גודל טקסט:
שינוי צבעי האתר:
מקשי קיצור
S - עבור לתוכן העמוד
1 - עמוד הבית
4 - חיפוש
הצהרת נגישות

מגדל עדר - חלק א

מגדל עדר- חלק א

פרק ראשון- ההקמה 

חזון גדול פיעם בנפשם של מייסדי היישוב 'מגדל עדר'. מקימי חברת 'זכרון דוד'. היו אלה יהודים פשוטים, יראי שמים, חרדים לדבר ה', אשר ביקשו לשלב קיום מצוות יישוב ארץ ישראל עם חיי תורה מלאים. גאולת אדמות בארץ ישראל עם חזון הגאולה המשיחי שלעתיד לבוא. בעיני רוחם ראו התיישבות יהודית פורחת ומשגשגת, 'עיר גנים' על אם הדרך ירושלים-חברון, נטיעת עצים וטיפוח חיים יהודיים בערש האומה העברית, באזור רווי מסורות יהודיות קדמוניות, הקושרות אותו עם צמיחת הגאולה והתגלות המשיח. כל אלה ניצבו במוקד החזון והתסיסו את הלבבות.

בתחילת שנת תרפ"ו (15,10,1925) נרשמה החברה 'זכרון-דוד' כאגודה הדדית בע"מ, על פי תקנות שנתאשרו על ידי רושם האגודות ההדדיות של ממשלת ארץ ישראל. בתקנון האגודה נאמר, בין היתר:
מטרות האגודה:
סעיף א. 
1. לעזור לחבריה לרכוש ולעבד אחוזות ידועות ולייסד עי"ז (על ידי זה) עיר-גנים על אדמה שבין ירושלים לחברון, על יד בריכת ערוב והמשטרה, שהאגודה מתעסקת בקנייתה או במקום אחר בארץ ישראל.
2. לנהל את האגודה הנ"ל על פי התורה והמסורה ועל פי הוראת הוועד הרוחני של האגודה.
3. להשליט את חוקי התורה בחיים הציבוריים של האגודה ואת המשפט העברי הדתי ביחסים שבין החברים.
4. להשיג הלוואות בתנאים נוחים לצורכי בניין וסידור המשקים וצרכים אחרים של המתיישבים.
 
סעיף ד:  החברה מונה לעת עתה בערך שמונים חברים. חברים חדשים יתקבלו על ידי הועד אם הם ממלאים את התנאים הדרושים.
 
סעיף יב: כל הסכסוכים בנוגע לענייני האגודה שיתהוו בין החברים או בין מי שהיו חברים, בינם לבין עצמם או בינם לבין האגודה או הועד או פקידי האגודה, יסודרו על ידי הבד"ץ (בית-דין צדק) או על ידי בוררים על פי המשפט העברי הדתי.
 
סעיף יג: הרשות בידי ועד האגודה להוציא איזה חבר מהאגודה, אם התנהגותו היא בניגוד להתורה והמסורה ולהוראות הועד הרוחני של האגודה...
 
 תקנון האגודה כולל ל"ב סעיפים, הדנים בנושאים שונים: מבנה מוסדות האגודה, חובות וזכויות החברים, עניינים כספיים, ועוד.
על ראשיתה של החברה מספר בעדותו ברוך ויינשטוק, מראשוני החברים בחברת 'זכרון-דוד':
בשנים תרפ"ד-תרפ"ה, החל יצחק גרינוולד, עולה חדש מפולין, יהודי בר-אוריין שעבד בירושלים כסייד, להפיץ בין מתפללי בתי הכנסת בבתי וארשה במאה שערים את הרעיון לרכוש לעצמם נחלת קרקע בארץ ישראל, כדי לייסד מושבה דתית. ביחד אתו פעלו ר' נח ויינטרוב ור' יעקב רוזנבלום.
הם הצליחו לעניין בתכניתם את הרב יחיאל מורגנשטרן, נכדו של האדמו"ר ר' דוד מאלמייז ונין של הרב מנדל מקוצק זצ"ל. ר' יחיאל היה יהודי עשיר וחשוך בנים. בגיל ארבעים עלה ארצה וקבע מושבו בירושלים ומקום תפילתו בבית הכנסת בבתי וארשה.
הרב מורגנשטרן הסכים לתת ידו לתוכנית זו והזמין אסיפה לביתו. באסיפה זו הוחלט לייסד חברה בשם 'זכרון-דוד', לזכר אביו של הרב מורגנשטרן, רבי דוד זצ"ל, שמטרתה לרכוש קרקעות בסביבות ירושלים ולייסד מושבה דתית. באסיפה השתתפו כארבעים איש, מרביתם תושבי מאה שערים.
 
