כפר עציון
התביעה לגאול את ההר מחרפת שִממונו, להחזיר להר חברון את צביונו היהודי כפי שהיה בעבר הרחוק - לא פסקה. הקרן הקיימת לישראל רכשה את האדמות מידי חברת אל ההר, ובכך מנעה נפילתן בידי הערבים. וכן הרחיבה את היקף הקרקע בבעלות יהודית בהר על ידי רכישת קרקעות נוספות באיזור, שהיוו בסיס ראשוני לארבעה קיבוצים בגוש עציון. משימת חידוש היישוב היהודי בהרי עציון, הוטלה על חברי קבוצת אברהם, בוגרי תנועת הנוער השומר הדתי - בני עקיבא בפולין. הם עלו לארץ והקימו קבוצת הכשרה להתיישבות סמוך לכפר פינס שבשרון. מרבית החברים עלו ארצה בימי השלטון הנאצי בגרמניה, חלקם באניות מעפילים, בהם חברים שנכלאו במחנות מעצר בריטיים. בני משפחותיהם נותרו באירופה ורבים מהם נספו בשואה. בחורף תש"ג, בעת שהוצע להם לעלות ולהתיישב בהר היו חלק מהחברים מבוגרים יחסית, אבות ואימהות לילדים רכים. העלייה להר חייבה פיצול המשפחות לפרק זמן ארוך. משלחת חברים שיצאה לסיור בהר שבה לקבוצה ובפיה בשורות: הנוף נפלא, השורשים ההיסטוריים עמוקים מאד. אבל תנאי החיים קשים מאד ויידרשו מהחברים ומהחברות מאמצים אדירים. רובם חונכו בתנועת הנוער הציונית-דתית במזרח אירופה, תנועה שמרדה בגולה והטביעה בחניכיה חובת הגשמה עליונה, מסירות גוף ונפש למען מימוש החזון הציוני בארץ ישראל. נכונות לכל משימה חלוצית וההיענות לצו המוסדות הציוניים. השואה שפקדה את עם ישראל באירופה באותם ימים, חידדה והעצימה את התביעה החלוצית. חברי הקבוצה נחלקו בתשובתם להצעה, חלקם תמכו וחלקם הסתייגו. אלה ואלה העלו נימוקים כבדי משקל. בדיון המכריע קם חבר ואמר: אני שומע את קרונות המוות משקשקים לאושוויץ, יהודים מובלים למחנות רצח. עלינו להכין בית לקליטת הניצולים. כתום דיונים ולבטים פנימיים הכריעה הקבוצה על נכונותה להיענות לתביעה, לעלות להר חרף הקשיים שלא נעלמו מעיניהם. בהצבעה גורלית הוחלט ברוב ניכר להיענות להצעה בחיוב - להעפיל להר.
הנימוקים העיקריים להחלטה הנועזת:
- החשיבות הרבה בחידוש היישוב היהודי בהר חברון.
- ההכרה בערכה החלוצי-ציוני של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בכלל ובאיזור ההר בפרט.
- הרצון העז לגאול אדמות יהודיות והחשש כי הן עלולות לשוב לידיים ערביות.
- השאיפה לפתוח אזור התיישבות חדש, בית חם לקליטת פליטי השואה מאירופה.
- החשיבות המדינית הרבה שנודעה להתיישבות היהודית בארץ ישראל באותן שנים.
מראשית ההתיישבות החלוצית-ציונית בארץ ישראל נקבע הקו הציוני-המדיני: במקום בו תחרוץ המחרשה היהודית את התלם האחרון - שם ייקבע גבול המדינה היהודית. תל חי וכפר גלעדי הוכיחו זאת במאבק על גבול הגליל העליון. יישובי חומה ומגדל קבעו את גבולות עמק בית-שאן והגליל המערבי; גוש עציון עתיד היה, באותה דרך, לצרף את הר חברון, הזרוּע כפרים ערבים, אל תחומי מדינת ישראל העתידה לקום.
|
מגילת הנטיעה
בעזהי"ת, קבוצת אברהם - כפר עציון, כ"ו בשבט תש"ד.
בעשרים ושישה בשבט, ה אלפים תש"ד, בשנה החמישית למלחמת העולם השנייה, בגמר שנה אחת לעלייתנו לכפר עציון ניגשים אנו, חברי קבוצת אברהם של הפועל המזרחי, לנטוע עצי פרי ועצי יער בכפר עציון, לקיים את צו התורה "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ..." (ויקרא, יט כג), "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" (ישעיה, מה יח).
