גודל טקסט:
שינוי צבעי האתר:
מקשי קיצור
S - עבור לתוכן העמוד
1 - עמוד הבית
4 - חיפוש
הצהרת נגישות

זילברשמיד משה (מוש) - בן אברהם ובתיה
נולד ב-12.12.1919 בעיר ביירוט שבגרמניה. בבית הוריו קיבל חינוך דתי לאומי וירש מהם את התכונות האצילות ואת מידת האחריות לכל דבר שנמסר לטפולו. בנעוריו הצטרף לתנועת נוער ציונית. בגיל 16 יצא ל"הכשרת צעירים" של תנועת "ברית חלוצים דתיים" ותפס מקום מרכזי בחברה. לאחר פרעות נובמבר 1938 עבר עם חבריו לאנגליה ושם ארגן את סניף הבח"ד בלונדון ועמד בראשו. בחורף ת"ש עלה ארצה. עבד במקומות שונים בארץ כפועל חקלאי עד שקבע את מקומו במושב הדתי "נווה יעקב". עסק בעבודה חקלאית וחלם לבנות לעצמו משק חקלאי. התגייס למשטרת הישובים העבריים והתחיל לקחת חבל פעיל במבצעי ההגנה. כשרונותיו כמדריך וכמפקד נתגלו במהרה. בפרוץ מלחמת השחרור הוטלו עליו תפקידים רבים וחשובים: מפקד מקור חיים - השכונה הקיצונית בדרום ירושלים שם גם נפצע והחלים; מפקד תלפיות. היה מפקד הפשיטה לקן הפורעים כפר השילוח. בכל הפעולות האלה הצטיין כמפקד נועז הבז לסכנות. שאף תמיד להיות עם פקודיו במקומות התורפה ולעודד אותם בהופעתו השקטה והבטוחה. הוא שימש כקצין המבצעים בגדוד מכמש. באדר תש"ח נשלח לגוש עציון לשמש כמפקד הגוש. מתפקידו היה לאחד את ישובי הגוש ואת היחידות השונות שחנו בו לגוף מלוכד בעל משמעת צבאית ולהכינו לקרבות ההכרעה שהיו צפויים לו. מוש נסע לגוש בהכירו את כל חומרת מצבו ובחושו כי אין סיכויים רבים למערכה זו. על אף הכל שקד במלוא המרץ ובכל יכולתו הברוכה בארגון הגוש, ביצורו, אימון אנשיו. הוא יישר הדורים, סילק אי הבנות, המריץ לפעולה, עודד וחיזק את הרוחות; תבע מתח גבוה, העלאת הכושר הקרבי ופתיחת פעולות קרב יזומות נגד האויב. באישיותו ובהליכותיו, בעבודתו הבלתי נלאית שימש סמל חי ותובע לתורתו הצבאית. עם כל זה שמר תמיד על השקט הנפשי, על אדיבות יוצאת מן הכלל ועל הבנה לכל הבעיות השונות שהתעוררו בצבור רב גוני זה. אנשי הגוש ראו בו את דמות המפקד השלם והעריצו אותו ללא שיור. על קברם של 12 חללי ההתקפה בכ"ה ניסן אמר: "מה אנו? מה חיינו, העיקר הוא המפעל ובו אנו חיים... תשובתנו נחושה: נצח ירושלים". ואכן קיים את סיסמתו. בפרוץ הקרב על המנזר ביום ג' אייר תש"ח (12.5.48) הרגיש מוש כי כאן נקודת ההכרעה וחש לחזק את ידי הלוחמים המועטים. בהופעתו עודד אותם להתגוננות עקשנית אך הם לא יכלו לעמוד בפני כוח האויב ששטף אותם. בעת הנסיגה, דרך התעלה שבמשלט הרוסי, נפגע מצרור אויב, ונפל בתעלה. נפרד מחבריו, הזיז עצמו לצד התעלה, כדי לא להפריע לנסוגים, ונפח את נשמתו. אחרי מותו הוענקה לו בפקודת המטכ"ל דרגת רב סרן.

שם
_price
_Quanity
מחק
_Confirm_and_pay