ביום י"ד חשון תרפ"ו, בשעה שמונה בערב, התקיימה האסיפה הכללית הראשונה של חברת 'זכרון-דוד'. בפרטיכל האסיפה מצויין שהתשתתפו בה 66 חברים המנויים בשמותיהם, מתוך מאה ועשרים חברי החברה.
האסיפה בחרה ברב מנחם מנדל כשר כיו"ר הוועד המנהל. התקיים דיון מפורט באשר לסעיפי תקנון האגודה ונמסר דו"ח על המצב הכלכלי של החברה.

 

12-תקנון זכרון דוד- שער החוברת_20200610111343.347.jpg

שער של החוברת 'תקנות האגודה'

ביום י"ב בחשון תרפ"ז התקיימה האסיפה השניה. בנוכחות 86 מכלל 156 החברים הרשומים בחברה. הרב כשר פתח את האסיפה בסקירה נרחבת על רכישת הקרקעות. הסברי תשלום וכ"ו. נבחר ועד מנהל. האספה נחתמה בדברי הרב כשר.

"הרב מנחם מנדל כשר נואם נאום הנעילה, הוא מלהיב את הלבבות בדברי חז"ל שונים על דבר המאורע החשוב שעלה ביד החברה בעזרת ה' לפדות אדמה שהיתה קרוב לאלפיים שנה בידי נכרים במקום כזה בין ירושלים לחברון. אשר אין שם על כל הדרך עוד שום יישוב ישראל שזה דבר אשר מעורר תשומת לב של כל ישראלי ותקותנו כי יעלה בידינו בעזרת ה שם ליסד בקרוב יישוב ישראלי אשר יהיה לתפארת ישראל'. (מתוך הפרטיכל).

 ידיעה ראשונה על חברת 'זכרון-דוד' ותוכניותיה הופיעה בעיתון 'העולם',בטאון ההסתדרות הציונית העולמית, שיצא לאור באותם ימים בוורשה. ביום ח' באלול תרפ"ה (25 באוגוסט 1925) התפרסמו במדור 'מארץ-ישראל' הדברים הבאים:
החברה 'זכרון-דוד' קנתה כימים אלה קניה גמורה ומוחלטת שטח של ארבעת אלפים דונאם בין בית-לחם וחברון. הנה כי כן תיווסד במקום זה נקודה יישובית, קטנה לפי שעה, שתהא באמצע בין ירושלים ובין חברון. מייסדי הישוב החדש אומרים להתקין לעצמם כאן גינות ירק, לנטוע כרמים, לעשות מחלבות וכ"ו, כללו של דבר לייסד משק רב-גוני שאת תוצרתו יביאו לירושלים וימצאו לו שם לקוחות הגונים. במובן התחבורה תמצא הנקודה החדשה על הכביש, בדרך המלך ירושלים-חברון והובלת תוצרתם לא תקשה עליהם ולא תביא לידי הוצאות מרובות. אולם אם מייסדי הישוב החדש מתכוונים להתפרנס מירושלים, מן הצרכנים שבה, הנה מצד שני יפרנסו הם במקצת, בעקיפין כמובן, את הישוב היהודי בחברון ,שהלך ונדלדל בשנים האחרנות, ורק אשתקד בא שינוי קטן לטובה, כשבאה ונשתקעה כאן הישיבה הגדולה מסלובודקה מיסודם של בעלי המוסר.
המעשה שעשו בעלי החברה 'זכרון-דוד', לנעוץ קנה של ישוב עברי בדרום, עשה רושם יפה על כל הישוב. כאמור, הגו רבים בענין זה. והנה נמצאו נחשונים שקפצו ראשונים אל הים. אין ספק, שעכשיו יתעוררו גם אחרים ללכת בעקבותיהם, ביחוד מן העולים החדשים. בעלי המעמד הבינוני שבסכומים המועטים שבידיהם ,למשל שלוש-חמש מאות לי"מ אין להם שום אפשרות להיאחז באיזה מרכז מן הידועים כבר כמו תל-אביב או חיפה..."