בזמן שנחלי-דם של אחינו המעונים נשפכים כמים והעולם מתבוסס בדמיו, הגענו הלום כדי לבנות ולנטוע ולהכות שורשים עמוקים בהרי יהודה, כי בנטיעות אלו פתח חדש לגאולתנו ולפדות נפשנו. תלושים היינו בגולה והתלישות הייתה המחלה האיומה של עמנו בניכר. לשורשיות אנו זקוקים, לאחיזה איתנה באדמת המולדת, זאת העבודה שאנו עושים במקום הזה.
העצים האלה שאנו נוטעים היום לסמל יהיו לנו, סמל לדרכנו כחלוצי האומה, אות-ברית עם אדמת המולדת - "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כע יט) . השורשים העמוקים של העצים יזכירו לנו את חובתנו להיות דבוקים בעולם המעשה; בבניין, בנטיעה ובעבודה. הענפים הגבוהים שיתרוממו אל-על יעוררו אותנו כלפי מעלה, לדעת את קוננו ולשאוף תמיד לשלמות מוסרית ולקדושת חיים. זאת הדרך של אבותינו הקדמונים וזו דרכנו כחלוצי תורה-ועבודה.
מלפני אלפיים שנה היו ההרים מסביב הומים מרינת העצים ומצהלת החיים. היום הם עומדים קרחים בשִממונם. עם עלייתנו לכפר עציון נשבענו: לא ננוח ולא נשקוט עד כי נגול את חרפת השממה מעל פני ההרים, ועד כי נכסה אותם במעטה עצי פרי ועצי יער אשר ירונו את שירת התחייה. לקיים מה שנאמר - 'וְאַתֶּם הָרֵי יִשְרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְֹאוּ לְעַמִי יִשְרָאֵל ... וְנֶעֶבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם: וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל-בֵּית יִשְרָאֵל כֻּלֹּה וְנוֹשְבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה' (יחזקאל לו ח-י).
ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
שלום קרניאל הי"ד
|
ביום כה בניסן תש"ג (30.4.1943) עלו חברי קבוצת אברהם ועמם יגאל מרדכי השומר ושניים מחבריו, ואנשי המחלקה הדתית בפלמ"ח, בשלישית אל ההר, וייסדו את הקיבוץ הדתי כפר עציון.
אורות כפר עציון נישאו על במת ההר. החינוך החלוצי שספגו החברים בנעוריהם בתנועת הנוער נתן אותותיו. הם עלו להר ונאחזו בו, הִתגברו על הקשיים וראו חיים ונחת בעמלם. החברים 'הוציאו את לחמם מן הסלע' ו'שאבו מים ברחמנות' (כפי שנכתב בכרזות גדולות בחדר האוכל בקיבוץ כפר עציון). אט אט ובמאמץ רב החלו להתגבר על ההר הטרשי ועל בעיות הפרנסה הקשות בפניהן הועמדו. נחצבו בריכות מים, נִבנו טראסות חקלאיות, נִטעו מטעים, הוקמו ענפי חי - רפת ולול, הוכשר בית הבראה ומרגוע, נעשו הכנות להקמת מפעל תעשייתי למכניקה עדינה, ולהפעלת מחצבה. חיי תרבות תורנית וכללית עשירים התנהלו בבניין נווה עובדיה - מרכז תרבותי-דתי שניצב בעיבורה של כפר עציון. הוא נקרא על שמו של הרב ד"ר אברהם עובדיה גוטסדינר - מחנך דגול, איש הציונות-הדתית בפולין, שהיה ממניחי הייסוד להקמת תנועת הנוער הציונית-דתית בפולין, השומר הדתי - בני עקיבא. חברים וחברות נקלטו בכפר עציון, שהיה לקיבוץ צומח ומתפתח. זוגות צעירים נישאו על ההר, ילדים ראשונים נולדו והוסיפו לוויית חן לחיי הקיבוץ. קבוצה נכבדה מחברי כפר עציון התנדבו לשירות צבאי בכוחות הבריטיים ובבריגדה היהודית, למערכה בגרמניה הנאצית, ולשליחות למען שארית הפליטה שנותרה באירופה.
הרצון להרחיב את ההתיישבות היהודית, לגאול את ההר משממונו ואת קבוצת כפר עציון מבדידותה, והסכנה הביטחונית שבקיום יישוב יהודי בודד בלב אזור ערבי פרוע ועוין, הביאו להקמת שלושה יישובים נוספים.
