מים
"... השאלה הקשה ביותר היתה שאלת ה מ י ם, כאשר ירד גשם שמחנו מאד כי הברכות תתמלאנה מי גשם לשתייה ".
מלים אלו הן סיומו של חיבור שכתבה גאולה, ילדה מכפר-עציון, כשהייתה בכתה ב'. שנה וחצי קודם לכן, בעת פינוי הילדים בזמן המלחמה, היתה גאולה בת שש שנים. מכל אימי שנת תש"ח - הניתוק, השכול והיתמות, הטלטולים ממקום למקום - נותרה במוחה של ילדה קטנה זו דוקא בעיית המים...
אזור ההרים דל בדרך כלל במים. אם כי פה ושם מצויים מעיינות, הרי תפוקתם קטנה. בגוש עציון היו שלשה מעיינות: עין חובילה , ליד משואות, עין אבו זיד ליד עין צורים, ועין סג'מה בין משואות והנקודה החמישית. שלשת המעיינות היו דלים ביותר, ותלויים בחסדי שמים. בימי הקיץ החרבים נתנו טיפות בלבד.
קטע מתזכיר שנשלח למוסדות בירושלים:
כפר עציון ט"ו בשבט תש"ח
"... ב ע י י ת ה מ י ם: אחת השאלות המעיקות עלינו כל זמן היותנו במקום היא בעיית המים. במשק נמצאות שלש ברכות אגירה חצובות באדמה, שבית קיבולן מגיע ל- 3000 מ"ק מי גשם. כמות זו מספיקה בצמצום לצרכי האדם והחי בשנים רגילות. בשנתיים האחרונות שילמנו כ- 3000 לא"י תמורת מים קנויים. בשנה האחרונה (תש"ז) שילמנו 500 מִיל (פרוטה) למ"ק אחד של מים, שהבאנו במיכלית מירושלים... בריכת אגירה נוספת ל- 300 מ"ק הוקמה בעין-צורים, בשביל עין-צורים ורבדים... עם התפתחות הישובים ומשקיהם, החמירה שאלת המים יותר ויותר. כיום יש בברכות האגירה בגוש 700 מ"ק מים בלבד"
מועקה תקציבית קשה – הבאת מים מירושלים במיכליות
מזכרונותיו של חבר:
"...בעיה מיוחדת בעיבוד המטע היתה בעיית ההשקיה. ל נ ו ל א ה יו מ י ם. אז המציאו פטנט: בשירותים - המים מהמקלחות היו יורדים לתוך בור סופג. אחרי שעברו זיקוק מסוים, הועלו שוב על ידי מנוע חשמלי והיו לשימוש לבתי שימוש. משם, שוב ירדו לבור סופג.
לשם היה מגיע בחור, עם חמור או שני חמורים שעליהם היו עמוסים פחים גדולים. הוא העלה את המים לתוך הפחים, היה רוכב עם החמורים האלה, יוצא לשטח, למקום שהיו עצים צעירים שניטעו רק השנה והם לא יכלו לחיות בלי תוספת מים, והיו משקים אותם במים האלה. זה היה כיבוש ההר".
(מן הראיון עם דב קנוהל – בית ההגנה, תשמ"ז 1987)