פרק שני – הדמויות העיקריות

שתי דמויות ניצבו במוקד הקמתם ופעילותם של חברת 'זכרון-דוד' והישוב מגדל-עדר - יצחק גרינוולד ויעקב רוזנבלום.

 

יצחק גרינוולד בצעירותו_20200610105651.796.jpg

יצחק גרינוולד בצעירותו

יצחק גרינוולד  נולד בשנת 1890 בפולין כבן למישפחת רבנים. אביו כיהן ברבנות בעיירה אדמוב. בשנת 1923 עלה לארץ, התגורר במאה-שערים ועסק בצבעות וסיוד. בשנה שלאחר מכן הקים את חברת עולי פולניה בארץ-ישראל. ביום ט' באייר תרפ"ד (13.5.1924) פנה להנהלה הציונית במכתב: "הננו מתכבדים להודיע לכב' שנתיסדה חברת עולי פולניא בארץ-ישראל שמספר חבריה עולה לע"ע לערך מאה בעלי משפחות חקלאים מנוסים. מטרתה להתישב על קרקע בארץ-ישראל ולעבוד עבודה חקלאית... ". ברשימת חברי החברה מופיע ראשון יצחק גרינוולד: הכתובת - מאה שערים: מספר הנפשות - שבע: רכוש - 10 לא"י: עסק בחו"ל - בחקלאות, עוסק בארץ - צבע וסיד.

המחלקה להתיישבות בהנהלה הציונית דחתה את בקשות הסיוע, והחברה לא יצאה לדרך. מיד לאחר מכן החל גרינוולד בהקמת חברה אחרת, שלא הצטמצמה לעולי פולין בלבד. הוא עיבד תוכנית להתיישבות אנשי המעמד הבינוני בארץ, נושא שהעסיק אותו על רקע עליית אנשי המעמד הבינוני ארצה. תוכניות אלה לא יצאו אל הפועל.

הקמת חברת 'זכרון-דוד' ויסוד היישוב מגדל-עדר היו שיא פעילותו. יצחק גרינוולד נתגלה כאיש חזון מאמין ונלהב, שהצליח להדביק בלהט אמונתו חברים רבים סביבו. חזותו המרשימה, היותו תלמיד חכם, דמות מעוררת כבוד והערכה איפשרו לו לרתום להגשמת הרעיון אנשים שונים - מרבנים גדולים ועד אנשים פשוטים. אף משפחות התימנים שנפגש איתן בתל-אביב התרשמו ממנו והיו מוכנות לצאת אחריו מיד.