כפר עציון פורח
לצפייה בגלריית התמונות לחצו כאן
משואות יצחק
בראש חודש מרחשוון תש"ו (7.11.1945), הוקם קיבוץ דתי נוסף משואות יצחק, סמוך לכפר עציון, ליד למעין קטן, עין חובילה. המייסדים, חברי גרעין בני עקיבא, פליטי השואה מהונגריה ומצ'כוסלובקיה. חלקם נחלצו מהחיה הנאצית ברכבת הצלה שיצאה בעיצומה של השואה, מבודפשט למחנה ברגן בלזן ומשם לשוויץ. חברו אליהם בוגרי עליית הנוער, בהם ילידי הארץ. היישוב, הוקם כמשואה לזכר קורבנות השואה ונשא את שם הרב הראשי לארץ ישראל הרב יצחק הלוי הרצוג, כאות הוקרה לפועלו הרב.
בעקבות כפר עציון פיתחו חברי משואות יצחק משק הררי, המושתת על גידול מטעים, בעלי חיים, ובית מרגוע לילדים. הם חברו לכפר עציון בתוכנית להקמת מפעל מכניקה עדינה ומחצבה. פעילות תרבותית תורנית וכללית ערה התקיימה במשואות יצחק. חברי הקבוצה פעלו בשליחות המוסדות בקרב היהודים במחנות העקורים באירופה. הקבוצה התרחבה וקלטה חברים חדשים מקרב העולים ומבני הארץ. משפחות ראשונות וילדים ראשונים צמחו בהר.
יום העליה למשואות יצחק
לצפייה בגלריית התמונות לחצו כאן
עין צורים
על גבעת אבו זייד, בין צורי סלעים מזדקרים, מעל מעיין זעיר שבערוץ, תקעו יתד נוסף בהר. ביום כז בתשרי תש"ז (22.10.1946), הוקם קיבוץ דתי שלישי, עין צורים. המייסדים, צעירים ילידי הארץ, חברי גרעין ה של בני עקיבא, שישבו קודם לכן בביריה שבגליל העליון. הקמת עין צורים הייתה תגובה ציונית לגירוש אניית המעפילים ברכה פולד על-ידי הבריטים. העולים נתקלו בהתנגדות שכניהם הערבים, התגברו עליה, עקפו את חֹרבת זכריא, והחלו בהכשרת המחנה, הקמת צריפי המגורים ופיתוח משק חקלאי. שונה היה אופיו של עין צורים מאחיותיו הבוגרות; המתיישבים - צעירים ילידי הארץ, חברי תנועת נוער ישראלית. חברי הקבוצה פעלו בשליחות התנועה בארץ. הקבוצה הייתה מוקד פעילות חינוכי תנועתי של חברי בני עקיבא. הווי ארץ ישראלי תוסס עטה כחופה על פסגת ההר הטרשי הצופה למרחוק.
רבדים
ביום כא בשבט תש"ז (11.2.1947), ייסדו חברי גרעין צבר של תנועת השומר הצעיר - הקיבוץ הארצי, את קיבוץ רבדים, על שם רבדי הסלע הרובצים באזור. חברי הגרעין, ילידי הארץ, קיבלו הכשרתם החקלאית בקיבוץ בית זרע, והשתלבו היטב בגוש הקיבוצים הדתיים. צו התנועה להמשיך ולגאול את אדמות ההר גבר על לבטים והיסוסים. עליית רבדים הייתה תגובה ציונית לגירוש אניית מעפילים לנגב על ידי הבריטים. אנשי השומר הצעיר חברו לחברי השומר הדתי ובני עקיבא שראו לפניהם משימה משותפת - יישוב הארץ ובניינה. הם התקבלו בברכה על ידי הקיבוצים הוותיקים, שסייעו בידיהם בצעדיהם הראשונים על אדמות ההר.
(נחלין הוא שם הכפר הערבי לידו עלתה קבוצת רבדים להתיישבות. אדמות רבדים נרכשו בחלקן מערביי נחלין, ונקראו בפי המתיישבים אדמות נחלין).
זמן קצר שהו חברי רבדים בגוש עציון, בטרם פרצה מלחמת העצמאות, לא הספיקו לפתח ענפי משק. הם השתלבו בפעילות התנועתית, בחינוך ובהדרכת חניכי השומר הצעיר בקינים ברחבי הארץ.