כפר עציון
כפר עציון המחודש הוקם על חורבות כפר עציון שחרב ונהרס. היישוב הוקם כקיבוץ דתי במסגרת תנועת הקיבוץ הדתי. הוא מונה כיום כ 250 משפחות. מקורות הפרנסה: לול הודים, מטע עצי פרי על ההר, גידולי שדה בחבל לכיש. רבים מחברי הקיבוץ מוצאים את פרנסתם בעבודות שונות מחוץ ליישוב. איזור התעשייה בחלקו הצפוני של כפר עציון, הפך לאיזור מסחרי הומה וגדוש קונים מבוקר עד ערב. בשנים האחרונות, עבר הקיבוץ שינוי יסודי באורח החיים, במסגרת זו קלט 50 משפחות שהצטרפו לאגודת המתיישבים הקהילתית, קבוצת אברהם. תנופת הפיתוח ממשיכה, בשלב זה נבנים עוד כ-50 בתים למשפחות שעתידות להצטרף ליישוב בשנים הקרובות. עשרות משפחות נוספות מתגוררות בכפר עציון בדירות שכורות.
קבוצת כפר עציון הקימה בית ספר שדה המבצע סיורים מודרכים באזור וברחבי הארץ, מקיים סמינרים, שבתות אירוח וכנסים בנושאי העם והארץ, כנסי מחקר וימי עיון בשלל נושאים מגוון. לרשות המטיילים, המבקרים והמתארחים, בית הארחה משוכלל ואוהל אירוח. לאורך השנים התאכסן בכפר עציון מוסד חינוכי. בעבר הייתה זו האולפנה, נווה חנה, שהיא חלק מרשת מוסדות החינוך אור תורה סטון. בשנים האחרונות מתאכסנת בקיבוץ ישיבה תיכונית, מקור חיים, שנושאת אופי חסידי ומגוון.
פסגת הגבעה - עליה ניצב הקיבוץ בעבר ושרידיו נותרו בשטח - הוקדשה לגן זיכרון, אתר הנצחה לנופלים בקרב, למורשת שהותירו במעשה ההתיישבות הנועז ובמערכה עקובת הדם והדמע. באוהל יזכור שהוקם על הריסות הבונקר בו נפלו אחרוני הלוחמים בקרב, מופעל מיצג אור-קולי - מכתבי אהבה מלחמה. סמוך לו ניצב בית העדות - תערוכת הנצחה ומורשת לתולדות גוש עציון. ארכיון עשיר לתולדות גוש עציון ועוד. כל אלה מופעלים על ידי עמותת בני גוש עציון.
ראש צורים
על מקום הקיבוץ עין-צורים שחרב בתש"ח, הוקם בג' בתשרי תש"ל (15.9.1969) קיבוץ-דתי - "ראש צורים". השם לקוח מדברי בלעם: "כִּי-מֵרֹאש צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְבָעוֹת אֲשוּרֶנוּ הֶן-עָם לְבָדָד יִשְכֹּן וּבַגוֹיִם לֹא יִתְחַשָּב" (במדבר כג ט). מפרש רש"י: "אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שורשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות". הקבוצה משתייכת לתנועת הקיבוץ-הדתי, מונה כ-40- משפחות ו-120- ילדים, בהם משפחות חברי קיבוץ ומשפחות תושבים, במסגרת שכונה-קהילתית בצד הקיבוץ המסורתי. מקורות פרנסה: לול הודים, רפת חלב, מטע עצי-פרי על ההר, גידולי שדה בשפלה המשותפים לשלושת הקיבוצים בגוש עציון, מפעל "אור-צורים" לייצור פנסי רכב, ומפעל "מי-צורים" לייצור מטהרי מים ביתיים.
אלון שבות
בלב הגוש, סמוך לעץ האלון-הבודד, שהיה סמל גוש עציון, הוקם בכ' בסיוון תש"ל (24.6.1970) יישוב קהילתי "אלון-שבות", שם המבטא את תמצית רעיון השיבה. היישוב מונה כ-400- משפחות, כ-2000- נפש – הוא הגדול ביישובי המועצה-האזורית - ומהווה מרכז-אזורי ליישובי גוש עציון. אוכלוסייה מגוונת ביישוב, ובה בני הדור השלישי למייסדי גוש עציון. במקום מוסדות ציבור ושירותים ליישובי האזור, משתלות, מפעלי תעשייה זעירה ומכון מחקר מדעי-תורני - צמ"ת (צוותי מדע תורה) העוסק בפתרונות הלכתיים לבעיות טכנולוגיות בעידן המודרני. תוכניות הרחבה ופיתוח בהיקף למעלה מאלף דירות נוספות עומדות לפני מימוש.
הר-עציון:
ישיבת-הסדר, הוקמה בראשיתה בתוך קיבוץ כפר עציון, בשנת תשכ"ט. מכאן עברה למשכנה הקבוע ביום כ' בסיוון תש"ל (24.6.1970), כגרעין ראשון ליישוב הקהילתי "אלון-שבות" שצמח ממנה. בישיבה כ-420 תלמידים, המשלבים שירות-צבאי ביחידות קרביות עם לימודי תורה רחבים ומעמיקים. לצד הישיבה הוקם בשנת תשל"ג (1973) מכון הכשרת מורים על-שם יעקב הרצוג ז"ל. באחרונה זכה המכון להכרה כמכללה אקדמית למקצועות היהדות. במקביל פועל מסלול לימודים תורניים לנשים, ובית-מדרש גבוה לצעירות בוגרות תיכון. המכללה פיתחה תוכניות ומסלולי לימוד ייחודיים, לימודי תנ"ך וסיורים "עם תנ"ך פתוח", וכן הוצאה-לאור של פרסומים תורניים.
