מוסל מאשה - בת יעקב וחנה בתיה
נולדה ב-1.2.1918 בזרסי שבליטא. גמרה גימנסיה בעירה. מילדותה הצטיינה באופיה המוצק ובזהירותה הרבה בקיום מצוות וניהלה מאבק על כך בבית הספר הנכרי. עברה ללמוד באוניברסיטה בקובנה שבליטא. הצטרפה לאגודת סטודנטים דתיים "יבנה". התמסרה לפעולה ב"חלוץ המזרחי" והיתה בהכשרה בקבוצי תנועה זו. בפרוץ המלחמה בעת הכיבוש הרוסי פעלה במחתרת והתמחתה בזיופי פספורטים בשביל פליטי פולין. בפלוש הגרמנים לליטא נכלאה בגיטו קובנו וכאן התבלטה במסירותה בהשגת עזרה לנצרכים. באומץ נשאה בכל העבודות הקשות מבלי לרצות ליהנות מהקלות שהוצעו לה. פעלה במחתרת איחוד הנוער הציוני. הסתתרה בבונקר וחלמה על יציאה ליער. הבונקר שלהם נתגלה ומאשה הוגלתה למחנות עבודה נאצים. עם התקרב הצבא הרוסי ברחה מהמחנה והגיעה לקהילה היהודית בלודז' והצטרפה לתנועת "תורה ועבודה". היתה חברת בקבוץ תו"ע בלודז' ואחר כך עברה לקיבוץ בקרקוב, שם השתתפה בהגנת הקבוץ מפני פורעים פולניים. עם הקבוץ נדדה לאוסטריה ובכל מקום בואה גילתה פעילות ברוכה. סירבה לעלות בעליה ליגלית ובחרה להעפיל ארצה באניה "פלמ"ח". גורשה לקפריסין. כאן שוב עסקה בהדרכה תרבותית וחברתית. ב-1947 הגיעה ארצה והצטרפה לקבוצת כפר עציון ונקלטה בה. מאשה התבלטה כדמות חלוצית שלמה בעלת אופי מוצק ודרך חיים ברורה. נאמנה לעקרונות תורה ועבודה ללא שיור. מסורה לזולת ומוכנה לעזור לו מבלי לשים לב לצרכיה היא. בתקופת המצור השתתפה בשמירה. עברה קורס לעזרה ראשונה. בשני ימי הקרב האחרונים עמדה נכונה לטפל בכל פצוע שהובא למקלט. נפלה תחת הריסות המנזר הגרמני ביום ד' באייר תש"ח (13.5.48).