מאירי ראובן - בן יחיאל מאיר וחנה
נולד ב-9.10.1919 בריפין שבפולין. בצעירותו היה פעיל ב"צעירי אגודת ישראל". בשנת תרצ"ח עלה ארצה כדי ללמוד בבי"ס הריאלי "תחכמוני". לרגל המצב הכלכלי הקשה בפולין נפסקה תמיכת הוריו וראובן עזב את בית הספר. הוא סרב לחזור לפולין אל הוריו. בהשפעת דודו ר' משה טביומי ז"ל הצטרף בתרצ"ט לקב' אברהם ונקלט יפה. היה בפלוגות העבודה בכפר הרואה, טירת צבי ובגבעת עדה. מילא תפקידים ארגוניים בקבוצה. בקיץ תש"א כשצפויה היתה סכנת הפלישה הגרמנית התגייס לפלמ"ח. התאמן בפעולות חבלה. לאחר שנה עבר להדריך את המחלקה הדתית של הפלמ"ח בעיינות. משם עבר קורס למ"כ סיירים. השפיע בכל מקום מרוחו הדתית. היה קשור לקבוצה. בתש"ח השתחרר משרותו בפלמ"ח ושב לכפר עציון. כאן עסק בהדרכת נוער עולה בעבודת הכשרת קרקע והתמסר במיוחד לטיפוח גינות נוי. באלול תש"ו יצא לשליחות במסגרת אונרר"א, במחנות העקורים באוסטריה. קשר קשרים עם מוסדות עזרה ושלטונות. ביקר בארצות שונות ובמרכזים השונים בענייני הצלה ותנועה. התבלט בעבודתו וסייע לפליטים בחומר וברוח. בקיץ תש"ז הועבר למינכן כדי לנהל את המרכז לתנועת המזרחי ותורה ועבודה שבאיזור האמריקאי. בחורף תש"ח הוחלט בקבוצה להשאיר אותו בתפקיד בגולה. ברם, הוא לא שעה לדרישות מרכז התנועה ובכ"ג אדר תש"ח חזר ארצה. בחול המועד פסח הגיע במטוס לגוש, ומיד נכנס לעבודת הביצורים כאחד ותיק ומנוסה. בקרבות האחרונים פעל במכונת יריה כבדה. ביום ד' אייר תש"ח (13.5.1948) כשפרצו משורייני האויב לכפר, הצליח להימלט עם כמה חברים לחורשת "שיר השירים", אך שם השיגתהו יד האויב.