יצחק גרינוולד היה מקורב בהשקפותיו לציבור החרדי, אם כי לא השתייך למפלגה או לגוף מאורגן כלשהו. פעילותו הציבורית היתה ביסודה אישית ופרטית, בלא כל קשר וזיקה לגורמים ציבוריים. נסיונותיו לרתום מוסדות ציבור למפעליו אף בשעות קשות, נכשלו. רעיון יישוב הארץ, בעבודה חקלאית וחיים ברוח התורה והמצוות - אלה היו המניעים המרכזיים בעולמו הרוחני והם שדחפו אותו לפעילותו הרבה.
לאחר פרעות תרפ"ט ניהל מאבק ממושך ועיקש כדי למנוע אפשרות שהאדמות שרכשה חברת 'זכרון-דוד' יפלו בידי הערבים. במאבק זה הצליח והביא להצלת האדמה. בשנת תרפ"ט עלתה ארצה משפחתו. שנים מספר עבד ב'תנובה' ובשנת 1947 רכש משק במושב חיבת ציון שבעמק חפר, ועבר לשם עם משפחתו. שם הגשים את שאיפתו האישית לחיות חיי תורה משולבים בעבודה חקלאית בקרב אנשים שומרי תורה ומצוות, עובדי אדמה בארץ ישראל.
בשנות חייו הרבה להגות בפילוסופיה וכתב פירושים לספרי בראשית ושמות. ממסמכי חברת 'זכרון-דוד' ניכר שר' יצחק גרינוולד תלמיד חכם היה. הוא ליקט שפע מקורות ואמרות חז"ל בנושאי יישוב הארץ ובניינה, נטיעת עצים ועבודת אדמה, חזון הגאולה ועוד.
בשנת תשכ"א (1961), בהיותו בן 71, נפטר.


7-יעקב רוזנבלום_20200610112030.357.jpg                                                                               יעקב רוזנבלום בגיל מבוגר 

יעקב רוזנבלום, שעל כרטיסי הביקור שלו מופיע התואר: "מנהל מושבה מגדל עדר על דרך ירושלים- חברון", פעל לצדו של יצחק גרינוולד והיה הדמות המרכזית במושבה עצמה. ניתן לאמר ששני אלה השלימו במידה מרובה זה את זה.

אבי המשפחה, מרדכי (צבי) פרקיס, שעלה ארצה מחמלניק שבאוקראינה, היה מראשוני האיכרים בעין זיתים. כן רכש אדמות במושבה בני-יהודה בגולן. לאחר העלייה ארצה שינה את שמו לרוזנבלום.
יעקב נולד בעין-זיתים, ועשה תקופה מסויימת במושבה בני-יהודה ובראש פינה. שני בניו, שמואל ואבשלום, נולדו אף הם בעין-זיתים, שם פעל עד סמוך לשנת 1927 . הוא חי בין הערבים והבדווים, היה מעורה במתרחש ביניהם ולעתים קרובות העביר ידיעות רבות-ערך למוסדות הציוניים, בעיקר ליצחק בן-צבי.
ניסיונו החקלאי הרב, היכרותו את הארץ, מערכת הקשרים שיצר עם הערבים ועם מנהיגים ציוניים ויכולתו לנהל עמם משא ומתן – כל אלה, בצירוף רעיון ההתיישבות שפיעם בקרבו, הביאוהו להצטרף ליצחק גרינוולד ולפעול במשותף להקמת חברת 'זכרון-דוד' וייסוד המושבה מגדל-עדר. יעקב רוזנבלום ומשפחתו היו מראשוני המתיישבים במקום ומאחרוני הנוטשים אותו בימי הפרעות.

פרק שלישי: המחברת

בעזבונו של יצחק גרינוולד נמצא מסמך נדיר ומיוחד במינו: מחברת כתובה ביד בדיו שחורה ומאויירת בדיו אדומה. בשער המחברת: "חברת זכרון-דוד בירושלים – אגודה הדדית בע"מ... המשרד בירושלים ת"ו מאה שערים".
על פי עדותה של בתיה דיאמנט, בתו של יצחק גרינולד, נכתבה המחברת בידי אביה. ייתכן כי שותף נוסף לחיבור לקט זה היה יושב ראש חברת 'זכרון-דוד' באותה עת, הרב מ"מ כשר, מי שחיבר לימים את "תורה שלמה", הגדה שלמה" ועוד ספרי ליקוטים.

