בשבת, טז באדר ב תש"ח - 27.3.48 - פרצה והגיעה לגוש עציון שיירה ובה תגבורת לוחמים וכן 120 טון אספקה, ציוד ותחמושת. בדרכה חזרה נתקלה השיירה במחסומים שהניחו אנשי הכנופיות סמוך לאתר נֶבִּי דָנִיאָל, שעל ראש הרכס. במבואות בית לחם, סמוך לבית ערבי בודד על אֵם הדרך, נעצרה השיירה כשהיא מותקפת על-ידי המוני פורעים ערבים מהרכסים. משוריין פורץ מחסומים שנסע בראש השיירה נתקע כשהוא מנותק מהשיירה ובו 14 לוחמים. עם ערב, לאחר שכמה מהם נפגעו והניסיונות לחלצם כשלו, יצאו ממנו שלושה לוחמים שלא נפגעו. מיד לאחר מכן פוּצץ המשוריין על הנותרים בו - כנראה בידי מפקדו, זרובבל הורוביץ, מתוך שאבד כל סיכוי לחלצם והערבים קרבו למשוריין. על כך זכה זרובבל הורוביץ בעיטור גיבור ישראל.
180 אנשי השיירה המשיכו לנהל קרב נואש מתוך הבית הבודד בו התבצרו, במשך יום ולילה ויום, עד שחולצו בידי כוח בריטי. הנשק, המשוריינים והציוד הועברו על ידי הבריטים לערבים. הבריטים סירבו לקחת את ההרוגים שנותרו בשטח הקרב. הגוויות פונו למחרת והובאו לקבורה בירושלים.
פלוגת מלווי השיירות של ההגנה במחוז ירושלים נדלדלה וחדלה להתקיים, עקב אובדן הנשק, הרכב המשוריין והלוחמים שנפגעו. בעקבות זאת נשלח מברק מהמטה בירושלים לפיקוד העליון בתל אביב: ירושלים עומדת בפני חרפת רעב, בשל הפסקת השיירות מהשפלה ירושלים. נפילת השיירה, באותו שבוע בו נפגעו גם שיירת חולדה ושיירת יחיעם, הבהירה לצמרת הביטחונית כי חובה לשנות את תפיסת המגננה ולעבור למתקפה. על רקע זה יצאו כוחות ההגנה למבצע נחשון - הבקעת הדרך לירושלים וכיבוש הרכסים השולטים על הכביש העולה ירושלימה.