אבל מטעם ארגונים וגופים שונים פורסמו.

-   -   -

מודעת אבל של קבוצת כפר-עציון:

היום , יום חמישי , כ"ה חשון תש"י  17.22.50

קדושי כפר-עציון הי"ד

שנפלו במלחמת גבורה על קידוש השם וישראל בהגנת הארץ

וירושלים בירתה

בפרוס יום תקומתנו – ד' אייר תש"ח

הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו

ההלויה תצא בשעה 10.00 בבקר מבית הכנסת "ישורון" בירושלים.

קבוצת כפר-עציון

 למודעה המקורית...

ההוראות מטעם המחלקה להנצחת החייל

מתוך העתונות:

היום מובאים לקבורה חללי הקרבות גוש-עציון, לאטרון הראדר, ונוה יעקב, בבית הקברות הצבאי בירושלים.

סדר ההלויה:

עד שעה  10.00 לפנה"צ ירוכזו ארונות החללים מגוש-עציון, לטרון, הראדר ונוה-יעקב ליד בית הכנסת ישורון בירושלים, באותו מקום יתאספו ההורים השכולים, קרובי המשפחות ומלוים.

בשעה 10.00 יתחיל טקס דתי ברחבת בית הכנסת ישורון שיכלול: תהלים פרק ע"ט וקדיש , נאומי הרמטכ"ל והרב הצבאי הראשי, בגמר הטקס יכנסו כל המלוים למכוניותיהם ובשעה 10.45 בקירוב תצא ההלויה, שתעבור את רחוב המלך גורג', רח' הרצל, דרך בית-הכרם למקום הקבורה בהר הרצל. בהגיע ההלויה סמוך לשכונת בית-וגן יצאו המלוים ממכוניותיהם וילכו ברגל עד למקום הקבורה,

ביום ההלויה, משעה 8 בבוקר, יהיו סגורים לכלי רכב הרחובות הבאים: רחוב המלך גורג' (מבית המעלות עד טרה סנטה), רחוב הקק"ל ורחוב אבן גבירול. מזמן צאת הלויה תופסק התנועה בכל הרחובות בהם תעבור כפי שפורט לעיל.

בכניסה לירושלים, ליד גבעת שאול, תהיה לשכת מודיעין על כל האחראים למכוניות המסיעות משתתפים מוזמנים להלויה, לפנות אל לשכת המודעין על מנת לקבל הוראות בקשר הסידורים להלויה. הקהל מתבקש לציית להוראות המשטרה הצבאית, המשטרה האזרחית והסדרנים.

 הטקס בבית הקברות:

תהילים פרק מ"ט, אל מלא רחמים, קדיש ע"י החזן והמלוים, הספדים, יריות כבוד.

בגמר הקבורה יחזרו המלוים למכוניותיהם ויתפזרו בהתאם להוראות הקצין האחראי.

הכניסה לכביש בית הכרם למכוניות מסומנות בלבד !

(למ"מ) מטעם מטה מחוז ירושלים, המדור להנצחת החייל והאגף ליחסי ציבור שליד משרד הבטחון נתבקשנו להודיע לקהל המשתתפים בהלוית חללי עציון לירושלים, כי הכניסה לכביש בית הכרם תורשה רק למכוניות המסומנות שבשיירה. הקהל מתבקש לכבד את זכר החללים וללוותם ברגל עד לשדה הקברות.

כן מודעים בזה לקהל כי השטח המסומן בחבל בשדה הקברות מיועד רק להורים, לבני משפחות החללים ולמוזמנים בעלי הכרטיסים הירוקים. כל קהל המלוים צריך להסתדר על פני ההר שמעבר לשטח המסומן בהתאם להוראות המשטרה הצבאית והצבא.