אלעזר
מושב "אלעזר" הוקם בר"ח מרחשוון תשל"ו (1.10.1975) ע"י גרעין משפחות אקדמאים דתיים שעלו מארה"ב. שם היישוב נקבע לזכרו של אלעזר חורן, אחי יהודה המקבי, שנהרג סמוך לחרבת זכריה במוטטו את הפיל הסלבקי. מעשה מסירות-נפש למען ירושלים, שהתחולל בלב גוש עציון. לפני כמה שנים הוחלט על הסבת היישוב לכפר-הקהילתי המסונף לאיגוד המושבים של הפוהמ"ז. אלעזר מתבסס על תעשיות עתירות מדע: תעשייה זעירה, עבודות אומנות, ענפי חקלאות: מטעים ולול הודים לפיטום. היישוב נתון בתנופת פיתוח ובנייה מואצת ועתיד לקלוט בקרוב כמאה משפחות נוספות.
מגדל עוז
במלאת יובל שנים לניסיון ההתיישבות הראשון באזור מגדל-עדר - תרפ"ז (1927) - הוקם בחודש מנחם-אב תשל"ז (8.1977) קיבוץ-דתי שלישי - מגדל-עוז. טקס העלייה נערך בכ"ב באלול תשל"ז (5.9.1977). השם לקוח מתהלים סא ד - "כִּי הָיִיתָ מַחְסֶה לִי מִגְדַּל-עֹז מִפְּנֵי אוֹיֵב", המזכיר את שם היישוב הקודם. מגדל-עוז הוקם מזרחית לכביש ירושלים-חברון, למרגלות האתר הקדום אום-א-טלע, "מצפה-עוז". בכך נפרצה הדרך להרחבת תחום ההתיישבות של גוש עציון מעבר לאזור המקורי. הקיבוץ משתייך לתנועת הקיבוץ-הדתי, ומונה כ-50 משפחות, רווקים ורווקות ו-120 ילדים. מקורות הפרנסה: חממות לגידול פרחים, לול הודים, רפת גדולה, מטע ובית-אריזה משותף לשלושת הקיבוצים, גידולי שדה בשפלה במשותף עם הקיבוצים האחרים בגוש עציון. קייטרינג, מחלבה, מפעל לייצור לוחות (פנלים) מוארים למיכשור תעופתי, ו"מעוז" - מפעל לאביזרי אופנה בתחומי הטקסטיל, הלבשה והנעלה.
נווה דניאל
על חורבות חוות-כהן - ניסיון התיישבות יהודי בשנת תרצ"ה (1935) שלא עלה יפה, הוקם בכ"ז בתמוז תשמ"ב (18.7.1982) כפר-קהילתי נווה-דניאל. היישוב הוקם על קו פרשת-המים הארצית, ברום הפסגה הגבוהה באזור - 1000 מטר, בנוף מדהים צופה פני הים-התיכון במערב והרי מואב במזרח. בנווה-דניאל כ-120- משפחות, מתגוררות במגורי קבע במסגרת "בנה-ביתך", ציבור מגוון שעיקר פרנסתו בירושלים וביישובים בסביבה. בתוכנית לפתח במקום תעשייה ומלאכה זעירה ומעט חקלאות הר.
בת עין
ביום-העצמאות תשמ"ט (5.5.1989) עלתה לגבעה סמוכה לשרידי משואות-יצחק החרבה, קבוצת משפחות חוזרים בתשובה וייסדו יישוב חרדי-לאומי. 75 משפחות ברוכות ילדים מתגוררות בבת-עין, יישוב קהילתי-כפרי בעל צביון חרדי ייחודי. בין המתיישבים חקלאים, רועי-צאן, עובדי תעשייה זעירה, אנשי מחשבים, אנשי יצירה ואומנים. ביישוב כולל-אברכים וישיבה-גבוהה, תלמוד-תורה לילדים ומדרשה לבנות חוזרות-בתשובה. בתי התושבים פרושֹים על-פני שטח נרחב בחביון הערוץ ובסתר המדרגה.
אפרת
עלתה על הקרקע בכ"ח בניסן תשמ"ג (15.3.83), במלאת ארבעים שנה בדיוק להקמת כפר עציון. העיר מתנשאת לגובה של 960 מ' מעל פני הים. אפרת הינה מועצה-מקומית הגובלת במועצה האזורית גוש עציון, שתי הרשויות מקיימות ביניהן מערכת קשרים ושיתוף פעולה. הרעיון המנחה: הקמת יישוב עירוני פתוח בין גוש עציון לירושלים, לחיזוק הקשר והגשר ביניהם. העיר נבנית כרצף שכונות על-פני שבע גבעות הקרויות על-שם שבעת-המינים שנשתבחה בהם ארץ-ישראל. העיר מתפתחת צפונה עד "בריכות-שלמה". הגרעין המייסד היו תלמידי ישיבת-ההסדר "שבות-ישראל" שעברה לא מכבר לשכון בהיאחזות גבעות. בין מוסדות החינוך הרבים בולטת הישיבה התיכונית "נווה-שמואל" המסונפת לרשת "אור-תורה סטון". מקור השם, בכינוי המקראי של בית-לחם; "וַתָּמָת רָחַל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶך אֶפְרָתָה הִיא בֵּית-לָחֶם" (בראשית לה, יט) ובתקווה להתגשמות דברי הנביא: "רָחַל מְבַכָּה על בָּנֶיהָ ... כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵך מִבֶּכִי וְעֵינַיך מִדִּמְעָה כִּי יֵש שָכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה' וְשָבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵש תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם-ה' וְשָבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (ירמיה לא, יד-טז).