שער_המחברת_של_גרינוולד_20200610110427.539.jpg
עיקר המחברת מוקדש לתיאור ובירור מטרות החברה ותוכניותיה. לאחר הצגת המטרה והתוכנית (...) עובר המחבר לתיאור הרקע לייסוד החברה. המשבר הכלכלי בפולין בימי שלטון גראבסקי[1] (1924), עלייתם ארצה של יהודים שומרי תורה ומצוות, אידיאל חלוצי התיישבותי, אובדן האידיאלים לרבים מאנשי המעמד הבינוני, הרדיפה אחרי עושר ונכסים, "הספסרות הארורה והפקעת השערים" – כל אלה מפורטים ומוצגים כרקע לייסוד החברה וגיבוש חזונה. 

לקראת סוף המחברת, במהלך תיאור "הצעדים הראשונים" שכבר בוצעו בשטח בידי המתיישבים הראשונים, חוזר המחבר, מתריע ומזהיר מפני אוזלת יד ורפיון רוח העלולים לפקוד את החברים כתוצאה מהאווירה סביב. הספסרות, "הרוחות הרעים של הרוצים להחליש כוחנו", הכושלים והנחשלים. הוא מנסה לעודד ולחזק, לעורר אמון וביטחון בהצלחת החברה והתפתחות הישוב.
ניתן להתרשם מן המחברת כי מכשולים רבים ניצבו בפני פעילי החברה. היה עליהם להתגבר על אווירת הרחוב בעיצומם של ימי משבר העלייה הרביעית, הספסרות והייאוש. מדבריו ניכר שהיו מי שפעלו כדי להכשיל את החברה ולעכב את הקמת היישוב ופיתוחו. אפשר להניח כי כוונתו גם למוסדות המיישבים, מוסדות ההנהלה הציונית ושלוחותיה, שלא ראו בעין יפה מעשה התיישבות פרטי, שלא ביוזמתם ועל דעתם. פרשת כפר-חסידים ועוד כמה פרשיות הקשורות לחברות התיישבות פרטיות שצמחו מקרב יהודים דתיים-חרדים מבני 'עליית גראבסקי' – הביאו את המוסדות ליחס מאופק ומסויג מאד. 

המחבר ממשיך ומפרט את שבחי החברים המתיישבים, הקרקע ומיקומה והסיכויים הרבים הצפונים ליישוב החדש:
"מעניין הוא הדבר שרוב החברים הם מירושלים, מיפו, ותל אביב, אות נצחי כל הקני' כי טובה היא מאד והעתיד מזהיר וזורח – ועל כן התחברו אלינו גם הרבה מן התימנים הנודעים בחריצותם ובמרצם הנעלה על יסוד בניין הארץ והמה כבר הראשונים שניגשו לנטיעות ולבניין".

קישור: עיין בקטעים נבחרים
------
[1] שר האוצר הפולני באותו זמן, שהטיל החמרות כלכליות קשות על היהודים בפולין, שכונו בפי היהודים "גזירות גראבסקי".  יהודים רבים בעלי ממון עזבו את פולין. רבים מהם הגיעו לארץ ישראל והיוו חלק נכבד מן ה'עליה הרביעית'.  הגירה  זו מפולין כונתה בפיהם גם "עלית גראבסקי".


פרק רביעי: גילוי המלך המשיח

השיקולים שהביאו את חברת 'זכרון-דוד' לרכישת הקרקע ולהקמת היישוב על אם הדרך ירושלים-חברון, עיקרם מתחום הזיקה המיוחדת לאזור זה. ערש האומה העברית, מוקד ובמה להתרחשויות מכריעות בקורות עמנו. אזור שממנו עתיד להתגלות המלך המשיח באחרית הימים. 

הרב ברנדווין (מוריה) ז"ל ציין בזכרונותיו, כי הוצע לרכוש אדמות באזור באר שבע. אך החברה דחתה זאת. בירור מפורט של הנושא, כולל ציטוטים ומקורות מן המקרא, המדרש והאגדה, מצוי במחברת הנ"ל. פעם נוספת פירטו ראשי החברה את הנימוקים הייחודיים לבחירת המקום בחוברת שפורסמה באייר תרפ"ז. בראש העמוד – מגדל-עדר עיר גנים.