    כרטיס כניסה לבית הקברות ביום הלוויה

ביטול מלאכה מטעם הרבנות בירושלים:

מטעם הרבנות והמועצה הדתית בירושלים הוכרז על ביטול מלאכה משעה 10.00 לפנה"צ עד 13.00 אחה"צ, זמן הלווית חללי גוש-עציון וחללי לאטרון ,הראדר ונוה יעקב.

הפסקת עבודה כללית של חברי הפועל המזרחי בזמן הלויה:

על רבע שעה של התייחדות עם קדושי כפר-עציון, לאטרון והראדר החל משעה 10.00 בבוקר, הוא זמן הלויה, החליט אתמול הועד הפועל של הפועל המזרחי. כל החברים-ות בערים, מושבות, מושבים וקבוצים יפסיקו את עבודתם ב-10.00 בדיוק והתייחדו עם זכרם של הגבורים הקדושים שהערו נפשם למוות וסללו בגופותיהם את הדרך לעצמאות ישראל.

הוועד הפועל פנה לעיריות הגדולות - תל אביב, חיפה, ופתח תקוה - להכריז על ביטול מלאכה כללי באותו זמן. במשרדי הוועד הפועל ומחלקותיו ילמדו בין השעות 10 ו-11 פרקי משניות לעילוי נשמותיהם של הקדושים,

 שתי דקות דומיה:

עירית תל-אביב ופתח תקוה קוראות לתושביהן לכבד את זכר חללי גוש-עציון, המובאים היום לקבורה על-ידי הפסקת כל מלאכה ועבודה במשך שתי דקות החל משעה 10.00 בבוקר. תנועת כלי הרכב בגבולות שתי הערים תשבות 3 דקות נוספות עד השעה 10.05. הסימן לראשית הפסקת העבודה וחידושה יינתן ע"י צופרי האזעקה.

האבל בחיפה:

עירית חיפה, שארבעים מבניה נמצאים בין החללים, אף היא הכריזה על דומיה של שתי דקות החל משעה עשר לפנה"צ, וקוראת לתושביה לכבד בזה את זכר הקדושים.

- - -

ההלוויה

"ירושלים כולה, בנעריה ובזקניה השתתפה בהלוית החללים. למעלה מ-50 אלף תושבי העיר הצטופפו בצידי הרחובות, בהן עברה שיירת המלוים. אלפים רבים יצאו לחוצות פרבריה, לדרך המוליכה ל"הר הרצל". ירושלים רווית הסבל, שטעם אותם ימי הקרבות והמצור טרם פג ממנה, היתה עטופה חרדת קודש, בחלקה את הכבוד לאלה שהביאוה הלום, בנתנם את נפשם עליה.

    אלפים צובאים על הבתים וצידי הרחובות במסע ההלוויה

שיירת המכוניות נושאות הארונות ומסיעות אלפי המלוים עברה תוך דומיית האבל של רבבות תושבי העיר שהצטופפו על המדרכות, על הגזוזטראות ועל גגות הבתים. אף על פי שלא הוכרז שבתון רשמי - שבתה כל מלאכה בעיר משעות הבוקר. דגלי הלאום הורדו לחצי התורן מעל מוסדות הממשלה ומוסדות לאומיים וצבוריים. תלמידי בתי הספר הסתדרו יחד עם מוריהם בצידי הרחובות והרכינו דגליהם בעבור ההלויה.

את הממשלה ייצגו שר הדתות הרב י. ל. הכהן מימון,  משה שפירא  וד"ר דוב יוסף, את נשיא המדינה ייצג שלישו רב סרן ארנון, את הצבא ייצג הרמטכ"ל רב אלוף יגאל ידין ולצידו אלוף  דוד שאלתיאל  וסגן אלוף מיכאל שכטר, מפקד מחוז ירושלים. את המשטרה ייצגו סגן אלוף ישורון שיף ורב סרן לוי אברהמי. הרבנים הראשיים מרן הגרי"א הרצוג והראשון לציון מרן הגרב"צ עוזיאל  ולידם הרב הצבאי הראשי ש. גורן ועוזריו - צעדו בראש המלווים. כמו כן נכחו ראש עירית ירושלים וחברי המועצה, חברי הנהלת הסוכנות היהודית, ראשי הקרנות הלאומיות, רבים מחברי הכנסת וראשי משרד הבטחון את מטה המשקיפים של או"ם ייצג הקולונל הצרפתי ביזיי, אשר עזר רבות לרבנות הצבאית במפעל איסוף גויות החללים והעברתן משטחי האויב לירושלים. פלוגות משטרה צבאית ומשטרה אזרחית פיקחו על הסדר בהלוויה ופעלו בדיקנות מלאה בביצוע מהלך ההלויה ובכיוון התנועה ברחובות העיר ובפרבריה.

בטקס האזכרה הקצר על ידי בית הכנסת "ישורון" לפני ההלויה, קרא הרב א. ח. שאג, שבנו דוד נפל בין הל"ה בדרך לגוש עציון, פרק ע"ט בתהילים.

ד"ר דוב יוסף, שיצג את ראש הממשלה אמר:

"לא קל לנו היום הזה בו אנו מביאים לקבורה למעלה מ-300 בנים יקרים. קשה הדרך לעצמאות. אך אנו לא רצינו במלחמה, כפו אותה עלינו שעה שביקשנו שלום. חללים אלו עמדו במבחן הקשה ונתנו את הקרבן היקר ביותר: את עצמם, למען המולדת. בזכותם אנו עומדים כאן כיום, בזכותם שוחררה ירושלים. הממשלה עומדת היום לצידם של ההורים השכולים. סבלם הוא סבלה וצערם - צערה. תהי נחמתם היחידה הידיעה שרק הודות לקרבנותיהם בנינו את מדינת ישראל".

הרמטכ"ל יגאל ידין אמר:

"משפחות שכולות, חברים אבלים ! ירושלים גבורים סביב לה. היום אנו מובילים למנוחת עולמים את גבורי ישראל שנקבצו מכל כנפות הארץ ושנלחמו את מלחמת ירושלים. ירושלים היא במדינת ישראל בזכותם. כשלעצמי, טוב שביקורי הראשון בירושלים בתפקידי החדש חל ביום אבל זה. הקדושים שאנו מובילים לקבורה השאירו לנו צוואה שעלינו לזכרה יום וליל: את הצו להיות מוכנים להקריב הכל למען המולדת. עציון ולאטרון, הראדר ונוה-יעקב - כאן נחרץ גורל ירושלים. גבורים וקדושים מובלים היום למנוחת עולמים. אין ניחומים למשפחות מבלעדי הידיעה שנפש יקיריהם צרורה בצרור גבורי ישראל מדור ודור".

הרב הראשי לצה"ל סגן אלוף שלמה גורן אמר בין יתר דבריו:

"העצמות האלה - כל בית ישראל המה.

אני הגבר ראיתי את כל אשר עוללו צרנו לבננו אלה... 

כירמיהו הנביא בשעתו על ההרים אשא קינה ואקרא בכי.

אספנו את העצמות מקברותיהם, מן הגאיות והגבעות שלשם השליכום אויבנו".

חזן הצבאי אמר תפילת "אל מלא רחמים" ונער מיתומי כפר-עציון אמר קדיש.

בשעה 11.45 לפנה"צ זזה שיירת המכוניות מרחבת בית הכנסת "ישורון". בראש ההלויה נסעה קבוצת חיילים רוכבי אופנוע, אחריה קבוצת ג'יפים צבאים עם נציגי משרד הבטחון, הרבנות הראשית והרבנות הצבאית. אחריהם נסעו במכונות פתוחות שתי פלגות חיילים בחגור מלא - משמר כבוד. אחריהן התנהלו לאיטן - שתיים שתיים - המכוניות נושאות הארונות. אחריהן שיירת המלוים בעשרות אוטובוסים ומכוניות.