מחצית החוברת בעברית, כולל מאמרים מהעיתונות, ומחציתה באידיש. בשוליה ארבעה עמודי נספח באנגלית, נראה שהחוברת נועדה להפצה בקרב יהודי ארצות הברית. בשער מופיעה כתובת נציג החברה בעולם החדש: הרב זאב וואלף ווערטהיימער, פהילאדעלפהיא.
בחוברת - צילומים מהיישוב, מפת האזור מעוטרת פסוקים. חלק מרכזי בה – כתוב אידיש – מפרט את קדושת האזור בחשיבותו. בין "ערי הכתר ירושלים וחברון".
בפתחה של חוברת קטנה זו, בסך הכל 20 עמודים, מובאים שני מכתבים המלמדים על מקורות היניקה הרוחניים של החברה ועל זיקתה החברתית פוליטית. המכתב הראשון חתום בידי שלשה רבנים, אנשי הרבנות הראשית לארץ-ישראל, מוסד שהיה מזוהה עם המפעל הציוני בארץ. המכתב השני חתום בידי שלשה רבנים חברי הבד"צ (בית דין צדק של הקהילה החרדית בירושלים) בתוספת ברכתו וחתימתו של הרב יוסף חיים זאננפלד, אב בית דין של הקהילה החרדית בירושלים.
תמיכה משולבת כזו במפעל, כפי שניתן לראות מתוכן המכתבים, ראויה לתשומת לב מיוחדת. ודאי שאין זו תופעה שיגרתית ומצויה.
תיאור האווירה והמציאות בארץ בימי העליה הרביעית וייסודה של מגדל-עדר על ידי חברת 'זכרון-דוד', על רקע מציאות זו, משתקף במאמר שפורסם ב'העולם' מ-28 בינואר 1927:
"... כשנתיים עברו מאז נוסדה החברה. כמעט שנשכחה מן הלב. לא ידיעה ולא שמועה.. והנה פתאום, בימי תוגה אלה, בשורה טובה. האגודה חיה וקיימת, התגברה על כל ההרפתקאות וכבר קיבלה קושאנים (שטרי מכירה) על חלק מן הקרקע. יצאו כבר להתיישב על הקרקע חמש עשרה משפחות. הובאו כבר שלשה צריפים ויקימו עוד אחדים. וגם ועד האגודה בונה שם במקום צריף לעצמו. משפחות המתיישבים התחילו לפי שעה לנטוע כעשרים אלף גפנים, זיתים ועצי פרי אחרים. מספר חברי האגודה לערך מאה וחמישים. כל אחד התחייב ליקח חמישה דונם. ויש כאלו שלקחו עשרה. חמישה עשר, עשרים ואף חמישים. באדמת האגודה נמצא המעיין עַרוּבּ, המשופע במים. עד השנה האחרונה, כשהותקנה הספקת מים ממעיין עין פארה, נאותה ירושלים למימיו של מעין ערוב, שהיו מועברים לבריכות שלמה ומהן בצינורות אל העיר.

האגודה קראה למושבה בשם 'מגדל עדר'. זקני חברון מסרו לחברי האגודה 'זכרון-דוד' שקבלה בידם מקדמונים, שאדמתם היא במקום העיר 'מגדל-עדר' (ויסע ישראל ויט אהלה מהלאה למגדל עדר – בראשית לה, כא,   "ואתה מגדל עדר, עופל בת ציון, עדיך תאתה ובאה הממשלה הראשונה, ממלכת לבת ירושלים' – מיכה ד, ח).  מגדל עדר -למקורות המלאים...ופרשנות)

בכוח עצמם מייסדים את המושב. ועתה בוא וראה כמה גדולה זיקת הקרקע בלב אלה. שנתיים לא קצרה רוחם מחכות לשטרי המכירה. לא היה בהם מורא ומורך לב לעלות על הקרקע בלי להסתמך על מישהו".

 

 מגדל עדר- גלריית תמונות 
 מגדל-עדר--חלק-ב
 
מגדל-עדר--חלק-ג

 

 

שם
_price
_Quanity
מחק
_Confirm_and_pay