    מסע הלוויה עובר במרכז ירושלים

בבית הקברות הצבאי החדש שבמורדות "הר הרצל" במערב ירושלים, למרגלות קברו של יוצר מדינת היהודים, נכרו קברות האחים גבורי ישראל שבחייהם ובמותם לא נפרדו: חללי הקרב האחרון בכפר-עציון, חללי שיירת המזון לגוש עציון, ל"ה אנשי המחלקה שחשו לעזרת גוש עציון הנצור, י"ב חללי כפר-עציון מהקרב של כ"ה ניסן, חללי קיבוץ "רבדים", מגיני נוה יעקב, חללי הקרב על תחנת הראדר בצפון ירושלים, גבורי  משלט 14 של לאטרון, "הפורצים" למשטרת לאטרון וגבורי שדות הקרב באזורי לאטרון. הארונות הורדו לתוך הקברים בידי חיילי צבא ההגנה לישראל וחברים ממשקי הקיבוץ הדתי, במעמד של 10.000 אלפים איש -- נציגי ממשלת ישראל שלטונות הצבא, ראשי המוסדות הלאומיים והורי החללים וקרוביהם, כ-1800 שהוסעו לירושלים מכל פינות הארץ.

על קברם הפתוח של החללים נשאו הרבנים הראשיים לא"י את דבריהם.

הרב הראשי יצחק איזיק הלוי הרצוג פתח בברכה: "ברוך אתה שזיכנו להביא לקבורה על אדמת ישראל את בנינו, אחינו ואחיותינו גבורי האומה שמסרו את נפשם על קידוש השם ועל הגנת ירושלים. במילות הקינה של דוד על שאול ויהונתן שנפלו במערכה קרא הרב הראשי שליט"א: "הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים". נאספנו כאן - המשיך הרב הראשי - כדי לחלוק כבוד לחללינו זכרונם לברכה שנפלו במלחמת ההגנה אשר ממנה באה וצמחה לנו הישועה, שממנה קמה לנו מדינת ישראל. מי יגלה עפר מעיניכם - קרא הרב בקול נרגש אל החללים - לראות בישועה זאת ובתקומה זאת שהבאתם לנו ולכל עם ישראל בגבורתכם ובמסירות נפשכם על קדושת העם. הודות לדמכם השפוך, דמכם הטהור חידש עם ישראל את בריתו עם ציון בית מקדשנו. בדמכם נפתחו לרווחה שערי ציון לאחינו ואחיותנו מכל הגלויות ומכל כלאי הגטאות"

     לעומדים מסביב לקבר הפתוח קרא הרב: "חביבנו אלו שנפלו, נפלו - כדי שיקום ישראל, ומתו כדי שיחיה העם החדש את ימיו כקדם על אדמתה הנאהבים והנעימים הללו הם תפארת ישראל שעל במותיו נפלו חלל, דומים המה לחשמונאים הגבורים שנפלו באמצע המערכה.

להורים השכולים פנה הרב ואמר: "אף על פי שאין מנחמים לאבל בשעה שמתו מוטל לפניו הריני קורא לכם במעמד מיוחד זה "נחמו נחמו עמי, נחמו והתנחמו שלא היה קרבנכם לשוא כי במותם של יקיריכם הם פתחו את שער החיים ליתר העם ונשמותיהם תהיינה צרורות בצרור חיי הנצח של חיי עם הנצח ושמותיהם יהיו חרותים באותיות עולם על לב עם עולם. אב הרחמים ימציא להם מנוחה שלימה והם יהיו מליצי יושר לכולנו. מי יתן ונזכה אנו ללכת בדרכיהם ולהמשיך במאבקם עד אשר תהיה ירושלים ראש מדינת ישראל בנויה על תילה ברוח קדשו של העם וברוח נביאיו נביאי האמת וברוח יעודי תורתנו הקדושה".

     הרב הראשי הראשון לציון הרה"ג בן ציון חי עוזיאל ז"ל פתח את דבריו בקריאה לעבר החללים: "כנשרים קלו וכאריות גברו לעשות רצון קונם". רוחם של חללים אלה חללי ישראל הקדושים - אמר הרב - תעמוד לנו לעד ותאיר לנו לעולמי עולמים ולאורם נלך עד בוא משיח צדקנו. הרב הוסיף דברי נחומים למשפחות השכלות ונשבע על קבר החללים הפתוח: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני."

אחרי סתימת הגולל השתטחו הורי החללים וקרוביהם על הקברים ורק אותה שעה נפתח סגור לבם ופרצו בבכי תמרורים.

הארונות כוסו מעפר ירושלים ומשמר כבוד הוצב לידם.

-      -      -

בו בערב התקיימה בבתי הכפר הערבי עין הוד, לרגלי הכרמל מסיבה צנועה בה הונח היסוד להקמת ישוב דתי חדש - "ניר עציון". פלוגת האחזות כללה משרידי כפר-עציון וחברי קבוצת "אחדות" ו"התקוה", מניצולי המחנות, חניכי תנועת הנוער "בני עקיבא" באירופה.      

-  -  -

מדברי אזכרה והערכה 
של ראש הממשלה ושר הבטחון 
דוד בן גוריון:

-  -  -   היו לנו כמה מערכות גבורה וכבוד, החל בטירת-צבי וגמור במלחמות הנגב - אבל איני יודע מערכה יותר מפוארת, טראגית והירואית בכל מלחמת הגבורה של ההגנה וצבא ההגנה לישראל - מהמערכה שבגוש-עציון. מנותקים במשך חדשים ממרכזי הישוב, כמעט ללא תקוה לנצח ולעמוד - עמודו מגיני הגוש - מאנשי הנקודות וחברי ההגנה שבחוץ, רובם מירושלים, בגבורה נואשת ונחרצת, בידעם שהם מגינים לא רק על ארבע הנקודות של גוש עציון - א ל א    ע ל    ח מ ד ת    י ש ר א ל    ו מ ר כ ז    ק ד ש ה    ע ל    ע י ר    ה ע ו ל מ י ם     ש ל נ ו     י ר ו ש ל י ם".

"אנשי ירושלים חייבים תודה לא רק לאלה שהביאו להם אוכל בלילה, תחת מטר כדורים ופגזים בסביבת לטרון, ולא רק לצבאות נחשון ולחטיבת הפלמ"ח, שכבשו את הדרך, אלא ב ר א ש   ו ב ר א ש ו נ ה    ל א ל ה    ש נ פ ל ו    בכפר-עציון. מפעל הקרבתם הציל את ירושלים יותר מאשר כל המאמץ המלחמתי"

"    ... מ ע ר כ ת    ג ו ש  -  ע צ י ו ן   ז ה ו    ה א פ וס    ה ג ד ול   נ ו ר א    ה ה ו ד    ש ל         מ ל ח מ ת    ה י ה ו ד י ם.   עמידת אנשים ללא תקוה במשך חדשים רבים. ארבע נקודות בלב שטח האויב לא נתנו להם לגשת לשערי העיר". אם קיימת ירושלים עברית, אם מכת המוות לישוב, שהיתה כמונחת בקופסתו של האויב, לא ניתנה, אזי התודה הראשונה של ההיסטוריה הישראלית ושל העם כולו נתונה על כך בראש ובראשונה ללוחמי גוש-עציון.

בתוך תפארת הגבורה של לוחמינו בכל קצוי הארץ, תבהיק באור יקרות מיוחד גבורתם העילאית של מגיני גוש-עציון, וכל אחד שזכה לקחת חלק במפעל אדירים זה, מובטח לו חלק בעולם-הבא ונצחו של עם ישראל".